אלרגיה בכלבים וחתולים

אלרגיה בכלבים וחתולים

מהי אלרגיה?

אלרגיה מוגדרת כתגובה מוגזמת של מערכת החיסון לאחר חשיפה לאלרגן סביבתי, רכיב מזון, חרק או תרופה מסוימת .

שלושת סוגי האלרגיה הנפוצים ביותר אצל כלבים וחתולים הם אלרגיה לפרעושים, אלרגיה לגורמי סביבה נשאפים או סביבתיים, ואלרגיה למזון.

איך אדע לזהות שחיית המחמד שלי סובלת מאלרגיה?

אלרגיה בכלבים וחתולים תתבטא בעיקר בעור, וזאת מכיוון שריכוז התאים האחראיים על הפרשת נוגדי דלקת בעור היא גבוהה מאוד ביחס לבני אדם למשל.

הביטוי העורי מגוון ויכול להשתנות לפי סוגי האלרגיה השונים ובין בעל חיים אחד לשני עם אותו רקע. למרות זאת, ישנו מופע המאפיין בכלליות את חלק מסוגי האלרגיה.

 

אלרגיה לפרעושים, האלרגיה הנפוצה ביותר אצל כלבים וחתולים, תתבטא בגירוד באזור הגב האחורי וסביב בסיס הזנב.  באזור זה תיראה לרוב אדמומיות, גבשושיות עוריות, גלדים והעור ידיף ריח רע. כמו כן סביר כי כלבכם ילקק ויגרד אזור זה ללא הרף.

 

אלרגיה למזון יכולה להתבטא בגרד כללי, ליקוק כפות רגליים עד פציעה ואובדן שיער, לעתים סימטרי באזור הבטן התחתונה. אם הבעיה נמשכת זמן רב ללא טיפול, תיתכן השחרה של העור באזור זה עם דלקות משניות של  חיידקים ושמרים.

 

אלרגיה לגורמי סביבה נשאפים וסביבתיים( נקראת אטופי) יכולה לבוא לידי ביטוי במגוון של מופעים, ממופע קל של דלקת אזניים בלבד,דרך גירוד אינטנסיבי ועד ביטוי עורי חריף  הדומה לזה שתואר לאלרגיה למזון.

בחתולים לרב, עיקר הגרד ולקויות העור, יתבטאו באזור הצוואר

 

כיצד מאבחנים?

אלרגיה לפרעושים קלה מאוד לאיבחון והיא מתבססת על סימנים קליניים אופיניים, עם החרפה לקראת העונה החמה ונוכחות פרעושים או צואת פרעושים לרב.

אלרגיה למזון מעט יותר קשה לאיבחון והיא דורשת סבלנות והתמדה מהבעלים. האיבחון דורש מעבר למזון היפואלרגני רפואי למשך 12  שבועות ללא שום תוספות מזון או צ'ופרים. בתום תקופה זו, מתבצעת חזרה מיידית למזון הרגיל ואם חלה החרפה משמעותית במצבו של המטופל, זו אבחנה מיידית.

אלרגיה לגורמי סביבה נשאפים מאובחנת על ידי בדיקת דם שנשלחת לאנליזה בארה"ב או על ידי הזרקה עורית של אלרגנים שכיחים ובדיקת התגובה. אפשרות אחרת הינה לבצע אבחנה משוערת על סמך הסימנים הקליניים של חיית המחמד ,וזאת על פי התרשמות הוטרינר שלנו בבית החולים לחיות בתל אביב.

אפשר לטפל באלרגיה?

התשובה היא כן אך עם אבל…

בניגוד לבעיות רפואיות רבות, הטיפול באלרגיות דורש סבלנות. מדובר במחלה שהגוף נושא למשך כל החיים ולכן אפילו כשנדמה שהכלב מרגיש מצויין והפרווה שלו כבר נראית נורמלית, תיתכן חזרתיות אם לא נקפיד ונתמיד בטיפול.

אלרגיה לפרעושים מטופלת על ידי טיפול נגד פרעושים לכלב ולא פחות חשוב לסביבתו. פרעושה בוגרת הניזונה ממנת דם אחת מסוגלת לייצר מאות ביצים תוך פרק זמן של 48 שעות, אשר מתפזרות ברחבי הבית, עם דגש על נקודות המרבץ השונות של הכלב. תלונה נפוצה הנשמעת היא "דוקטור, איך יכול להיות שנתתי לכלב אמפולה לפני 10 ימים והוא מלא בפרעושים?" התשובה כאמור טמונה בחוסר טיפול בסביבה שלעתים לא מקבל מספיק דגש. הטיפול לכלב במצבים חריפים יכלול חפיפות תכופות, אמפולה עם חומר נגד פרעושים בתדירות גבוהה וטיפול אנטיביוטי במקרים של זיהום עורי.

אלרגיה למזון מטופלת על ידי מעבר למזון היפואלרגני לכל החיים וללא שום תוספי מזון אחרים.

אלרגיה לגורמי סביבה נשאפים מטופלת על ידי חשיפה הדרגתית במינונים נמוכים לגורמים שנמצאו מעוררי תגובה אלרגית בתהליך שנקרא היפוסנסיטיזציה.

תודה דוקטור, "שמשון מרגיש הרבה יותר טוב עכשיו. רק עוד שאלה אחת… יכול להיות שיש לו יותר מסוג אחד של אלרגיה" ?

שאלה מצוינת. ישנה אפשרות לאפקט מצטבר. הכוונה היא לקיום של מספר סוגי אלרגיה במקביל אך ללא ביטוי קליני. ברגע שקיים גירוי לאחד מהאלרגיות, האלרגיה מתבטאת והטיפול במקרה זה לאחר איבחון, יכול לכלול שילוב בין הטיפולים שהוצעו לעיל, למשל טיפול נגד פרעושים בנוסף למזון היפואלרגני.

צוות בית החולים נווה צדק ישמח לעמוד לרשותכם אם יעלו שאלות מקצועיות נוספות בנושא

מחויבים לבריאות החיות שלכם  !!

בי"ח לחיות נווה-צדק

יצחק אלחנן 22 תל אביב 03-5160257  חרום 052-2556551

האם הקרציות על הכלב שלי מסוכנות למשפחתי

האם  קרציות  מעבירות  מחלות  לאדם  ולחיות ? ?

כיצד ניתן למנוע את הבעיה ? ?


קרציות – חיה פחות נפוצה באזורים עירוניים, ויותר באזורים כפריים . זהו טפיל הנדבק

לחיית המחמד (בעיקר כלבים ופחות בחתולים) ,מוצץ דם ,וכך מתרבה .

 

למעשה עד כה , עיקר הבעיות שנגרמו מקרציות  התייחסו דווקא לבריאות חיית המחמד

שלך , ולאו דווקא  לבריאות הצבור  . הקרציות  מעבירות לחיית המחמד מס' סוגים

של חיידק ( מכונה "ריקציה" ) שהבולט בהם הוא הגורם ל"קדחת הקרצית" – מחלה

שפוגעת בכלבים ועלולה לגרום למותם .

 

מתברר שקרציות יכולות להעביר מחלה הפוגעת באדם – זוהי "קדחת הבהרות" או בשמה המלא

"קדחת הכתמים הים-תיכונית" – וזו אינה מחלה חדשה כלל וכלל אלא מוכרת גם בישראל

מזה זמן רב.

המחלה מועברת באמצעות חיידק ("ריקציה") הדוגר בקרצית וזו עלולה להימצא בכל מקום

וגם בסוגים רבים של בעלי חיים כמו – מעלי גירה ,מכרסמים ,ואחרים – לאו דווקא הכלב או החתול הם האשמים . החיידק מועבר לאדם לאחר עקיצה של קרצית הנגועה בחיידק .

למחלה באדם דרגות חומרה שונות , ובאמצעות בדיקות מעבדה ניתן לזהותה  במהירות ולטפל .

היות והכלב והחתול מצויים בסביבתו הקרובה של האדם , המניעה היעילה ביותר , היא

הדברת  הקרציות :

1 . פתרון  מיידי לנגיעות קרציות גבוהה :    במרפאה הוטרינרית בתל אביב הוטרינרים שלנו
יפתרו מיידית את הבעיה ע"י זריקה וע"י חומר
לשטיפה .

 

2 . מניעת הנגיעות בקרציות :   מומלץ להשתמש בחומרים מתאימים ומוכרים כבעלי יכולת

                                                   לפעול לפירקי זמן ארוכים – כדי למנוע את הצורך בטפול

                                                  בתדירות גבוהה .

3 . הדברה סביבתית :    כדאי לשמור על סביבה נקיה מקרציות בבית וקרוב אליו . לעיתים לא

                                        ניתן להסתפק  בהדברת הקרציות על בעל החיים בלבד , ויש צורך

                                        בטפול בבית ובסביבתו הקרובה . נכל להמליץ לכם על הדברה מתאימה.

***   ניתן לקבל במרפאה  הכוונה מלאה לטפול בבעיה  ***

ד"ר טל צמח

בית חולים וטרינרי נוה צדק

יצחק אלחנן 22 תל אביב  03-5160257

קליטה חלקה לכלבים מאומצים

 

קליטה חלקה לכלבים המאומצים מכלביות או ניצולים משוטטות

 

בבית החולים לחיות בתל אביב,הוטרינרים שלנו פוגשים כלבים רבים הנקלטים מאימוץ,וחשוב לנו

לתת לכם מידע רחב על הנושא.

 

כלבים רבים המאומצים מכלביות או מהרחוב – בין אם בוגרים או צעירים – מגיעים מרקע לא ידוע. חלקם כלבים ששהו בבתים קודמים וננטשו, חלקם שהו תקופה ארוכה בכלביות או שוטטו ללא כל טיפול וגדלו ללא מגע עם בני אדם. חלקם מסתגל היטב לחיים החדשים בבית המאמץ, אך אחרים מתקשים בתהליך.

 

ממחקרים מקיפים שבוצעו במספר מדינות בשנים האחרונות, עולים מספר גורמי סיכון לנטישת כלבים, אשר חלקם מגיע מאוחר יותר לאימוץ חוזר בכלביות. גורמים אלה כוללים את הנתונים הבאים:

  • הבעלים לא השתתפו בשיעורי אילוף/ חינוך גורים מסודרים

  • הבעלים לא הבינו את החשיבות שבטיפול וטרינרי סדיר ומונע

  • הכלב/ה אינו מסורס/ מעוקרת

  • הבעלים לא קיבלו הסבר מפורט בנוגע לטיפול השגרתי בכלב

  • הכלב עושה את צרכיו בבית בתדירות גבוהה

 

התנהגויות נפוצות בקרב כלבים מאומצים מכלביות או מהרחוב והבאות לידי ביטוי בתקופה הראשונה שלאחר האימוץ כוללות פחדנות, נטייה לבריחה ושוטטות, עשיית צרכים בבית ותוקפנות. מתוך אותם סקרים הנוגעים לנטישה עולה, כי התנהגויות אלה משחקות תפקיד משמעותי בהחלטה האם להשאיר או להחזיר את הכלב שאומץ.

 

החדשות הטובות בנוגע להתנהגויות אלה הן, כי הדרכה נכונה ע"י הוטרינרים שלנו כבר בביקורים הראשונים במרפאה הוטרינרית לגבי הטיפול הנכון בכלב, צרכיו והתאמת תהליך ההסתגלות באופן אישי, מעלים מאד את סיכוייו של כלב כזה להיקלט בהצלחה בבית המאמץ ולהישאר שם.

 

מומלץ לקיים לפחות שני ביקורים ראשונים במרפאה בתוך פרק זמן קצר יחסית, ולחלק את זמן הביקור בין  הדרכה רפואית-תזונתית לבין הדרכה התנהגותית, על מנת שלא להעמיס מידע רב מדי בנושא אחד.

 

תקופת ההסתגלות הראשונית אורכת כשבועיים, ובה הכלב לרוב אינו מבטא את מגוון התנהגויותיו הטבעיות (לטובה ולרעה) – ישנם כלבים הנראים שקטים מאד, מדוכאים או חסרי תיאבון בתקופה זו, ואינם מתקשרים מיד אל בעליהם החדשים. תקופה זו היא התקופה המתאימה לסייע לכלב להסתגל. בסיסיות להדרכה זו.

 

סביבה בטוחה ומוגנת

 

חשוב לספק לכלב כבר עם כניסתו הביתה מקום המוגדר כשלו (מיטה, כרית וכו') הממוקם בנקודה צדדית בבית – כזו הניתנת לצפייה והשגחה, אך די מבודדת לצורך מתן תחושה מוגנת. מומלץ לתת לכלב צעצועי לעיסה או חטיפים במקום זה על מנת להגביר את תחושת השייכות לשם. כלובי טיסה עשויים להתאים לכלבים המרגישים נוח במקומות קטנים ותחומים, ובכל מקרה של שימוש בכלוב, חשוב להרגיל את הכלב אליו בהדרגה ובאופן מבוקר, מבלי להלחיץ אותו.

 

אינטראקציות וקשר אישי

 

בניית הקשר עם הכלב צריכה להיות הדרגתית, מבלי לכפות על הכלב מגע (כלבים רבים נלחצים ממגע הדוק כחיבוק או נשיאה וממבט ישיר והתכופפות מעליהם). כדאי להתגבר על הפיתוי לחשוף את הכלב בבת אחת לגירויים רבים מדי (השכנים, החברים, נסיעה ברכב, הליכה ברחוב סואן ועוד), ולבצע את החשיפה בהדרגה – ולהתקדם לגירויים חדשים רק לאחר שהכלב הסתגל לחשיפה הנוכחית.

 

אילוף בסיסי ולימוד כללי התנהגות

 

כלבים רבים המגיעים אל בית חדש אינם יודעים כיצד עליהם להתנהג, וממשיכים באופן טבעי בהתנהגות המוכרת להם. מסיבה זו, חשוב ללמד אותם את הפקודות הבסיסיות ביותר: "שב" ו"בוא"; להניח בימים הראשונים לאחר האימוץ כי עליהם לעבור תהליך של גמילה מצרכים בבית (עד ללמידה או עד שמתברר כי הכלב כבר גמול); צריך להבין כי מניעה של התנהגויות בלתי רצויות היא חלק מאחריותכם, ועדיפה (ואפקטיבית) בהרבה על פני הענשת הכלב על התנהגויות אלה. (לדוגמא- כלב שאינו מכיר את הכללים בנוגע למותר ואסור ללעיסה ילמד את הכלל ע"י מניעת גישה לחפצים אסורים והגשה תכופה של צעצועי לעיסה תוך חיזוק הבחירה בהם ללעיסה). ישנם כלבים שיזדקקו למספר שיעורי אילוף מסודרים על מנת להכניסם למסגרת.

 

פעילות גופנית ומשחק

 

פעילות גופנית חשובה הן לבריאותו הגופנית של הכלב, והן לבריאות נפשית. פעילויות משותפות כגון הליכה ומשחקים משותפים עם בני הבית בתדירות יומיומית, בונים ומחזקים את הקשר שלכם עם הכלב .

 

חינוך לצרכים

 

ההנחייה הבסיסית לגמילה, הינה רלוונטית גם לכלבים בוגרים לאחר אימוץ, וכוללת: הוצאה לעיתים תכופות (בעיקר לאחר אכילה, קימה משינה ומשחק), הליכה במסלול קבוע בחוץ, מתן חיזוק חיובי מיד עם עשיית צרכים בחוץ ומאידך אי ענישה על עשיית צרכים בבית; זיהוי הפעולות המקדימות לעשיית צרכים (רחרוח, חוסר מנוחה, הסתובבות במקום) ע"מ להקדים ולהוציא את הכלב מיד עם התחלתן; במידה ולא עשה בחוץ – השגחה צמודה והוצאה נוספת בתוך כשעה.

 

תגובות פחד

 

פחד מגירויים חדשים בסביבה חדשה הוא תגובה טבעית, אך חיוני לזהות אותה בזמן על מנת לעזור לכלב להתגבר על הפחד ולא להחמיר אותו.

כדאי ללמוד לזהות את מגוון תגובות הפחד אצל כלבים: ליקוק שפתיים, פיהוק, תנוחת גוף שפופה, הסטת מבט ועצימה עיניים חלקית, הלחתה .
במקרה של תגובה כזו, חשוב לאתר את הגירוי הגורם לה ולהרחיק את הכלב ממנו כפעולה ראשונית. בשלב שני, באם הגירוי אינו מזיק – להרגיל את הכלב אליו בהדרגה, ולהתקדם רק כל עוד תגובתו נשארת רגועה.

דוגמא: פחד מנסיעה במכונית. מתחילים את תהליך ההסתגלות בכניסה ויציאה מהרכב תוך משחק בצעצוע ובדלתות פתוחות, לאחר מכן ישיבה ברכב חונה, התנעת המנוע ולאחר מכן נסיעה קצרה. ניתן להתקדם משלב לשלב רק כל עוד הכלב נשאר רגוע בשלב הקודם.

 

חשוב להדגיש -בשום מקרה אין להעניש את הכלב על תגובת פחד כלשהי – הדבר רק יחמיר את תגובתו ויפגע בקשר ביניהם.

 

תוקפנות

 

הרקע להתנהגות תוקפנית משתנה בין כלב לכלב, ודורש התייחסות מיידית. לעיתים, כאשר ההתנהגות מתבטאת על רקע של תחושת איום, מספיק להתנהג עם הכלב על מנת שלא לאיים עליו, כדי להפסיק את ההתנהגות. במקרים אחרים יידרש איבחון כדי לתת מענה להתנהגות הבעייתית. כמו בתגובות פחד, גם כאן חשוב לא להגיב באלימות נגדית – הן מסיבות בטיחות והן על מנת שלא להחמיר את הבעיה.

 

לכל שאלה או בעיה- אנא פנו לצוות שלנו ונשמח לעזור
בית חולים לחיות נווה צדק

 

פרעושים וכלבים

 

 

Ctenocephalides felis felis הוא שמו המסובך והארוך של היצור השחור, הקטן והחמקמק, המצוי על חיות המחמד שלנו. כל חיות המחמד שאנחנו מחזיקים בביתנו חשופות לפרעושים, ובכללם גם אנחנו.

 

אז מיהו הפרעוש?

זהו טפיל קטן בעל מחזור חיים הכולל שלבי לארוה, גולם ובוגר. רק השלב הבוגר ניזון מארוחות דם. השלבים הצעירים ניזונים מדם מעוכל המופרש ע"י הבוגר, אותם גרגרים שחורים קטנים שאנחנו מוצאים לעיתים על חיות המחמד שלנו. השלב הבוגר חי על המאכסן (חיית המחמד שלנו), ואילו השלבים הצעירים יותר מתחבאים בסביבת הבוגר, בעיקר במקומות חשוכים.

נקבת הפרעוש יכולה להטיל כ-1000 ביצים תוך 30 יום. מן הביצים תבקענה הלארוות שבהמשך תהפכנה לגלמים ומהם יצאו הפרעושים הבוגרים. בתנאים אופטימאליים התהליך הזה לוקח כ-3 שבועות, אולם בתנאי עקה הגולם יכול לשרוד בסביבת בעה"ח מספר חודשים. הגולם יכול לחוש בתנועות בעה"ח, ריחותיו ובחום שלו ולהגיח כבוגר תוך דקות.

 

מעבר להיותם יצורים מטרידים ועוקצניים לקיום פרעושים על חיות המחמד שלנו מספר השלכות רפואיות :

  • פרעושים הם הגורם הנפוץ ביותר לאלרגיה בכלבים ובחתולים. ברוק הפרעוש מצויים מספר חומרים אלרגניים החודרים לדם המאכסן עם המציצה. ביטוי האלרגיה יכול להיות שולי ולהתבטא כגרוד קל אך גם בדלקות עור כרוניות, מפושטות וכואבות.

  • הפרעושים משמשים כמעביר או פונדקאי לגורמי מחלה רבים וביניהם תולעת סרט החיה במעיים ונפוצה מאד בכלב, חיידק הפוגע בתאי הדם האדומים בחתול וחיידק הגורם בבני אדם למחלת שרטת החתול.

  • במקרים של נגיעות קשה או בחיה צעירה פרעושים יכולים לגרום לחוסר דם/ אנמיה.

 

טפול:

 

* אם יש לך חיית מחמד בבית – חובה לטפל , כל הזמן, כל השנה, ובאופן קבוע ורציף.

* חשוב להבין – יש פרעושים בסביבת חיית המחמד גם אם לא רואים אותם !! הם חיים בעיקר בסביבה ורק בנגיעות גבוהה ומעלה ניתן לראות אותם – כך שיש פרעושים אלא אם הוכח אחרת !!

*הדברה :

קיימים כיום מספר תכשירים שהוכחו כיעילים מאד במניעת פרעושים בכלב ובחתול. למעשה, קיימים בפנינו הכלים למנוע את כל הבעיות שהוזכרו קודם לכן. חשוב לזכור כי מדובר בטיפול תמידי ומתמשך, לאורך כל עונות השנה, שאין להפסיקו, אפילו אם אנחנו לא מוצאים את היצור השחור על חיית המחמד שלנו.

איך לבחור את תכשיר ההדברה המתאים :

פרעושים מפתחים עמידות לחומרי ההדברה שקיימים בשוק ולכן חומרים אלו הופכים לפחות רלוונטיים

ופחות יעילים ככל שמצויים יותר זמן בשימוש . זה באמת מזכיר את  העמידות שמפתחים חיידקים לאנטיביוטיקה המצויה בשימוש לא נכון או הרבה מדי זמן.

לכן יש צורך בתכשיר המכיל חומר חדש יחסית שטרם פותחה נגדו עמידות. התכשיר צריך להיות נוח וקל

להפעלה, בעל פיזור טוב, יעיל לאורך זמן ארוך ככל האפשר, וללא רעילות לבני אדם ולחיות המחמד .

 

אבקות – פשוט לא ! מיושן, לא יעיל, הפיזור אינו מוצלח, משך זמן הפעילות קצר, יש כבר עמידות גבוהה .

תרסיס – לכלבים אין התנגדות מפורשת לטפול בתרסיס. הפיזור על הפרווה סביר, משך זמן הפעילות בינוני, כך שתצטרכו לטפל כל שבועיים בערך. שימו לב – תרסיס המיועד לכלב אינו בהכרח מתאים לחתול ועלול לגרום להרעלות ! שימו לב אם מכיל זרחנים אורגניים – זה כבר עלול להיות רעיל גם לבני האדם מסביב.

 

טיפות-אמפולות – תכשירי מזיגה  – רוב החומרים המתקדמים ביותר כיום מגיעים בצורה כזו-

מוזגים את הנוזל על מוקד אחד או יותר על עור חיית המחמד – החומר נספג ועובד למשך זמן התלוי

בתכשיר. נוח וקל להפעלה, רעילות נמוכה לבני אדם אם בכלל , פיזור מצוין .

חשוב לבחור את החומר החדש ביותר הקיים בשוק-אם תבחרו בחומר מיושן תשלמו מחיר נמוך יותר

אך תקבלו יעילות נמוכה עד אפסית כך שלמעשה תשלמו ביוקר …

הטפול במזיגה סביל ע"י חתולים וכלבים ואינו מפריע לשגרת חייהם הנוחה והנעימה

 

בבית החולים לחיות בתל אביב, הוטרינרים שלנו מעודכנים תמיד בבחירת חומר ההדברה העדכני ביותר

והיעיל ביותר עבור חיית המחמד שלך.

 

נשמח לענות על כל שאלה נוספת ולהמליץ על תכשירים יעילים.

 

 

בי"ח לחיות נווה צדק

יצחק אלחנן 22 תל אביב

03-5160257

פריצת דיסק בחיות מחמד

בדומה לבני אדם גם בחיות מחמד ובכלבים יותר מאשר בחתולים , קיימת מחלת פריצת דיסק. פריצת דיסק היא כעקרון מחלה נירכשת, בעלת נטייה תורשתית בכלבים גזעיים כמו למשל פקינז, דקסהאונד, ועוד ,אך יכולה להופיע בכל כלב גזעי או מעורב, ואף בחתולים.

 

כדי להבין מהי פריצת דיסק יש להבין תחילה את המבנה האנטומי של עמוד השדרה :

 

עמוד השדרה הוא מבנה גרמי ( עשוי מעצם) המורכב מחוליות המחוברות זו לזו. תנועתן של החוליות ביחס אחת לשניה, מאפשרת את הגמישות של עמוד השדרה.

התוכן של כל חוליה  הינו חלול ושם עובר חוט השידרה עצמו. חוט השידרה מורכב למעשה ממסילות עצביות רבות השזורות זו ליד זו בדומה לכבל חשמלי שזור. המסילות העצביות עוברות לכל אורכו של חוט השידרה ומעבירות תשדורות עצביות הלוך וחזור לאורך הגוף כולו.

עמוד השדרה הוא המבנה הגרמי המעניק תמיכה והגנה למסילות העצביות ( חוט השידרה) הרגישות. בין חוליה לחוליה מצוי חומר צמיגי המשמש כבולם זעזועים טבעתי וזהו החומר המכונה "דיסק" . חומר זה גם מקיף למעשה את המסילות העצביות.

 

מה קורה בפריצת דיסק ?  

 

כאשר מסיבה כלשהיא ( טראומה, מחלה ניוונית, ועוד) נוצר לחץ עודף על חומר הדיסק הוא עלול לפרוץ אל תוך חוט השידרה הרגיש ( המסילות העצביות) , ואז בתורו לייצר לחץ על מסילות העצבים עצמן. לחץ על מסילות העצבים מביא לנזק עיצבי ולתופעות עיצביות –העצבים השייכים למסילה העיצבית שנפגעה אינם מתפקדים – באופן הפיך עד כדי בלתי הפיך .

ככל שהלחץ גבוה יותר, יותר מסילות נפגעות, והנזק קשה יותר.

 

מבנה חוט השידרה העיצבי הוא כזה שמסילות עצביות חיוניות יותר מצויות במרכזו, ומסילות חיוניות פחות מצויות בשוליים. כך ניתן להעריך את חומרת הנזק ואילו מסילות עצביות נפגעו, על פי הסימנים העצביים שמציגה חיית המחמד החולה .

 

מהם סימנים עצביים ?

 

הוטרינרים שלנו בבית החולים הוטרינרי בתל אביב מיומנים בביצוע בדיקה נוירולוגית.

אנו יודעים לבדוק את תקינותה או חוסר כשירותה של מערכת העצבים על פי קשת של

רפלקסים ותנועות בלתי רצוניות ו/או רצוניות אחרות . על פי הסימנים אנו מזהים ומאבחנים את סוג ומיקום הפגיעה.

סימנים עצביים בהקשר כזה של מחלת דיסק יכולים לכלול קשיים בהליכה, כאבים, כשילה

בהליכה,חוסר שליטה רצונית על מתן שתן וצואה,  ולהגיע עד כדי שיתוק של 2 רגליים או כל 4 הרגליים, בהתאם כאמור למיקום וחומרת הנזק לחוט השידרה.

 

האם גם מחלות אחרות יכולות לגרום לסימנים דומים ?

 

כן, לעיתים גם גידולים הממוקמים בעמוד השדרה הגרמי יכולים לפרוץ לתוכו ולייצר לחץ על חוט השידרה העיצבי ואז נקבל סימנים דומים.

בנוסף, גם תסחיפים וקרישי דם יכולים להגיע לאזור כזה או אחר של חוט השידרה העיצבי

לייצר לחץ ולגרום לסימנים עצביים דומים.

לעיתים רחוקות –גם דלקות קשות של החוליות יכולות להביא לסימנים דומים .

 

כיצד מאבחנים ?

 

האבחון הראשוני חייב להסתמך בראשונה על בדיקה נוירולוגית ( עיצבית) מקיפה ומלאה

ולאחריו משתמשים בשיטות הדמייה שונות כמו :

רנטגן , CT , רנטגן עם חומר ניגודי ( בשיטה זו מחדירים חומר ניגוד לתוך עמוד השידרה והוא מדגים את חוט השידרה העיצבי לרבות אזורים עליהם מופעל לחץ של דיסק) .

 

טפול :

הטפול הראשוני בפריצות דיסק, בשעות הראשונות של הנזק, הוא תמיד רפואי – תרופות להורדת הלחץ הבצקת והדלקת המקומיים אולם בחלק גבוה מהמקרים ובהתאם לחומרת הפגיעה יש צורך בטפול כירורגי – ניתוח . בניתוח כזה מבצעים חיתוך של חלק מהחוליות באזור הפגיעה וכך משחררים את הלחץ העודף על חוט השידרה .

ההחלמה מצויינת באחוזים גבוהים, בתנאי שהניתוח בוצע קרוב וסמוך למועד הפגיעה.

 

 

**  מחוייבים לבריאות החיות שלכם **

פנו אלינו לפרטים נוספים

 

בי"ח לחיות נווה צדק, יצחק אלחנן 22 תל אביב, 03-5160257   www.vet4u.net

עודף משקל בכלבים

 

משקל עודף היא המחלה התזונתית הנפוצה ביותר בכלבים ובחתולים בעולם המערבי. בבית החולים לחיות בתל אביב,הוטרינרים שלנו מזהים בעיות של משקל יתר בהרבה מאד כלבים בוגרים מכל הגזעים.

מהם הסיכונים של משקל עודף?

משקל עודף נמצא כגורם סיכון בהתפתחות מספר רב של מחלות-

מחלות פרקים וצליעה, פגיעה בסיבולת גופנית, פגיעה במערכת החיסונית, סיבוכי הרדמה, קשיי נשימה, הכבדה על פעילות הלב ועמידות לאינסולין הגורמת למחלת הסכרת.

בנוסף, מחקרים הראו כי לכלבים שמנים תוחלת חיים קצרה יותר יחסית לכלבים במשקל תקין.

 

למה זה קורה?

עלייה במשקל היא תוצאה של חוסר איזון בין כמות האנרגיה שהכלב מקבל לעומת זאת שהוא "שורף".

במקרים רבים אנחנו נותנים כמות מזון גדולה מזו שהכלב צריך. המזונות המסחריים ו/או   ה"צ'ופרים" שאנחנו מוסיפים, טעימים לכלב והוא ממשיך לאכול עוד ועוד. במקביל, רוב הכלבים העירוניים, נמצאים בבית רב שעות היום, ופעילותם הגופנית מוגבלת.

כל הכלבים חשופים להשמנה ובחלק מהכלבים הגזעיים כמו לברדור, גולדן רטריבר, קוקר ספנייל, דאקל, שנאוצר מיניאטורי וציוואווה, נמצאה רגישות גבוהה יותר.

סירוס או עיקור מורידים את הדרישה האנרגטית של הכלב. אי הפחתת כמות המזון לאחר הסירוס/ עיקור תתבטא בעלייה במשקל.

סיבה נוספת היא הפחתת הפעילות עם הגיל, אשר צריכה להיות מלווה בהפחתה של כמות המזון. כאשר אנחנו ממשיכים להאכיל את הכלב באותן כמויות כפי שצרך בעבר, אנחנו תורמים לעלייה במשקל.

 

אז מה לעשות?

תוכנית להפחתת משקל הכלב:

  1. האכלה במזון דיאטטי – יש להתאים לכלב מזון דיאטטי, שפותח ויוצר במיוחד לשם מטרה זו. אין להסתפק בהפחתת כמות המזון שהכלב מקבל עד כה! הכלב יקבל כמות פחותה מהרצוי של המרכיבים החיוניים לו (חלבונים, ויטמינים וכו'), יישאר רעב ועצבני. יש להאכיל את הכלב רק במזון הדיאטטי, בכמות שתקבע ע"י הווטרינר , וללא צ'ופרים.

  1. פעילות גופנית – במקביל חשוב להגדיל את מספר הקלוריות שהכלב מוציא – טיולים ארוכים, ריצה בצד אופניים, משחק עם כדור או זריקת עצם והחזרתה ע"י הכלב. חשוב שהעלאת הפעילות הגופנית תהיה הדרגתית ותעשה בשעות היותר קרירות של היום. פעילות גופנית קבועה היא כלי משמעותי בירידה במשקל, ובהמשך שמירה על המשקל.

ולהזכיר לכל מי שעשה או לא דיאטה בעברו….

  • הפחתת משקל היא תהליך ארוך ומייגע.

  • מטרת התוכנית היא ירידה במשקל מתונה של 1-3% בשבוע.

  • הגעה למשקל האידיאלי יכולה לקחת 8-12 חודשים.

 

מחלת השעלת או שעלת המכלאות

במרפאה הוטרינרית בתל אביב נתקלים הוטרינרים שלנו רבות במחלת ה"שעלת" ולכן מזה שנים אנו מונעים אותה בהצלחה מגורים , ע"י חיסון הניתן לגורים כחלק מתוכנית החיסונים המומלצת.

מידע כללי

זוהי מחלה הידועה גם בשם infectious tracheobronchitis, ומדבקת מאד לכלבים. מדובר בדלקת של דרכי הנשימה העליונות (קנה הנשימה והברונכי). בד"כ מדובר במחלה לא קשה, אך לעתים יכולה להתפתח לדלקת ריאות בגורים או לברונכיטיס כרוני בכלבים מבוגרים או חולים. זו הסיבה שנו מחסנים גורים שהם בעלי יכולת חיסונית חלשה כנגד המחלה.

המחלה נקראת כך משום שהיא מאד מדבקת, ולכן עוברת בקלות מכלב לכלב בתנאי צפיפות האופייניים למכלאות. כמובן שגם כלבים שאינם מבלים במכלאות נדבקים בה.

הגורם העיקרי למחלה הוא חיידק בשם בורדטלה ברונכיספטיקה (Bordetella bronchiseptica). בד"כ מדובר בקומפלקס של הבורדטלה בשילוב עם וירוסים התוקפים את מערכת הנשימה, כמו וירוס הפארא-אינפלואנזה, וירוס האדנו, וירוס הכלבלבת, הרפס ועוד. וירוסים אלו יכולים "לפתוח את השער" לבורדטלה או להצטרף אליו אחרי שהוא גרם לנזק ראשוני ברקמה. וירוסים וחיידקים נוספים יכולים להצטרף לחגיגה ולהחמיר את סימניה. תנאים סביבתיים כמו טמפרטורה ולחות גבוהה, חוסר באיוורור וכמובן צפיפות, יכולים להגביר את הסכנה להידבק וכן את חומרת המחלה.

הדבקה

החיידק וכן הוירוסים עוברים באוויר בטיפות הרוק המותזות במהלך השיעול, וכן בהפרשות מהאף ובמגע ישיר בין הכלבים.

סימני המחלה

הסימן האופייני ביותר הינו התקפי שיעול יבש. פעמים רבות לבעלים נדמה כי לכלב נתקע משהו בגרון או כי הוא מנסה להקיא. מישוש באיזור הלוע וקנה הנשימה מעורר את השיעול. פרט לשיעול, הכלב בד"כ מרגיש טוב, אם כי יכולה להיות ירידה קלה בתיאבון. סימנים חריפים יותר, כמו הפרשות מהאף, חום, ירידה משמעותית בתיאבון, מצב רוח ירוד, ושיעול עם פליטת ליחה, מעידים על הסתבכות המחלה לדלקת ריאות. כמובן שאם הכלב נמצא במצוקה כלשהי (גופנית או נפשית), או מקבל תזונה לא מספקת, המחלה עלולה להחמיר ואף לחזור לאחר שנראה שחלפה.

סימני המחלה מתחילים בין 5-10 ימים לאחר החשיפה, ובד"כ שוככים לאחר 10 ימים. לעתים לוקח עד 3 שבועות עד להיעלמות הסימנים.

טיפול

למרות שהמחלה חולפת לעיתים באופן ספונטני בחיות בוגרות, כדאי לטפל בה כדי למנוע את הסתבכות והחרפת המחלה. הטיפול כולל אנטיביוטיקה ותרופות נגד שיעול. כדי למנוע מהכלב החולה להדביק כלבים אחרים, כדאי למנוע ממנו להיפגש עם כלבים אחרים. כמובן שאם המחלה מסתבכת לדלקת חריפה יותר בדרכי הנשימה, יש לטפל בכלב באופן אגרסיבי יותר. כמו בכל מחלה, כדי לזרז את הריפוי על הכלב לקבל תזונה טובה ולהימנע מגורמי לחץ.

מניעה

מומלץ לבצע חיסון שעלת החל מגיל 8 שבועות.

חיסון המשושה אינו מחסן ספציפית נגד שעלת המכלאות אלא נגד חלק מהוירוסים אשר יכולים להשתתף במחלה, אך לא נגד הגורם העיקרי, חיידק הבורדטלה.

 

מחלת המעי הרגיז בכלבים וחתולים

IBD  הוא " inflammatory bowel disease " – זוהי מחלה המכונה בעברית "תסמונת המעי הרגיז" וקיימת גם באדם.

במהלך השנים נתקלנו כאן כוטרינרים בבית החולים לחיות , במספר לא מבוטל של מקרים

גם בחיות מחמד בוגרות וגם בצעירות, ואפילו מתחת לגיל שנה.

במחלה זו נשתלים תאי דלקת מגוונים בדופן המעי במקום תאי המעי הרגילים. בהתאם לסוג התאים ולכמותם מקבלים דרגות חומרה שונות של המחלה – כאשר הסימנים הקליניים המובילים הינם שלשולים הקאות והפרעות אכילה ותאבון. בהחלט יכולים להופיע גם סימנים נוספים כמו חולשה,עייפות, ירידת משקל, ועוד.

זוהי מחלה כרונית הווה אומר שאינה ניתנת לריפוי מוחלט !!  אולם – היא ניתנת לשליטה כלומר ניתן לנהל אותה היטב כך שלא יופיעו סימנים קליניים.

ניתן להוסיף ולומר שתאי הדלקת האלו מגיבים במיוחד לגירויים שונים, חלקם לפחות קשורים בסוג החלבון והפחמימות שהכלב או החתול מקבלים במנת המזון שלהם.

לפיכך – הטפול הראשוני במחלה מתחיל בשינוי התזונה לתזונה שגורמת לפחות גירויים – ולכן משתמשים במזון המכונה "היפו אלרגי " ומתאים למחלה הזו.

זהו מזון רפואי מיוחד שעוצב במיוחד לטפול במחלה.

הטפולים הנוספים הינם תרופות שונות  שמטרתן להוריד את הגירויים, ובנוסף לשמש כנוגדי דלקת. בהתאם לאופי הסימנים הקליניים מחליטים באילו תרופות יש להשתמש.

חשוב לקחת בחשבון שהתקפי מחלה  יכולים להגיע בכל שלב בחיי הכלב, להפוך לחמורים יותר או פחות, ולכן חשוב להקדיש תשומת לב להרגלי האכילה, למתן הצרכים,להקאות ולכל סימן של שינוי באורח החיים של הכלבים או החתולים החולים בה.

כמובן שאסור להחליף את התזונה אלא לפי הוראות הרופאים בביה"ח הוטרינרי נווה צדק.

לכן – אנא פנה/י  אלינו מראש לחידוש הזמנת מזון  מספר ימים לפני שהוא נגמר.

 

 

מחלת אגן בכלבים וחתולים

 

 

בעיה מולדת התפתחותית אשר יכולה להופיע בטווח רחב של גילאים, כבר משלבי הגורות ועד לגיל מבוגר, לרוב בגזעי כלבים גדולים (רועה גרמני, גולדנים, דני ענק, ניופאונדלנד וכו').

כינוי המחלה – hip dysplasia

עם זאת, יש מס' גזעים גדולים אשר לא זו בלבד שאינם נוטים לסבול מבעיה אלא אפילו נחשבים כמוגנים מפני התפתחותה, כגון כלבי הרוח למינהם.

מדובר בהתפתחות לא נורמלית של מיפרק הירך (בד"כ דו צדדית) המאופיינת בחוסר יציבות של המיפרק.

 

יש דרגות שונות של חוסר יציבות (החל מפריקה חלקית ועד לפריקת ירך מלאה).

מיפרק הירך הוא מיפרק הבנוי כמכתש ועלי, ובכלבים הסובלים מהבעיה, מיפרק הירך לא נוצר באופן עמוק מספיק, כך שלעצם הירך אין "מספיק מקום" במיפרק והיא אינה מעוגנת בו ביציבות.

משערים כי הבעיה מתפתחת על רקע של חוסר תיאום בין קצב התפתחות השלד (עצמות) והשרירים.

כתוצאה מהמבנה הלא נורמלי מתפתח תהליך דלקתי במיפרק, ופגיעה בסחוס המיפרקי ובמבנה העצמות.


 

לרוב יש אלמנטים תורשתיים המעורבים בתהליך ולכן מומלץ שלא להרבות כלבים אשר סובלים מהבעיה. עם זאת, לסביבה (הכוללת פעילות גופנית והזנה מתאימה) שאנו מעניקים לכלב- יש השפעה על מידת הביטוי והחומרה. מדובר בתהליך פרוגרסיבי בו מצב המיפרק הולך ומידרדר ואינו ניתן למניעה אך ניתן בהחלט לעכב את התפתחותו ולהקל ולשפר את איכות החיים של הכלב.

המחלה בגורים :

בראש וראשונה, הזנת הגור הצעיר היא בעלת חשיבות מכרעת על תהליך התפתחות השלד. בניגוד לנטייה הטבעית שלנו, השאיפה בגורי כלבים מגזע גדול היא להאט את קצב גדילת השלד כך שלא יווצר מצב בו השלד גדל מהר יותר יחסית לשרירים . לכן, בניגוד למה שמקובל לחשוב, לא מומלץ לתת תוספי מזון עשירים בסידן מכיוון שהם מאיצים את גדילת השלד ועשוים לגרום למחלת שלד כגון זו

 

המחלה בבוגרים:

בכלבים בוגרים ומבוגרים מופיעה המחלה בדרך כלל כתהליך כרוני , שבו קיימת דלקת פרקים ( על רגע ניווני) במיפרק. כאמור הדלקת הינה כרונית , ומתאפיינת בנוכחותם של תאי דלקת, תאים הורסי עצם, ותאים בוני עצם בתוך המיפרק- עובדה המביאה למאפייני דלקת כמו חיכוך גבוה של עצמות המיפרק,

חום מקומי,שינוי בחדירות כלי הדם, בצקת מקומית, ופגיעה ברקמות הרכות המקיפות את המיפרק.

 

כיצד נאבחן?

הסימן הראשון שבעל הכלב יכול להבחין בו יהיה צליעה כלשהי ברגליים האחוריות, לעיתים קושי בקימה לאחר רביצה, כאבים בזמן הליכה אשר הולכים ופוחתים תוך כדי הפעילות הגופנית. הכאב ממנו סובל בעל החיים  נובע מהנזק לסחוס המיפרקי בעיקר.

 

כאשר תגיעו עם כלבכם למרפאה, מלבד בדיקה פיזיקאלית כללית מלאה, הוטרינר יבצע מס' בדיקות אורטופדיות שמטרתן לקבוע עד כמה "חופשי" מפרק הירך ועד כמה (באופן תאורטי) קל לפרוק אותו. אלו הם מדדים אשר יחשידו כי בעל החיים סובל מהבעיה.

על מנת לאבחן באופן מוחלט, יש לבצע צילומי רנטגן של מיפרק האגן. בצילום ניתן לראות שינויים ניווניים במיפרק וחוסר התאמה בין ראש הירך לאגן.

חשוב לציין כי לעיתים הכלב יכול לסבול מ-hip dysplasia אך להציג צליעה בגלל בעיה אחרת לחלוטין. לא כל שינוי שנראה בצילום רנטגן יהיה בהכרח קשור לצליעה ספציפית זו או אחרת.

 

כיצד נטפל?

 

טפול תרופתי:    תרופות אנטי-דלקתיות, הורדת משקל, מגיני סחוסים, פעילות מבוקרת ומתאימה :

 

המטרה הראשונית והמרכזית של הוטרינרים שלנו בבית החולים לחיות בתל אביב היא לשפר את איכות חייו של הכלב ולהפחית עד כמה שניתן את הכאב, ולמנוע הדרדרות נוספת. לכן כמובן בראש וראשונה נעזר במשכחי כאבים ובמגיני סחוסים. בנוסף, במידה ומדובר בכלב שמנמן, דיאטה מתאימה המכוונת להורדת משקל בשילוב עם פעילות גופנית מתונה ופיזיוטרפיה יכולים להקל מאוד על מצב הכלב.

 

טפול כירורגי :  מגוון של אופציות כירורגיות ( ניתוחים)

 

בהתאם לשלב המחלה ולגיל וגודל בעל החיים ניתן להמליץ על אחת ממגוון שיטות טיפול כירורגיות:

 

* ניתן לבצע ניתוח אשר מטרתו לשנות את כיוון המיפרק כך שמבנה המכתש והעלי ישובו להיות מתאימים, שיטה זו מומלצת בעיקר בחיות יחסית צעירות וללא שינויים ניווניים חמורים במיפרק.

 

* שיטה נוספת, המתאימה בחיות מבוגרות יותר עם שינויים ניווניים היא החלפת מיפרק ירך מלאה. בניתוח מורכב מסוג זה, מסירים את כל המיפרק ובמקומו מניחים שתל (מטיטניום) אשר מחליף את המיפרק. בניתוח יוצרים מיפרק חדש, תקין ויעיל. ההחלמה מניתוח זה אורכת מס' שבועות בהן הכלב ימצא במנוחה מוחלטת ולאחר מכן ישוב בהדרגה לפעילות. טיפול מסוג זה מתאים לכלבים אשר מצד אחד מיפרק הירך שלהם פגוע במידה רבה המצדיקה התערבות שכזו אך מצד שני אין נזק חמור מידי לעצמות האגן שכן יש צורך במידה מינימלית של עצם תקינה על מנת שהמישתל יוכל "להתפס" על גבי העצם.

 

* שיטה נוספת לתיקון, אשר נחשבת ל-“אופציה אחרונה” היא הסרת ראש וצוואר עצם הירך.   בשיטה זו מסירים את ראש הירך, היוצר את המיפרק ומבטלים את המיפרק כליל. בשיטה זו לא ניתן לבצע התערבות כירורגית מסוג אחר (כמו החלפת מיפרק),. בנוסף, מאחר ומדובר על ביטול המיפרק לחלוטין השיטה לא מתאימה לכל כלב. היא מתאימה בעיקר לכלבים בגודל בינוני, ובמצב שרירי טוב מאחר והשרירים הם אלו אשר יתמכו במישקל הכלב ויקחו על עצמם את תפקיד המיפרק החסר. לכן השיטה מתאימה לכלבים בוגרים, עם מסת שרירי שאינה מדולדלת, לא שמנים מידי ושאינם גדולים מידי (עד 25 ק"ג בערך). בנוסף השיטה עובדת מצוין בכלבים קטנים ובחתולים .

 

 

בי"ח לחיות נווה צדק

יצחק אלחנן 22 תל אביב

03-5160257   חרום 24 שעות 052-2556551

www.vet4u.net

 

 

 

מחלות שיניים וחניכיים בחיות מחמד

 

 

מחלות שיניים וחניכיים בחיות בית הן המחלות הנפוצות ביותר שוטרינרים מאבחנים.

בבית החולים לחיות שלנו אחוז גבוה מאד של חיות מחמד בוגרות סובלות ממחלות חניכיים

ושניים בשלב מוקדם או מתקדם.

מתברר שלבריאות השיניים וחלל הפה ככלל יש חשיבות מכרעת למצב הבריאותי הכללי של חיית

המחמד שלך .

מחלות השיניים והחניכיים יכולות להופיע בכל מין וגיל . אנו מזהים תחילה אזורים אדמומיים בחך ,ובהמשך מבצבצים קטעי אבן צהבהבים על השיניים ,ההופכים בשלב מתקדם לחומים

ועליהן מושבות חיידקים .

הבעיה המקומית היא אם כן , דלקת חניכיים ואבנית המתפתחת בהמשך לדלקת קשה ,ונודדת

לשורש השן ,ומשם התיישבות בעצם הלסת ,ואף נשירת שיניים ,וכמובן קשיים באכילה .

 

יחד עם זאת ,הבעיה האמיתית היא כללית :  עם התפתחות המחלה מתפזרים חיידקים מהמוקד

בחלל הפה פנימה אל תוך הגוף ( עם כל נשימה הם נשאפים פנימה דרך הריאות ועוברים למחזור הדם ,ואיתו לכל אברי הגוף ! )   . עובדה זו היא בעלת חשיבות במיוחד לבריאות הכליות ולבריאות

הלב ,לבריאות הכבד והלבלב – שם במיוחד אוהבים החיידקים מחלל הפה להתיישב .

 

אם כן ,מחלת השיניים היא בעלת אופי שקט ,אך פרוגרסיבי, ולפיכך בכל בדיקה כללית בודק הרופא את מצב השיניים והחניכיים של חיית המחמד שלך .

 

אבחון:

בבית החולים הוטרינרי בתל אביב בודקים הוטרינרים שלנו את חלל הפה של חיית המחמד שלך

כחלק בלתי נפרד מכל בדיקה כללית.

כיצד מטפלים ? ?

כיום ההמלצה היא להתערב בטפול מוקדם ככל האפשר כדי למנוע מהמחלה להתקדם.

לפיכך הוטרינרים שלנו ממליצים על טפול מונע כבר בגילאים צעירים – בגורים .

כאשר הדלקת במצב התחלתי  ניתן להסתפק בטפול מונע  בהדרכת צוות המרפאה .

במצב מתקדם יש צורך בטפול שיניים מקיף – טפול זה מתבצע בבית החולים לחיות בטשטוש/הרדמה כללית ובמכשור מתקדם הדומה לזה של רופא שיניים רגיל  .

לאחר הטפול ניתן להתחיל בטפול מונע כדי לצמצם,לעכב ואף לפתור את הבעיה להבא .

כיצד מבצעים טפול מונע ? ?

משתמשים במשחת שיניים מיוחדת לחיות – היא מתאימה בטעמה ( טעם בקר,עוף ) ,אינה מחייבת

לשטוף את הפה ,ומכילה מרכיבים מתאימים לבריאות הפה בחיות מחמד .

** עלינו להרגיל את חיית המחמד באיטיות לטפול כזה – תחילה לטעם המשחה – פשוט לתת לטעום

   אחת ליום במשך שבוע לפחות .לאחר מכן  יש להרגילה למריחת המשחה בתוך הפה – למרוח

   את משחת השיניים תחילה על שן אחת ,ולאחר מכן לפי שיתוף הפעולה על יותר ויותר שיניים.

** לאחר שהצלחתם להרגיל את חיית המחמד לטעם המשחה ולמריחתה בתוך הפה ,אפשר כעת

   ממש להתחיל ולצחצח .

מומלץ לבצע הטפול מדי יום ,בסוף היום , כשכל בני הבית רגועים ושבעים – כולל חיית המחמד

שלנו . למעשה – עבורה זהו עוד משחק , ואפילו משחק טעים .

 

ד"ר טל צמח

בי"ח לחיות נווה צדק     יצחק אלחנן 22 תל אביב

03-5160257              חירום: 052-2556551

www.vet4u.net

 

מחלות אוזניים בכלבים וחתולים

מחלות אוזניים הן בעייה נפוצה, מוכרת ,אך רצינית בכלבים… למעשה זוהי אחת המחלות

הנפוצות ביותר בהן אנו-הוטרינרים בבית החולים לחיות בתל אביב- נתקלים.

מדוע ?

ראשית ,משום שהאנטומיה  של אוזני הכלב שונה מאשר באדם :

באדם – תעלות האוזן דמויות לצינור ארוך היוצא מהראש ב-2 הצדדים ,

האיוורור בתוכן טוב , ואכן מחלות אוזניים באדם אינן נפוצות (מקסימום

פעם או פעמיים בחיים) .  אצל הכלב ,תעלות האוזן בנויות מחלק אופקי ,

וחלק אנכי , עובדה הגורמת לאיוורור לקוי , לחות גבוהה ,ולכן קרקע מצוינת

לגידול של מזיקים שונים – טפילים, פטריות, חיידקים וכו' .

 

שנית – כאשר הדלקת מופיעה בפעם הראשונה  , הרקמה העדינה המצפה את תעלות האוזן

מגיבה – היא מתחילה לשגשג …. ולגדול לתוך חלל האוזן . שגשוג זה גורם

לקוטר תעלות האוזן להצטמצם , ולפיכך להפריע עוד יותר לאיוורור ,הלחות עולה עוד

יותר ,ולכן הסיכוי לדלקת נוספת אפילו עולה !! ייתכנו מצבים בהם הדלקות הן כה

רציניות ,חוזרות ונשנות , עד כדי כך שתעלות האוזן הולכות ומאבדות את החלל שבתוכן

וכתוצאה מכך תפקודן הולך ויורד עד שנאלצים להגיע לפעולות כירורגיות כדי

להציל את האוזן .

אבחון :

הוטרינר שלנו מזהה תחילה את הבעיה ע"י בדיקה אוטוסקופית של החלקים הפנימיים

של האוזן באמצעות מכשור מתאים. כאשר מזוהה דלקת או הפרשה לא נורמלית הוטרינרים

שלנו ממליצים לבצע בדיקה מיקרוסקופית של האוזן וכך יודעים מהם הגורמים לדלקת.

כיצד מטפלים ??

ראשית , מנסים להתגבר על גורם הדלקת באמצעי טפול מקומיים (טיפות, משחות)

ו/או בתרופות דרך הפה . לעיתים יש צורך בבדיקות מתקדמות יותר כדי לקבוע

את גורם המחלה הראשוני , ולעיתים יש צורך אף בניקוי אוזניים מלא תחת הרדמה

כללית .

מניעה :

ניתן למנוע בעיות אוזניים בחיות מחמד . ע"י ניקוי ושטיפה קבועים בתכשירים מתאימים

אפשר לשמור על המצב הכללי של אוזני הכלב ולמנוע או לעכב את הדלקת הבאה.

 

הוטרינר שלנו ידריך אותך עם הנחיות מפורטות כיצד לבצע את הטפולים . החשיבות בביקורות חוזרות כדי לבדוק את מצב האוזניים היא גבוהה !!

  • בהצלחה *

 

הייחום והזיווג בכלבה

 

 

כלבה יכולה להיכנס להריון רק כשהיא מיוחמת.

ייחום ראשון בכלבות מתרחש בין גיל חצי שנה לשנה וחצי, תלוי בגזע ובגודל הכלבה. כלבות מגזעים גדולים מתייחמות לראשונה בגיל מבוגר יותר מאשר כלבות מגזעים קטנים יותר. הייחומים בכלבות לא קשורים לעונות השנה וההפרש בין ייחום לייחום הוא בין חצי שנה לשנה.

 

מחזור הייחום
השלב הראשון במחזור קרוי "פרואסטרוס"- הורמון האסטרוגן עולה בדם הכלבה, מופיעה נפיחות באזור הבושת והפרשות דמיות. בנוסף, הכלבה תרצה להשתין בתכיפות גבוהה מהרגיל. בשלב זה הכלבה מתחילה למשוך זכרים אך עדיין לא מבייצת ולא תהיה מוכנה לקבל את הזכר ("לא נותנת"). לרוב שלב זה לוקח בין 7-10 ימים.

השלב הבא במחזור קרוי "אסטרוס". בשלב זה האסטרוגן גבוה, הורמון הפרוגסטרון מתחיל לעלות ומתרחש ביוץ. ההפרשות הדמיות מתחלפות להפרשות שקופות צהבהבות והנפיחות בבושת מעט יורדת. בשלב זה הכלבה תהיה מוכנה לקבל זכרים ואולי אף תנסה לעלות על כלבים אחרים בעצמה ("נותנת"). אורך שלב זה משתנה מאד בין כלבה לכלבה, ונמשך בין ימים ספורים ל-3 שבועות. זה השלב המתאים לזווגה עם זכר במידה ומעוניינים להרביעה.

הבעלים יכולים לוודא מוכנות של הכלבה להזדווגות על ידי גירוי החלק האחורי של הכלבה (ליד הזנב), בד"כ הכלבה תסיט את זנבה הצידה ותסמן מוכנות להזדווגות.

במידה והכלבה לא התעברה, השלב הבא הוא שלב ה"דיאסטרוס". שלב זה מאופיין ברמות גבוהות של פרוגסטרון. הכלבה מפסיקה למשוך זכרים ולא מוכנה להזדווגות. שלב זה נמשך 60-90 ימים.

 

השלב שבין מחזורי הייחום נקרא "אנאסטרוס", שלב ללא פעילות הורמונלית. הוא נמשך בין 4-5 חודשים.

 

יש כלבות שבהן לא נראה הפרשות כלל. בכלבות אלו ניתן לזהות את הייחום לפי שאר הסימנים- נפיחות בושת, משיכת זכרים, מוכנות להזדווג. במידה ויש קושי בזיהוי שלבי המחזור ניתן להיעזר בוטרינר שיכול לזהות את השלב במחזור ע"י עשיית משטח וגינלי או בדיקת דם.

הזיווג

לא מומלץ להרביע כלבות בייחום הראשון ואף לא בשני, מאחר והכלבה הצעירה בד"כ טרם סיימה את התפתחותה, והריון יגזול ממנה אנרגיה הדרושה לגדילתה שלה.

 

מתי לבצע זיווג

את הזיווגים יש לבצע כאשר הכלבה בשלב האסטרוס. ניתן להפגיש את הזכר עם הכלבה לסירוגין (יום כן יום לא) עד אשר הזכר והנקבה כבר לא מראים עניין אחד בשני (בדרך כלל 2-3 זיווגים). אפשר גם לתת להם לשהות ביחד למשך מספר ימים ברציפות. חשוב כי בזמן הזיווג תהיה סביבה שקטה ורגועה. כמו כן חשוב להפגיש את הכלבים לאט ולתת להם להתרגל אחד לשני.

מומלץ לזהות את זמן הזיווג האופטימלי וכדי לא לפספס כדאי להגיע לבדיקה אצל הוטרינרים שלנו.

לאחר החדירה, איבר המין הזכרי מתנפח וננעל בתוך איבר המין הנקבי (הכלבים "מחוברים"). לאחר הנעילה, הזכר יסתובב ב-180 מעלות, כך שבני הזוג בעצם יפנו אחוריים זה לזה. שלב זה נמשך 5-20 דקות, ויכול להלחיץ כלבים שלא התנסו בכך בעברם.

 

במידה ולא מצליחים לזהות את השלב הנכון לזיווג, או שהבעלים מעוניין לתזמן את הזיווג באופן האופטימלי להגדלת הסיכוי להריון, ניתן לבדוק זאת אצלנו בבית החולים הוטרינרי בתל אביב.

בנוסף, יש אפשרות להרביע את הכלבה ע"י שימוש בהזרעה מלאכותית, בזרע טרי או קפוא.

יש לזכור כי כלבה יכולה להיכנס להריון מזכרים שונים באותו ייחום (כלומר, לאחים שנולדו יחד באותו שגר יכולים להיות אבות שונים). לכן חשוב להמשיך ולשמור על הכלבה שלא תזדווג עם זכרים אחרים גם לאחר שהזדווגה עם הזכר המיועד, אם מעוניינים לדעת את זהות האב…

 

 

תת פעילות בלוטת התריס בכלבים

תת פעילות בלוטת התריס הינה מחלה אנדוקרינית (הורמונלית) נפוצה יחסית בכלבים (וגם בבני אדם)

והוטרינרים שלנו בבית החולים לחיות בתל אביב נתקלים בה רבות ומיומנים מאד באבחנה שלה.

 

מהי בלוטת התריס?

בלוטת התריס (תיירואיד) מפרישה הורמונים השולטים במטבוליזם של תאי הגוף. ההורמונים נקראים  תירוקסין (T4) המיוצר בכמות רבה יותר, וטריאודותירונין (3T) שהוא בעל פעילות ביולוגית חזקה יותר. יוד הוא יסוד החיוני לבניית הורמונים אלו.  בנוסף הבלוטה מפרישה הורמון בשם קלציטונין הקשור לשמירה של משק הסידן בגוף. הבלוטה מורכבת משתי אונות וממוקמת בצוואר, סמוך לקנה הנשימה.

יש בקרה מוחית על הפרשת ההורמונים T3  ו–T4. איזור במוח בשם היפותלמוס מפריש הורמון בשם TRH (Thyrotropin releasing Hormone), שגורם לאיזור אחר במוח בשם היפופיזה להפריש הורמון בשם TSH (Thyroid Stimulating Hormone), והוא בתורו גורם לבלוטת התריס להפריש את ההורמונים T3 ו-T4. מנגנונים של היזון שלילי וחיובי מבקרים את רמת ההורמונים בדם כך שתתאים לצרכי הגוף.

גורמי המחלה

כאשר כמות ההורמונים T3 ו-T4 אינה מספקת, התמונה הקלינית המתקבלת היא של מחלת ההיפותיירואידיזם. נראה מחלה זו בכלבים. בחתולים היא נדירה ביותר (הם סובלים מהבעיה ההפוכה – עודף פעילות של בלוטת התריס). המחלה נחלקת ל-3 סוגים עיקריים, לפי האיבר הפגוע שגרם לה:

  • היפותיירואידיזם ראשוני – חוסר בהורמונים עקב הרס של בלוטת התריס. ההרס נגרם בד"כ עקב דלקת (כנראה ממקור אוטו-אימוני) שבעקבותיה תאי הבלוטה מוחלפים ברקמת צלקת. סיבה אחרת להרס הבלוטה היא אטרופיה – החלפת תאי הבלוטה ברקמת שומן. מדובר בתהליך ניווני, שלא ברור מה הסיבה לו. סיבה נוספת, אם כי נדירה יותר, הינה הרס הבלוטה עקב תהליך סרטני המתחולל בה.

רק לאחר ש-75% מרקמת הבלוטה נהרסת, נתחיל לראות סימנים קליניים של המחלה.

מעל 90% מהכלבים החולים במחלה יראו את הצורה הזו.

  • היפותיירואידיזם שניוני  – עקב בעיה של ההיפופיזה במוח להפריש את ההורמון TSH. יכול לקרות בגלל גידול, בעיה מולדת או תרופות מסויימות.

  • היפותיירואידיזם שלישוני – עקב בעיה של ההיפותלמוס במוח לייצר את ההורמון TRH. גם כאן הסיבה יכולה להיות עקב גידול או בעיה מולדת.

סיבה נוספת ונדירה היא חסר של יוד במזון – לא יקרה בכלב שאוכל מזון מסחרי.

סימנים קליניים

המחלה אופיינית לכלבים בגיל הביניים (4-10 שנים), ובד"כ נראה אותה בכלבים בינוניים וגדולים.

בגלל שהורמוני התיירואיד משפיעים על כל הרקמות בגוף, נראה סימנים מגוונים. סימנים כלליים ולא ספציפים הם עייפות, חולשה, ירידת סיבולת בפעילות גופנית, עליה במשקל ללא עליה באכילה. חלק מהכלבים מתחילים לסבול מקור.

  • ביטוי עורי – התקרחות סימטרית בגוף, פרווה יבשה וחסרת ברק, עור מעובה, קשקשים, נקודות או כתמים שחורים על העור, איבוד שיער בזנב, בעיות עוריות על רקע אלרגיות.

  • שינויים במערבת הרביה – בנקבות נראה לעתים ייצור חלב והגדלת עטינים בכלבה שאינה בהריון, או מחזורי ייחום לא סדירים. כלבה חולה שבהריון יכולה להפיל. בזכר המחלה יכולה לגרום לירידה או חוסר פוריות.

  • השפעה על הלב – קצב לב אטי, התכווצות חלשה יותר של שריר הלב.

  • שינויים במערכת העצבים – לא שכיח. חולשה, שיתוקים בגפיים ובפנים.

  • ביטוי עיני  – נדיר. משקעי שומן בקרנית, דלקות עיניים, יובש בעיניים.

  • מטבוליזם – קצב המטבוליזם נמוך יותר, כל הארועים הגופניים בקצב נמוך יותר.

 

אבחון – האבחון מסתמך על בדיקה כללית יסודית ע"י הוטרינר, ובהמשכה בדיקת דם פשוטה.

טפול–    הטפול פשוט ומוצלח – מתן ההורמון החסר באופן מלאכותי ע"י כדור פעמיים ביום

התגובה לטפול=פרוגנוזה – מצוינת ,הכלבים חוזרים לעצמם מהר,הבעיות נפתרות תוך חודש-חודשיים

 

בי"ח לחיות נווה צדק, יצחק אלחנן 22 תל אביב  www.vet4u.net  03-5160257

 

הדברה מקצועית בבית ובסביבה

ביצוע הדברה בבית ובסביבה אינה תחליף להדברה מסודרת יעילה וקבועה על חיות המחמד שלכם.

יחד עם זאת  הדברת הבית והסביבה בהחלט תתרום להצלחת ההדברה בחיות המחמד.

למידע על הדברה ישירה על חיית המחמד פנו לוטרינר שלנו בבית החולים לחיות בתל אביב.

 

מידע כללי:

מרבית החומרים הקיימים בשוק מתחלקים ל- זרחנים אורגניים, פירמתרינים/פירתרואידים.

    קוטלי מכרסמים שייכים בד"כ לקבוצת האנטי-קואגולנטים-מעכבי קרישה

·        קוטלי מכרסמים – בעיקר מופיעים בצורת אבקה או גושים בצבע ורוד והם מסוכנים מאד לחיות הבית. מומלץ להימנע משימוש !! במקרה של חשיפה/בליעה צרו קשר מיידי !!

·        זרחנים אורגניים הינם חומר המזיק יותר לסביבה אך חזק ויעיל יותר, וגם רעיל יותר – במיוחד בחתולים !!

*    פירמתרינים/פירתרואידים הינם חומרים מזיקים ורעילים פחות – אולם כלבים קטנים

     וחתולים עדיין מאד רגישים אליהם .

·        סימנים קליניים נפוצים לחשיפה / הרעלה מחומרי הדברה  : ריור מסיבי,חוסר

     שיווי משקל,חולשה, הקאות, רעידות, נשימה מהירה ושיטחית, ,שינוי בגודל האישונים,

     פגיעה בראייה.

 

טיפים שימושיים:

  • אם מופיעים סימני הרעלה : פנו אלינו מיד !!  וטרינר החירום שלנו זמין 24 שעות ביממה ולרוב טפול ואבחון מהירים מביאים לסכויי הצלחה גבוהים ומהירים יותר.  הביאו אתכם מידע על חומרי ההדברה בהם השתמש המדביר .

  • כדאי לבחור בחברת הדברה מקצועית ובעלת ותק וניסיון, מומלץ לשמוע מחברים שכבר ביצעו את המלצותיהם. ( ניתן לקבל אצלנו המלצות) .

  • שימו לב ובידקו באילו חומרים מתכוון המדביר שלכם להשתמש, ורישמו לפניכם. שימרו את

פרטי המדביר והחברה למקרה הצורך לשימוש במקרה חרום.

שמות של זרחנים אורגניים – השם מסתיים בד"כ ב"phos  " ( לדוגמא- "כלורופיריפוס")

 

  • הדברה ירוקה ??  אין באמת דבר כזה, ובידקו היטב עם המדביר המספר לכם על חומרים

ירוקים באילו חומרים הוא מתכוון להשתמש !!

 

   *     כמה זמן להרחיק את חיות המחמד מהבית ?  תקבלו תשובות שונות ממדבירים שונים..

   המלצתנו – כמה שיותר=יותר בטוח , פירמתרינים/פירתרואידים – לפחות 12 שעות, זרחנים

     אורגניים – לפחות  24 שעות.  לאחר ההדברה לשטוף במים היכן שהתבצעה.

 

                     לשאלות ומידע נוסף :

 בי"ח לחיות נווה צדק, יצחק אלחנן 22 תל אביב 03-5160257

                      www.vet4u.net

 

         * מחויבים לבריאות החיות שלכם *

דמודקס בכלבים

 

 

אחת ממחלות העור הנפוצות ביותר שהוטרינרים שלנו בבית החולים לחיות בתל אביב רואים היא

מחלת עור הנגרמת ע"י אקרית (טפיל עור) הקרויה Demodex canis .

טפיל זה נמצא על גבי העור באופן טבעי ואחוז ניכר מן הכלבים הם נשאים, ללא כל סימני מחלה.

החיות אשר נוטות להיפגע ולסבול ממחלה זו הם בעלי החיים הרגישים יותר מבחינה חיסוניות, כלומר גורים צעירים, כלבים קשישים וחיות המדוכאות חיסונית.

 

סימנים:

קרחות מפושטות בעיקר בקצוות הגפיים,הפנים (מראה של "משקפיים") מסביב לעיניים, אך הקרחות יכולות להופיע בכל מקום בגוף.

שכיחות:

נוטה להופיע יותר בכלבים גזעיים ובעיקר בגזע השר-פיי!!

כאשר מופיע בחיות צעירות עד גיל חצי שנה המחלה נוטה לעבור מעצמה ללא צורך בטיפול, אלא אם מדובר בהופעה מפושטת על פני כל הגוף.

המחלה יכולה לעיתים להיות קשה יותר במיקרים הבאים:

מדובר בחיה מדוכאת חיסונית על רקע של מחלה אחרת, או במקרים קשים של מחלת עור מפושטת שהסתבכה לכדי דלקת עור זיהומית מישנית.

במיקרים אלו חשוב לטפל במהירות ובאופן מלא.

אבחון:

ניתן לאבחן מחלה זו על ידי לקיחת מיגרד מהעור ובחינה מיקרוסקופית תחת המיקרוסקופ.

טיפול:

במידה ומדובר בלקויות בודדות (עד 3 אזורי קרחת קטנים) בחיה צעירה, ניתן להמתין על מנת לראות האם הבעיה חולפת מעצמה. הוטרינרים שלנו ממליצים לעיתים לטפל בכל זאת, כדי למנוע התפשטות

של הטפיל למוקדים נוספים.

בחיות מבוגרות, או בחיה צעירה אך עם בעיה מפושטת מומלץ תמיד לטפל.

הטיפול נעשה ע"י זריקות או חפיפות או מתן תרופה בסירופ  בהתאם למצב ולשיקול דעתו של הוטרינר.

המחלה אינה מדבקת בין בעלי חיים ואינה עוברת לבני אדם.

ד"ר טל צמח

בי"ח לחיות נווה צדק

יצחק אלחנן 22 תל אביב

03-5160257   חרום 24/7 052-2556551

 

אפילפסיה בחיות מחמד

 

 

אפילפסיה

מוגדרת כהפרעה  חשמלית במוח הקורית עקב פעילות חשמלית מוגברת בקליפת המוח. זו מחלה יחסית נפוצה בחיות מחמד (יותר בכלבים) מסך כל המחלות של מערכת העצבים המרכזית.

כוטרינרים בתל אביב אנו נתקלים לא מעט במחלה, ולשמחתנו בדרך כלל הטפול מאד אפקטיבי ומוצלח.

 

סימנים

תוך כדי העווית בעל החיים יכול ליפול חסר הכרה, לבצע תנועות שרירים בלתי רצוניות, לרייר, ולאבד שליטה על הסוגרים. לעיתים תתכן עווית "שקטה" בה חיית המחמד תראה לכם פשוט "בוהה" , "לא מחוברת לכאן ועכשיו", ומצב זה יחלוף גם כן. לאחר העווית בד"כ בעל החיים חוזר לעצמו אם כי ייתכן שבתחילה (בשעות הראשונות) נראה כי הכלב או החתול סובלים מחסרים עיצביים מסויימים, כגון עיוורון זמני, חולשת גפיים, אבדן חלקי של רפלקסים וכו'. אלו הן תופעות זמניות וחולפות.

 

אפילפסיה נחלקת למס' סוגים בהתאם לגורם:

-אפילפסיה מולדת עם בסיס תורשתי, קיימת בגזעי כלבים מסוימים: ביגל,

 דקל, רועה גרמני, קיסהאונד וגולדן רטריבר.

-אפילפסיה ממקור לא ידוע: בוקסר, קוקר, קולי, סטר אירי, לברדור,

 שנאוצר ננסי, פודל.

-אפילפסיה נרכשת- על רקע טראומה (נפילה מגובה רב, תאונת דרכים וכו'

 או על רקע מחלה עיצבית קודמת (כלבלבת למשל).

 

מאחר וישנם גורמים רבים מלבד אפילפסיה היכולים לגרום להופעת עוויתות, חיית מחמד תאובחן כסובלת מאפילפסיה (ותטופל בנוגדי עויתות מתאימים) רק לאחר שנשללו גורמים אחרים לעווית.

בין יתר הגורמים היכולים לגרום לעויתות: הרעלות, זיהומי מוח , מחסור בגלוקוז (ירידת סוכר בדם), מחלות כבד, טראומות וגידולים.

בחתולים , בהשוואה לכלבים, בד"כ יש גורם רקע כלשהו (זיהום במערכת העצבים, גידול וכו') ולכן בהם לעיתים תהליך האבחון ממושך ומורכב יותר.

 

אבחון

על מנת לאבחן את חיית המחמד כסובלת מאפילפסיה יש לבצע בדיקה פיזיקאלית ונוירולוגית מלאה ולברר את ההיסטוריה המלאה של חיית המחמד (כך למשל גור כלבים מגזע זעיר- למשל פומרני, יכול לסבול מעווית פשוט משום שלא אכל בזמן ורמת הסוכר בדמו צנחה).

בנוסף, יש לבצע בדיקות דם וביוכימיה מלאות על מנת לשלול גורמים אחרים, ולעיתים יש אף צורך בלקיחת דגימה מנוזל עמוד השדרה (בחשד לתהליך זיהומי) או לבצע בדיקת CT/MRI בחשד לגידול.

 

טיפול

הטיפול הוא בנוגדי עויתות. מדובר בכדורים אשר ניתנים לבעל החיים יום יום. מאחר ומדובר בטיפול שניתן לכל החיים יש לשקול מתי להתחיל לטפל.

 

מומלץ לטפל בחיות אשר סובלות מהתקפים המופיעים בתדירות הגבוהה מאחת לחודש ואשר אובחנו כסובלות מאפילפסיה (נשלל גורם אחר).

בנוסף, חיות אשר סובלות מהתקפים ממושכים או חיות אשר סובלות ממחלת מוח אחרת (גידול למשל) שבאה לידי ביטוי בהתקפים, גם הן יטופלו בנוגדי עווית.

 

מטרת הטיפול היא להוריד את התדירות ואת עוצמת ההתקפים אך לא ניתן להפסיקם באופן מוחלט. עד הגעת בעל החיים לאיזון תרופתי ייתכנו התקפים נוספים.

 

אין להפסיק טיפול בבת-אחת וללא אישור הרופא.

ניתן לשקול ניסיון לגמול מטיפול לאחר חצי שנה ללא התקפים, באופן הדרגתי ובפיקוח הוטרינר.

 

אפילפסיה הינה הפרעה פרוגרסיבית, משמעות הדבר היא כי ההדרדרות נמשכת, וייתכן שיהיה צורך להגדיל בעתיד את מינון התרופות ולעיתים להוסיף תרופות נוספות או להחליפן בתרופות חדשות יותר. עם זאת, רוב חיות המחמד מגיבות היטב לטיפול התרופתי השגרתי .

 

מה לעשות במצב בו חיית המחמד מתעוותת?

במידה ומדובר בחיה המאובחנת לאפילפסיה, ומטופלת במרפאתנו, אתם כבעלים תצוידו במזרק ןבן תרופה , שינתן לבעל החיים לתוך פי הטבעת (טוסיק), ללא המחט כמובן, כאשר בעל החיים מתעוות. התגובה הינה בד"כ מיידית וגורמת במהירות לעצירת ההתקף .יש ליצור קשר עם המרפאה ולהגיע בהקדם.

במצב של עווית יש לנסות לרפד את סביבתו של בעל החיים, על מנת שלא יפצע במהלך העווית (תוך נקיטת אמצעי זהירות על מנת שאתם לא תיפגעו).

במידה ומדובר בבעל חיים קטן (גור, גזע קטן) יש לנסות, לא בזמן התקף, לתת תמיסת מי סוכר לשפתיים.

בכל מקרה יש ליצור קשר עם בית החולים לחיות ולהגיע בהקדם לוטרינר בתל אביב שלנו.

 

למרות הנאמר עד כה, חיות מחמד רבות חיות שנים רבות באושר לאחר שאובחנו כסובלות מאפילפסיה. התרופות הקיימות בשוק, במקביל למעקבים ובדיקות דם שיגרתיות, מצליחות לרוב לשמור על בעל החיים באיזון כך שיהנה מאיכות חיים, עם מיעוט התקפי עווית.

 

פנו אלינו לפרטים ושאלות נוספות

 

"מחויבים לבריאות החיות שלכם !!  "

 

בי"ח לחיות נווה צדק

www.vet4u.net

 

יצחק אלחנן 22 תל אביב

03-5160257  חרום  052-2556551

 

 

איידס בחתולים

 … מתברר שגם בחתולים קיים נגיף ה"איידס" …..והוא פוגע במשפחת החתוליים בלבד!!

נגיף האיידס של חתולים – FIV  שמו, מוכר מזה שנים רבות ואינו עובר לבני אדם !!

 

ההדבקה מתבצעת במגע בין חתול לחתול, ולכן הנגיף נפוץ בקרב חתולי רחוב

וכמעט שאינו קיים כלל בחתולי בית .

 

כמובן שקיימת אפשרות שחתול בית שמקורו מהרחוב, אכן נושא את המחלה .

 

למה גורם ה- FIV ?

 

בדומה לבני אדם הנגיף פוגע באופן קשה במערכת החיסון של החתול !!

החתולים הופכים תחילה לנשאים , ויפתחו בשלב מאוחר יותר

את המחלה הקלינית.

סימני המחלה מגוונים היות ולמעשה חתולים כאלו רגישים הרבה יותר

מחתולים בריאים לכל גורם מזהם ( חיידקים פטריות וירוסים אחרים ועוד)

כך שהסימנים מתפתחים בהתאם לתהליך בו נדבקו .

הסימנים הנפוצים יותר הינם הגדלת בלוטות לימפה, חום מחזורי ובלתי מוסבר,

מחלות חניכיים ושיניים לסוגיהן , מחלות כיבים בחלל הפה, פגיעות במערכת הנשימה העליונה ( ברונכיטיס ועוד), בעיות עיניים, בעיות אוזניים כרוניות, פגיעות שונות במערכת העיכול, ועוד .

כיצד מאבחנים את המחלה ?

 

אצלנו בבית החולים הוטרינרי אנו ממליצים לבצע בדיקת דם לנגיף בכל חתול חשוד

שסובל מהתסמינים הנ"ל, ובעיקר לחתולים הסובלים ממחלות שיניים וחניכיים ונוהגים

או נהגו להסתובב גם בחוץ.

 

האם המחלה גורמת למוות במישרין ?

 

למעשה ניתן היום לאפשר לחתולים הנושאים את נגיף ה FIV מספר שנים

לא מועט של חסד ואיכות חיים, אך חתולים כאלו יזדקקו לטפול וטרינרי קבוע ורציף ולעיתים תכופות יותר , כאמור עקב רגישותם לכל גורם מזהם אפשרי .

רוב הסיכויים שגורם מזהם אחר ותוקפני הוא שיביא אותם למצבי מחלה קשים ומוות.

 

כיצד ניתן למנוע את המחלה ?

 

ביצוע חיסון למחלה – לאחר בדיקת דם המוודאת שהחתול אינו נושא את הנגיף.

בפעם הראשונה שמבוצע החיסון יש לחזור עליו לאחר 3-4 שבועות, ולאחמ"כ

מדי שנה . לחתולים היוצאים החוצה :  סירוס/עיקור מקטינים את הסיכוי לקטטות רחוב .

 

ניתן לומר שחתולים החיים בבית בלבד חסרי סיכוי כמעט להדבקה .

 

בי"ח לחיות נווה צדק     יצחק אלחנן 22 תל אביב

03-5160257              חירום: 052-2556551

www.vet4u.net

 

מחלת נשימה:כלבים וחתולים פחוסי חוטם

 

הסינדרום הברכיוצפלי קיים בכל הכלבים (וגם בחתולים) מגזעים פחוסי אף כגון בולדוג, בוקסר פקינז,פאג ועוד (חתולים-פרסי,הימלאיה ועוד). לחיות בית מגזעים אלה ישנן בעיות אנטומיות בדרכי הנשימה אשר עלולות להתבטא קלינית ולגרום לקשיי נשימה, חרחורים ונחירות, אשר נוטים להחריף בזמן פעילות מאומצת ובמזג אויר חם. ההתנגדות למעבר האויר בחיות  אלו משפיעה על יכולתן לצנן את עצמם, מה שמעמיד אותן בסיכון מוגבר ללקות במכות חום, בעיקר בעונת קיץ.

 

ישנן מספר בעיות אנטומיות במערכת הנשימה העליונות של כלבים וחתולים פחוסים:

1) נחיריים מוצרות – מקשה על מעבר אויר תקין אל הריאות .

2) חיך רך מאורך באופן יחסי לאורך החוטם, מה שגורם לצניחתו על גבי סחוסי הלוע וחסימתם באופן חלקי. חסימה זו מקשה עוד יותר על מעבר תקין של אויר אל הריאות .

3) קנה נשימה מוצר –קושי במעבר אויר תקין אל הריאות .

 

בעיות הנשימה של חיות בית פחוסות חוטם נוטות להיות להידרדר עם הזמן ועם הגיל, מאחר שהבעיות האנטומיות הראשוניות שקיימות גורמות להיווצרות שינויים משניים בדרכי הנשימה.  ללא טיפול מניעתי מוקדם בעיות נשימה אלו עלולות להביא לנזקים קשים ואף מוות. ככלל, טיפול כירורגי בחיות פחוסות הינו יותר מסובך ופחות מוצלח בגילאים מבוגרים בשל השינויים המבניים המשניים בדרכי הנשימה. לעומת זאת, תיקון כירורגי בגילאים צעירים הוא פשוט ויעיל יותר. הוטרינרים שלנו בבית החולים לחיות בתל אביב מבצעים הערכה של הסינדרום הנ"ל בכל בדיקה של כלב או חתול פחוסי חוטם.

 

 

כללי זהירות בכלבים וחתולים פחוסי חוטם ( ברכיוצפליים)

  • מנע מאמץ  מיותר, במיוחד בימים חמים . שים לב בעת פעילות אם יש מאמץ נשימתי מוגבר.  במקרה כזה עצור את הפעילות מיד .

  • אל תצא לטיול בשעות החום, בחר שעות טיול קצרות בבוקר מוקדם ולאחר השקיעה.

  • אל תשאיר את חיית המחמד ברכב לעולם .

  • בעת נסיעה הפעל מזגן .

  • השתדל להשתמש במזגן גם בבית .

  • השתמש בריתמה להולכת חיית המחמד , ולא בקולר צווארי.

  • בכל מקרה של מאמץ נשימתי , וירידה דרסטית בפעילות פנה אלינו מיד לעזרה רפואית
    וטרינר החירום שלנו זמין 24 שעות ביממה.

  • תיקון כירורגי לכלבים פחוסים מתבצע בבית החולים לחיות נווה צדק. הניתוחים המתבצעים הם הרחבת נחיריים וקיצור חיך רך מאורך ולפי הצורך הסרת שקים לרינגיאליים.

 

         **אנו מחוייבים לבריאות החיות שלכם **

 

            ד"ר טל צמח

            בי"ח חולים לחיות נווה צדק ,יצחק אלחנן 22 תל אביב, 03-5160257  www.vet4u.net

תולעת "הפארק"

 תולעת ה"פארק" , "תולעת הוושט"  או בשמה  המלא "ספירוצרקה  לופי"  אובחנה בישראל

לראשונה ב – 1980 . השם התמים מקורו בפארק הלאומי ברמת גן – שם אובחנה המחלה

לראשונה ומשם התפשטה לכל חלקי הארץ . במרפאה הוטרינרית בתל אביב נתקלים הוטרינרים שלנו במקרים כאלו מזה שנים.

מאז ועד היום הלכו והתרבו מקרי ההדבקה של כלבים ובאופן משמעותי בכל אזור

המרכז ,מישור החוף,השפלה ועוד.

התולעת מתפתחת ב"חיפושית הזבל" – כלבים המשחקים ואוכלים חיפושיות אלו נדבקים ,

ואז מתפתחים זחלי התולעת בתוך גופו של הכלב עד לשלב הבוגר . מחזור החיים נמשך

בגוף הכלב כ – 4 חודשים .

 

החיפושיות והתולעת עצמה מצויים בכל מקום בו יש צמחיה וגם בחורשות ,גנים ציבוריים , ופארקים  .

התולעים  נודדות במהלך התפתחותן  מהקיבה אל כלי הדם הגדולים ו"אבי העורקים"

ולוושט , וגורמות ל :

א . "מפרצות" ("אנויריזמות" ) – אלו התרחבויות בלתי נורמליות בצורת "בלון" בדופן

                                                     כלי הדם , הפוגעות ומחלישות את כלי הדם עד כדי קריעתו.

ב . "גרנולומות" – מעין "שקים" דלקתיים בדופן הוושט בהם יושבות התולעים ומטילות ביצים

                             מהן יתפתחו תולעים חדשות . (וושט= צינור המזון) .

ג.  התקשחויות ופגיעה בגמישות עמוד השידרה .

ד . מה"גרנולומות" מתפתחים בעתיד גידולים ממאירים .

ה. עם השנים נודדת התולעת לכל אחת ממערכות הגוף, ולכל האיברים  ,כך

שלפי האיבר בו תופיע  יופיעו סימני מחלה אחרים  ומגוונים .

 

מחלה מתסכלת :

סימני המחלה רבים ומגוונים החל משילשולים ,הקאות ,רזון ,וקשיי בליעה, חום בלתי מוסבר

לאורך זמן ועד מוות פתאומי כתוצאה מקריעת ההתרחבויות בכלי הדם ודימום פנימי .

לא ניתן לאבחן את המחלה באמצעים רגילים כמו בדיקת דם, ולא בצילום רנטגן או

באולטרא סאונד . האפשרות המהימנה היחידה היא באמצעות אנדוסקופיה (מחדירים סיב

אופטי אל בית הבליעה ומשם פנימה אל הוושט והקיבה) . במילים אחרות – לא כדאי להגיע לזה !!

 

כיצד  לטפל ??  מ נ י ע ה !!

לא ניתן לטפל ולהשמיד את התולעים הבוגרות .האפשרות הקיימת הינה לקטול את הזחלים

הצעירים בלבד . ( רק כך ניתן למנוע מהתולעת הבוגרת והקטלנית להתפתח ) .

לפיכך יש לבצע בתדירות קבועה זריקה פשוטה ולא יקרה כדי להשמיד את הזחלים

ולהבטיח שהתולעים הבוגרות הקטלניות לא יתפתחו .

** ובאיזו תדירות ??

אנו מתאימים את תדירות הטפול לאופי החיים של כלבך/תך – התדירות המינימלית היא

אחת ל – 3 חודשים , ויותר עפ"י  הצורך .

 

גזעים רגישים :

כלבים מגזע בורדר קולי,רועה אוסטרלי, רועה אנגלי,קולי, וגם כלבים המעורבים בהם רגישים לטפול המניעה הסטנדרטי באופן מולד. הם חסרים את הגן האחראי לפירוק התרופה ולכן אצלם היא עלולה להגיע למח ולגרום להרעלה.

לכלבים אלו יש לבצע בדיקת דם המאבחנת את הרגישות ואז הטרינרים שלנו יתאימו לכלב שלכם

טפול אלטרנטיבי מתאים.

 

**  ע"י שמוש בזמם ( מחסום פה ) ניתן למנוע את האפשרות של בליעת החיפושית  **

 

ד"ר טל צמח

בית חולים וטרינרי נוה צדק

יצחק אלחנן 22 תל אביב  03-5160257      * מחויבים לבריאות החיות שלכם *

 

הריון והמלטה בכלבות

אורך ההיריון בכלבה משתנה בין 56 ל-70 ימים, כאשר הממוצע הוא 63 יום.

מספר הגורים קטן יותר בגזעים קטנים (בד"כ בין אחד לארבעה גורים), בעוד בכלבות גדולות מספר הגורים יכול להיות יותר מעשרה!

 

אבחון ההיריון

הוטרינרים שלנו בבית החולים לחיות בתל אביב מיומנים בבדיקות הריון. הדרך הטובה ביותר לאבחן הריון היא בעזרת אולטרה-סאונד, החל מהיום ה-25 לאחר הזיווג. בשיטה זו ניתן גם להבחין אם העוברים חיים או מתים. חסרון השיטה הוא חוסר יכולת לדעת את מספר הגורים המדוייק. שיטה אחרת היא בעזרת צילומי רנטגן. היתרון העיקרי של שיטה זו הוא שניתן לדעת במדוייק כמה גורים יש ולראות עיוותי שלד, אך החיסרון הוא שניתן להשתמש בדרך אבחון זו רק בשליש האחרון של ההיריון, אז עצמות הגורים מספיק בולטות.

 

הכנת הכלבה להריון ובמהלכו

יש לטפל בכל הבעיות הרפואיות של הכלבה לפני הכניסה להריון. יש לוודא שלכלבה אין בעיות גנטיות האופייניות לגזע, לתלע ולחסן את הכלבה. כמובן שמומלץ גם לבדוק אותה אצל הווטרינר, כולל בדיקת דם ושתן. יש להשגיח שהכלבה תגיע למשקל אופטימאלי לפני ההיריון – לתת מזון עשיר יותר לכלבה רזה, או לעשות דיאטה לכלבה שמנה. לכלבה הסובלת מעודף משקל יהיה קשה יותר להתעבר, ובנוסף היא צפויה לפתח יותר סיבוכים בזמן ההמלטה. בכל מקרה, אין לעשות דיאטת הרזיה לכלבה שמנה במהלך ההיריון.

בשליש האחרון של ההיריון  (שלושת השבועות האחרונים) מתרחשת מרבית גדילת העוברים, והדרישות התזונתיות של האם עולות – לכן יש לספק לה מזון רב יותר. ניתן להגדיל את כמות המזון היומית ב-10-15%, או להחליף בהדרגה את המזון הרגיל למזון עשיר יותר (מזון גורים או מזון המיועד לגדילה). יש להאכיל מנות קטנות במשך היום, מאחר ונפח הקיבה קטן עם התרחבות הרחם, וארוחה גדולה מדי תגרום לאי נוחות לכלבה. יש להימנע מתוספות ויטמינים ומינרלים, מאחר והם יכולים להזיק יותר מאשר להועיל.

יש להקפיד על פעילות גופנית מתונה במהלך ההיריון, כמו הליכות. אין להתיש את הכלבה בפעילות גופנית מאומצת מדי, אך גם לא להביאה למצב של מנוחה מוחלטת, מה שיכול לגרום להשמנה ולקשיים בהמלטה.

בנוסף, יש להימנע ממתן תרופות במהלך ההיריון, ולהיוועץ עם וטרינר בכל מקרה של בעיה רפואית.

הכנה להמלטה
כשבוע לפני תאריך ההמלטה הצפוי יש להכין לכלבה קופסא או ארגז מרופד בבדים או בעיתונים ישנים.
יש לשים את הקופסא במקום שקט ומבודד. אפשר לשים את המזון והמים של הכלבה קרוב לקופסא.

בהתקרב תאריך ההמלטה המיועד ניתן לחזות את יום ההמלטה ע"י מדידת חום הגוף של הכלבה. עושים זאת ע"י מדידה בפי הטבעת של הכלבה פעמיים ביום, בוקר וערב, החל מימים ספורים לפני תאריך היעד. בד"כ הטמפ' תהיה 38-39°C. 24 שעות לפני תחילת ההמלטה, תהיה ירידה של מעלה אחת מהממוצע היומי שנמדד עד כה.

כדאי מאד לדעת את מספר הגורים לפני ההמלטה. ניתן לעשות זאת ע"י צילום רנטגן של הכלבה. כך ניתן יהיה לדעת שאכן כל הגורים יצאו, ושחלילה אחד מהם לא נתקע, ובעת הצורך להחיש את הכלבה לקבלת טיפול ללא איבוד זמן מיותר.

ההמלטה

ההמלטה מחולקת לשלושה שלבים:

שלב ראשון: כ-24 שעות לפני תחילת הלידה (עם צניחת טמפ' הגוף) רמות הפרוגסטרון יורדות ורמות ההורמון פרולקטין עולות. הכלבה תיעשה חסרת מנוחה – סביר להניח שהיא תלחית הרבה, תראה התנהגות "קינון" מוגברת (תיכנס למקום חשוך וסגור, תחפור, תשרוט ותקרע בדים – הכל בכדי להכין לה ולגוריה מקום נוח ובטוח), ייתכן שהיא גם תקיא או תסרב לאכול.

 

שלב שני: צוואר הרחם מתרחב והרחם מתחיל להתכווץ. אפשר להבחין בהתכווצויות של הבטן. בשלב זה תתרחש ההמלטה. הגורים ייצאו כשהם עטופים בשק ירקרק המכיל נוזל. לאחר המלטה של כל גור, תצא השליה שלו. רוב הגורים יוצאים קודם עם הראש, אך יכולה להיות גם "לידת עכוז", כשחלקם האחורי יוצא קודם.  מצב זה נורמלי בכלבים.
לאחר יציאת הגור, הכלבה פותחת את השק בשיניה, מנקה את הגור ומנתקת את חבל הטבור.
מרווח הזמן בין גור לגור יכול לנוע מדקות ספורות עד שעה.

שלב שלישי: זהו שלב המנוחה בין המלטת גור לגור. בשלב זה מתרחשות התכווצויות קטנות של הרחם ויציאת שיירי השלייה מן הרחם. שלב זה נמשך בדרך כלל 10-30 דקות.

 

אם ההמלטה מאד מתארכת (הרבה גורים או מרווחים ארוכים בין גור לגור), אפשר לקחת את הכלבה לטיול קצר בחוץ לשם עשיית צרכים. ניתן גם לתת לה כמויות קטנות של מים ומזון.

עזרה בהמלטה
לאחר המלטת כל גור, אם האם לא עושה זאת לבד (ולרוב היא כן), יש להרחיק את כל הקרומים המכסים אותו ולנקות את הפנים מהריר המכסה אותם, ובפרט את האף והפה. יש לנגב את הגור עם מגבת נקייה כדי לייבש אותו וכדי להמריץ את הנשימה ואת מחזור הדם.

לאחר מספר דקות של ניגוב, הגור אמור להתחיל לזוז ולבכות בקול. לרוב הכלבה נושכת את חבל הטבור אך כשלא עושה זאת יש לקשור את חבל הטבור במרחק של 5 ס"מ בערך מגוף הגור בעזרת חוט דק, ולאחר מכן יש לחתוך אותו בצד של הקשר הרחוק מהגור. יש לטפטף טיפת יוד על החבל לאחר החיתוך.

 

סיבוכים בהמלטה

ברוב הכלבות ההמלטה עוברת בשלום וללא בעיות, אולם יש גזעים מסוימים כגון גזעים פחוסי אף, כלבות לאחר תאונות דרכים עם פגיעה באגן, או כלבות עם גור אחד גדול. במקרים אלו כדאי להתייעץ עם הוטרינר שלנו לפני ההמלטה ולהיות ערניים להופעת אחד הסמנים הללו:

 

התכווצויות חזקות ורציפות מעל 30 דקות ללא יציאת גור

הפרש של יותר משעתיים בין יציאת גור אחד לשני

סימני כאב חזקים והתעסקות מרובה באיבר המין

הריון מעל 65 ימים ללא סימנים של התחלת המלטה

הפרשות שחורות או ירוקות סמיכות ללא יציאת גורים לאחריהן

דימום כבד מאיבר המין

גור תקוע בנרתיק שאינו מצליח לצאת
רעידות שרירים או עוויתות

הפסקת הצירים למשך יותר משעה כאשר ידוע שיש עוד גור שטרם יצא

 

** במקרים כאלו פנו אלינו מיידית –זהו מצב חרום **

** וטרינר החירום שלנו מאייש את מוקד החירום 24 שעות ביממה **

 

אחרי ההמלטה

אחרי ההמלטה יש לשמור את הכלבה והגורים באזור מתוחם, כדי שהגורים לא יוכלו לטייל ברחבי הבית ויהיו צמודים לאמם. אפשר להשתמש בארגז גדול או לגדר פינה בחדר. יש לרפד אזור זה, רצוי בעיתונים שקל להחליפם אחרי שמתלכלכים.

יש לשמור על חום גופם של הגורים – הדרך הטובה ביותר היא שיהיו צמודים לאמא. אפשר להוסיף מנורת חימום או בקבוקים חמים, וכמובן להיזהר שלא לחמם יתר על המידה, פן נגרום לכוויה.

יש לשים לב שכל הגורים מתחילים לינוק בסמוך ללידה, ואם מבחינים בגור לא עושה כך, יש לקרבו לפטמה ולהכניסה לפיו.

כדאי לבדוק מדי יום שאכן יוצא חלב מהעטינים, ע"י לחיצה עדינה עליהם.

 

יש לזכור שגורים שרק נולדו הם מאד עדינים ופגיעים, ולכן יש להשגיח עליהם בשבע עיניים! גילוי מוקדם של בעיה יכול להיות ההבדל בין חיים ומוות של הגור.

סימני אזהרה שהגור חולה:

לא מצליח לינוק או לא מנסה אפילו

חלש, אפאתי, פחות חיוני משאר הגורים

בוכה ללא הפסק

אינו עולה במשקל

חום גוף נמוך

שלשולים ו/או הקאות

מבודד משאר הגורים ומהאם

 

יש לקחת את הגור החולה אלינו מיד !!

גם האם יכולה לפתח סיבוכים אחרי ההמלטה.

יש לבדוק שהיא אוכלת היטב, נותנת צרכים כרגיל, שאין דימומים או הפרשות בעלות ריח רע מאיבר המין.

אם הכלבה חלשה, חסרת תיאבון, מופיעות רעידות שרירים או קשיי נשימה, לא מסוגלת לעמוד – יש לקחתה דחוף לווטרינר.

יש להשגיח שהעטינים אינם מתנפחים בצורה חריגה, שאינם מתקשים, שצבעם לא הופך לאדום כהה, והמגע בהם אינו גורם לכאב עז – הסימנים הללו יכולים להעיד על דלקת עטין.

 

לסיכום – טיפול מסור והשגחה צמודה לפני, תוך כדי, ואחרי ההמלטה יקלו על הכלבה שלכם ועל גוריה, ויכולים למנוע בעיות רפואיות רציניות.

 

חרדת נטישה בכלבים

 

חרדת נטישה בכלבים הינה הבעיה ההתנהגותית הנפוצה ביותר בה אנו-הוטרינרים בבית החולים

לחיות בתל אביב- נתקלים. ייתכן והיא קשורה לאורח החיים המאפיין אזורים עירוניים .

חרדת נטישה בכלבים הינה הפרעה התנהגותית אשר עלולה להתפתח בכלבים מסויימים ומתבטאת בחרדה כאשר הכלב מופרד מבעליו. ההפרעה יכולה להופיע בחומרות שונות, ולהתבטא בתופעות התנהגותיות שונות. ההפרעה יכולה להופיע בכל גזע, מין וגיל, ולא ברור מה הגורמים להתפתחותה. בכלבים אשר חוו טראומות כגון מעבר בתים, הזנחה וכדומה יש עליה בסיכון להתפתחות ההפרעה, אך ישנם גורמים נוספים שעלולים לעודד את התפתחות ההפרעה כגון עזיבת אחד מבני המשפחה, שינוי בשעות העבודה של בני הבית, לידה של תינוק חדש ועוד.

 

חרדת נטישה מתבטאת במגוון של תופעות התנהגותיות הכוללות נביחות ויללות, ריור, חוסר שקט, עשיית צרכים בבית, וכן בשלל התנהגויות הרסניות כלפי עצמים בבית וכן כלפי גופו של הכלב. הסימנים הללו מופיעים עם "נטישת" בני המשפחה ומתעצמת עם הזמן. כשבני המשפחה חוזרים, הם מתקבלים על ידי הכלב בשמחה והתרגשות יתרה. על מנת לאבחן את הבעיה, מומלץ להביא את הכלב לבדיקה אצל וטרינר על מנת לשלול בעיה רפואית הגורמת לסימנים ההתנהגותיים.

 

הטיפול בחרדת נטישה הוא טיפול ממושך הדורש הרבה מאוד סבלנות ומחוייבות, מאחר שלעיתים עובר זמן רב עד שרואים תוצאות. הטיפול כולל שילוב של טיפול התנהגותי וטיפול תרופתי. הטיפול ההתנהגותי הוא זה שגורם לשינוי ההתנהגות החרדתית, בעוד שטיפול תרופתי תפקידו להוריד את רמת החרדה הכללית של הכלב. טיפול תרופתי לבדו אינו עוזר לפתרון הבעיה ברוב המקרים.

הטיפול ההתנהגותי מתבסס על הכחדת ההתנהגות החרדתית. זה נעשה על ידי ניסיונות עזיבה קצרים את הבית, וחזרה לפני תחילת ההתנהגות החרדתית (לעיתים שניות בודדות). דבר זה גורם למעשה לחיזוק של התנהגות רגועה של הכלב על פני התנהגות חרדתית. בהדרגה יש להגדיל את משך ההעדרות מהבית.

לעיתים ההתנהגות החרדתית של הכלב נקשרת בחפצים או פעולות מסויימות, כמו למשל לבישת מעיל ולקיחת המפתחות של הבית. מטרת הטיפול היא להכחיד את הקשר השלילי הנוצר בין הפעולות הללו לחרדת הנטישה של הכלב. לפיכך מומלץ לשנות את הקונטקסט של הפעולות הללו, למשל על ידי לבישת המעיל ללא יציאה מן הבית.

 

בנוסף, חשוב לשנות את ההתנהגות של בני המשפחה סביב עזיבת הכלב. פרידות ארוכות מהכלב אינן מסייעות להורדת חרדת הנטישה ובדרך כלל אפילו משיגות תוצאה הפוכה. לפיכך, כשיוצאים מהבית מומלץ להתעלם מהכלב. חשוב לודא שלכלב יש מקום נוח ומשחקים על מנת להעביר את הזמן. לעיתים השארת אור או רדיו דולק מרגיעים את הכלב. כמו כן מומלץ לצאת לטיול עם הכלב לפני עזיבת הבית, על מנת להתיש אותו, מאחר שכלבים עייפים פחות נוטים לחרדה.

חשובה מאוד היא תגובת בני המשפחה להתנהגויות השונות של הכלב. מומלץ שלא לנזוף בכלב חרדתי, מאחר שדבר זה עלול להעצים את חרדתו. מאידך, מומלץ גם לא להרעיף עליו תשומת לב כאשר הוא מתנהג התנהגות חרדתית, וכן כאשר הוא מתרגש כשבני המשפחה מגיעים הביתה. יש להמתין עד שיירגע, ואז להעניק תשומת לב וחיבה.

כאמור, טיפול בחרדת נטישה הוא תהליך ארוך ולעיתים קרובות אף מתסכל, ומומלץ להצטייד בסבלנות מרובה ואורך רוח!                לשאלות נוספות מומלץ לפנות אלינו

 

בי"ח לחיות נווה צדק  www.vet4u.net  03-5160257   חרום 24/7 052-2556551

 

 

סינדרום דרכי השתן התחתונות בחתולים

סינדרום דרכי השתן התחתונות בחתולים – FLUTD (Feline lower urinary tract disease) הוא שם כללי למגוון הפרעות במערכת השתן בחתולים, המתבטאות כולן בסימנים דומים –

 

– מתן שתן בתדירות גבוהה מהרגיל. החתול ניגש לארגז יותר פעמים ביום מכרגיל.

– כאב במתן שתן. למשל, החתול מיילל כשהוא יושב בארגז.

– קשיים במתן שתן.

– דם בשתן.

– השתנה מחוץ לארגז.

 

זוהי מחלה שכיחה ומוכרת שכוטרינרים בתל אביב אנו נתקלים בה רבות.

 

מהם הגורמים לסינדרום?

 

  1. רוב המקרים – ב 70% מהחתולים, הגורם הוא דלקת סטרילית של שלפוחית השתן (idiopathic cystitis), שמקורה ככל הנראה הוא בתגובה מוגזמת של החתול לגורמי סטרס סביבתיים.

  2. בכ 20% מהחתולים עם FLUTD, הגורם הוא אבנים בדרכי השתן.

  3. שאר ה 10% הם גורמים שונים כמו בעיות התנהגות, בעיות מולדות במבנה מערכת השתן, הפרעות בעצבוב השלפוחית. רק בפחות מ 5% מהחתולים עם FLUTD הגורם הוא חיידקי. לכן – ברוב רובם של המקרים אין סיבה למתן אנטיביוטיקה לטיפול ב FLUTD.

 

בדף מידע זה נדון בעיקר בדלקת סטרילית כגורם ל FLUTD, כיוון שזהו הגורם הנפוץ ביותר לסימני המחלה.

 

 

מה אנחנו כן יודעים לגבי דלקת סטרילית של שלפוחית השתן –

 

המחלה מופיעה בד"כ בחתולים בוגרים אך לא מבוגרים (השיא בגילאי 1-6 שנים).

השכיחות של המחלה שווה בין זכרים ונקבות.

רוב האפיזודות חולפות תוך 5-7 ימים.

 

גורמי סיכון למחלה הם –

 

חתולים שלא יוצאים החוצה

השמנה

ייתכן שיש סיכון מוגבר לחתולים ארוכי פרווה, וסיכון מופחת לחתולים סיאמיים

חוסר פעילות גופנית

אכילת מזון יבש בלבד

החלפה תדירה של סוגי מזון

חתולים שלא שותים מספיק (למשל כאלה ששותים רק מברזים מטפטפים)

סטרס

 

ככל הנראה, תגובה מוגזמת של החתול לגורמי סטרס בסביבתו, מביאה להגברת פעילות מערכת העצבים הסימפטטית (אחראית על תגובה מיידית לסטרס, שחרור אדרנלין), כולל עצבוב בשלפוחית, וזה מביא לשחרור גורמי דלקת שפוגעים בשלמות ציפוי הדופן של שלפוחית השתן.

 

לא כל חתול יפתח דלקת בשלפוחית כתוצאה מחשיפה לאותו גורם סטרס סביבתי. ככל הנראה, אותם חתולים שמפתחים דלקת הם בעלי נטייה מולדת ל"עצבנות מוגברת".

 

 

מה לגבי הטיפול בדלקת –

 

כפי שצוין קודם, אין צורך באנטיביוטיקה, כיוון שהדלקת לא נגרמת ע"י חיידק.

הטיפול מתמקד בתיקון אותם גורמי סיכון, על מנת למנוע חזרתיות ולהקל על הסימנים.

הטיפול כולל מספר אספקטים –

 

  1. מזון – יש להימנע מהחלפה תדירה של סוג המזון. רצוי לשמור על סוג מזון קבוע. עדיף מזון בקופסאות שימורים, כיוון שתכולת המים בו גבוהה יותר מבמזון יבש. רצוי לעשות את המעבר בהדרגה ובהתחלה להציע לחתול קערת מזון שימורים לצד קערת המזון היבש. אם החתול מעדיף מזון יבש ולא מוכן לנסות מזון בשימורים – לא לשנות. לגבי החמצת שתן להמסת קריסטלים – אין בכך צורך. לא הוכח שהקריסטלים משחקים תפקיד כלשהו בהתפתחות הדלקת והם מופיעים גם בשתן של חתולים נורמליים. בנוסף, גם המזונות הרגילים הנפוצים מחמיצים שתן.

  2. מים – יש לנסות להגביר שתיה. אמצעי אחד הוא מעבר למזון בשימורים. בחתולים שמעדיפים לשתות ממים זורמים אפשר לנסות מזרקת מים. אפשר להוסיף מיץ טונה או מרק עוף לאוכל. את קערת המים יש למלא במים טריים כל יום.

  3. ארגז החול – ארגז החול הוא השירותים הציבוריים של החתול. כמונו, הם מעדיפים להיכנס לשירותים נקיים, ונעימים. יש להתאים את הארגז להעדפת החתול

    • מיקום הארגז – יש למקם את הארגז במקום שקט בבית (לא ליד מכונת כביסה רועשת או מרפסת הפונה לכביש סואן).

    • מספר הארגזים – בבית בו יש יותר מחתול אחד רצוי שמספר ארגזי החול יהיה כמספר החתולים + 1 (למשל 2 חתולים בבית = 3 ארגזי חול).

    • מכסה – רוב החתולים מעדיפים ארגז ללא מכסה.

    • גודל הארגז – הארגז צריך להיות מותאם לגודל החתול. לפחות פי 1.5 באורכו מאורך החתול. לוודא שנוח לחתול להיכנס לארגז (למשל דפנות לא גבוהים מדי).

    • את ההפרשות יש לסלק כל יום באמצעות כף ניקוי.

    • את כל החול יש להחליף פעם בשבוע.

    • את ניקוי הארגז רצוי לעשות עם מים וסבון עדין. להימנע מחומרים כמו אקונומיקה.

    • עדיף חול מתגבש, לא מבושם.

  4. הפחתת סטרס בסביבת החתול – רצוי לנסות לזהות ולתקן גורמי סטרס אפשריים. לדוגמא – קונפליקט עם חתול אחר בבית או מחוצה לו, שינוי בסביבת המגורים, אדם חדש בבית, עזיבת אדם מוכר את הבית, שינוי בשגרת היום של החתול. יש לספק לחתול מקומות מסתור אפשריים אליהם יוכל לברוח בזמן סטרס, למשל ארגזי קרטון, מדפים גבוהים (מדף רחב ונוח שעליו החתול יכול לשכב).

  5. הגברת אינטראקציה עם החתול ופעילות גופנית –  זמן איכות למשחקים אקטיביים עם החתול (למשל משחק עם שרוך, חכת משחק, כדור מעטיפת אלומיניום שזורקים לחתול). צעצועים שמחקים התנהגות ציד – עכברי צעצוע, ציפורי צעצוע, חרקים.

במקרים קשים אפשר לשקול הוספת טיפול בפרומונים (הורמוני ריח המופרשים מבלוטות בגוף החתול) להפחתת סטרס ו/או תרופות מרגיעות המטפלות גם בכאב.

 

FLUTD חסימתי –

 

זכרים ונקבות יכולים לפתח FLUTD בשכיחות שווה. לעומת זאת, בחתולים זכרים הדלקת עלולה לגרום להופעת פקק ג'לטיני של הפרשות שחוסם את צינור השופכה (הצינור באיבר המין דרכו יוצא השתן החוצה) – חסימת שתן. מצב זה מסכן חיים ויש להגיע לוטרינר בדחיפות לצורך פתיחת החסימה. הסימנים האופיניים במקרה כזה הם חולשה, אפטיה, חוסר תאבון, הקאות, ליקוק מוגזם של איבר המין.  לא כל זכר עם FLUTD בהכרח יפתח חסימה, אבל חשוב לעקוב אחרי החתול על מנת לזהות בהקדם את הסימנים, במידה וזה קורה.

 

המלצות לטיפול בבעיות השתנה בחתולים

 

 

בעיות השתנה של חתולים ,מחוץ לארגז החול, נפוצות יחסית, והוטרינרים שלנו בבית החולים הוטרינרי בתל אביב, נתקלים בהן רבות.

כיצד ניתן לטפל בהן :

  1. כלל ראשון וחשוב ביותר הוא לוודא שארגז החול תמיד נקי,ישנם חתולים עם נטייה להיות מאד "אסטניסטים" בנוגע לארגז החול ,וקצת ליכלוך עשוי לגרום להם לחפש אופציה אחרת.

  2. הוספת ארגז חול נוסף בבית-ישנם מומחי התנהגות בחתולים שממליצים על ארגז אחד יותר ממספר החתולים בבית-לא תמיד זה אפשרי אבל לנסות עוד ארגז מאד מומלץ- לעיתים מיקום הארגז וגם השימוש המשותף בארגז עם חתול נוסף משפיעים מאד על  החתול.

  3. שינוי סוג החול-יש הרבה אופציות היום בשוק וניתן לחפש משהו שהחתול אוהב יותר מהקיים,בנוסף ישנם סוגי חול עם ריח שחתולים מסוימים מאד לא אוהבים-הריח לא נועד בשבילם אלה בשבילנו.

  4. לודא שאין לחתול הפרעות בזמן השהייה בארגז-רעש של אוטובוסים במרפסת, מכונת כביסה , וכו'.

  5. להרחיק עצמים שהחתול אוהב להשתין עליהם או למנוע גישה למקומות שבהם הוא אוהב לבצע את זממו .

  6. שילוב של טיפול תרופתי עם הנ"ל הוא השיטה הטובה ביותר להצלחה וגם הקשה ביותר מבחינת השקעה של הבעלים-ככל שתשקיעו יותר בעניין יש יותר סיכוי לפתרון הבעיה,בהצלחה.

  7. ביטויי כעס וכיוצא באלו לאחר שהחתול ביצע את זממו-לא יועילו בכלום ואפילו עשויים להחמיר את הבעיה.

 

***  ככלל – חשוב לוודא שבעיות ההשתנה אינן באות על רקע  רפואי

       היות והן עלולות להצביע על התפתחות מחלה בדרכי השתן.

      לכן מומלץ לפנות אלינו כאשר מופיעה בעיה מסוג זה.              ***

 

ד"ר טל צמח

בי"ח וטרינרי נווה-צדק

יצחק אלחנן 22 תל אביב 03-5160257 חרום 052-2556551

הריון והמלטה בחתולה

 

שלבי מחזור הרביה

לחתולות מחזור רביה עונתי כיוון שהן נועדו להמליט בחודשים החמים. החתולה מתחילה להתייחם לאחר שהגיעה ל 80% מגודלה הסופי וכן כאשר הימים מתחילים להתארך. שלב זה יכול להופיע כבר בגיל 5 חודשים. לאחר גיל 8 שנים המחזורים אינם סדירים וישנם סיבוכים רבים יותר בהמלטה ולכן מומלץ להימנע מהמשך רביה.

  • פרואסטרוס- מתחילה משיכה של זכרים אך הנקבה עדיין לא נעתרת לחיזוריהם. בשלב זה הנקבה דורשת ליטופים, מחככת את ראשה ומגביהה את אחוריה באוויר.  בנוסף היא עלולה לסמן שתן בבית ולילל בקול. שלב זה נמשך יומיים.

  • אסטרוס- אורך בממוצע שבוע. התנהגות החתולה נמשכת והיא מוכנה להזדווג עם הזכר. בעקבות הזדווגות מתרחש ביוץ.

  • אינטראסטרוס- מופיע בין אסטרוס אחד לשני כאשר החתולה לא הורבעה או שלא התעברה, ונמשך בין 8-10 ימים. בתום התקופה יחזרו סימני אסטרוס וכך חוזר חלילה מתחילת האביב ועד הסתיו אלא אם החתולה התעברה או עוקרה. התנהגות זו היא לרוב תמריץ חזק לבעלים לעקר את החתולה גם אם אינה יוצאת מהבית.

  • דיאסטרוס- לאחר הרבעה וביוץ השחלות מתכוננות להריון והחתולה נשארת מיוחמת למשך 35 ימים נוספים אם אינה בהריון. אם היא התעברה, ימשך ההריון 64-66 ימים.

הרבעה מתוכננת:

החתולה נמשכת לטריטוריה המסומנת בשתן של הזכר ולכן יש להביא את החתולה לסביבתו של הזכר. היא תתקרב אליו ותאפשר את ההזדווגות בהתאם לשלב המחזור בו היא נמצאת. הזדווגות אורכת לרוב שניות ספורות בסופן החתולה מייללת בקול רם, תוקפת את הזכר ומרחיקה אותו. לאחר מספר דקות החתולה מזמינה את הזכר לסיבוב נוסף וכך חוזר חלילה משך היום כולו.

איבחון הריון:

התעגלות הבטן וגוון ורדרד לפטמות מופיעים בשלב מתקדם של ההריון. הוטרינרים שלנו בבית החולי הוטרינרי בתל אביב מיומנים בבדיקות היריון ובעזרת אולטראסאונד ניתן לזהות הריון כבר לאחר 25 ימים. צילום רנטגן מגלה הריון רק כעבור 45 ימים כאשר שלד הגורים הסתייד. זו גם הדרך היחידה בה ניתן לקבוע כמה גורים יש. במישוש ניתן לעיתים לזהות הריון כבר לאחר 25 ימים.

טיפול במהלך ההריון:

מומלץ להזין את החתולה במזון גורים עתיר קלוריות בעיקר בסמוך להמלטה ובזמן ההנקה. צריכת הקלוריות עולה פי 3 בשלב זה ויש לספק לחתולה את האנרגיה הדרושה לה.

טיפול נגד פרעושים חשוב במהלך ההריון כיוון שאנמיה בעקבות פרעושים היא הגורם הנפוץ למוות של עוברים.

אסור לחסן חתולה הרה. יש לוודא שהחיסונים בתוקף לפני תחילת ההריון. הדבקה וויראלית או חיסון בנגיף מוחלש במהלך ההריון, עלול לגרום לפגם מוחי בוולדות המתבטא ברעידות כאשר החתלתול מנסה לבצע פעולה ממוקדת.

לרוב החתולה תחפש בכוחות עצמה מקום מוגן ומרופד לצורך המלטה. ניתן לעודד אותה על ידי אספקה של מצע רך באיזור נסתר ומוגן מבני הבית ושאר חיות המחמד.

המלטה

שלבי ההמלטה

  • שלב 1-  תחילת ההמלטה מתאפיינת בחוסר שקט או התבודדות באיזור הקינון ונמשכת בין 12-24 שעות. לרוב יש ירידה בטמפרטורת גוף 12-36 שעות לפני תחילת ההמלטה

  • שלב 2- מתחילים כיווצי בטן חזקים ובסופם המלטה של גור.

  • שלב 3- יציאת השליה. המלטת כל השגר מתרחשת בתוך 6 שעות עם רווחים של 30-60 דקות בין גורים. החתולה אוכלת את השליות ואת קרומי שק העובר.

הפרשה וגינלית נמשכת 3 שבועות לאחר המלטה. צבעה שחור או אדמדם. אם ההפרשה דמית מאוד או מוגלתית יש לפנות בדחיפות לוטרינר.

סיבוכים בהריון והמלטה-

מקרים של סיבוכים בהריון ובהמלטה יכולים להיות מסוכנים ולכן  כשמופיעים הסימנים הבאים יש צורך לפנות אלינו בדחיפות !! וטרינר החירום שלנו מאייש את מוקד החירום הוטרינרי 24 שעות  ביממה :

 

  • דימום- דימום וגינלי בהריון אינו נורמלי ומעיד על הפלה

  • קשיים בהמלטה- אם נראים כיווצים חזקים מעל לשעה ללא המלטה של גור, קיים חשד שגור תקוע בתעלת ההמלטה

  • דלקת רחם/ שארית שליה ברחם- אם נותרת שליה ברחם יכול להתפתח זיהום ברחם. סימנים כוללים חום, חוסר תיאבון וחוסר טיפול בגורים.

  • אנמיה של הגורים עלולה להתפתח כאשר יש חוסר התאמה בין סוג הדם של האם לזה של הגורים. ניתן למנוע מצב זה כאשר סוג הדם של החתולה ידוע מראש על ידי מניעת הנקה.

עיקור החתולה

ההנקה מדכאת את הייחום אך בממוצע לאחר חודש חוזרים סימני ייחום והחתולה מתעברת לפני גמילת הגורים. מומלץ לשמור על החתולה הרחק מזכרים ולעקר חודש לאחר סיום ההנקה של הגורים. עיקור חתולה מניקה אפשרי !!

 

עיקור וסרוס חתולים

 

 

בבית החולים לחיות שלנו בתל אביב אנו ממליצים על ניתוחי עיקור וסירוס בגילאים מוקדמים.

 

  • מהן מעלות העיקור?

 

על ידי עיקור החתולה נהנית המשפחה מחתולה שאינה מתייחמת כל מספר חודשים עם כל הכרוך בכך: חתולים זכרים העושים מצור על הבית מסמנים סביבתם בשתן ומתקוטטים ביניהם. כמו כן,

החתולה לא נעלמת למספר ימים עם כל הסכנות של דריסה, פציעה או הרעלה. נוסף לזה מונעים את החיפוש המייגע אחר בית חם לגורים שנולדו.

  • מהן מעלות הסירוס ?

לסרוס זכרים מספר יתרונות: החתול אינו מסתובב ימים שלמים בכל השכונה בעקבות נקבות מיוחמות, אינו נפצע בקטטות עם זכרים אחרים ואינו מסמן את הבית בשתן.

 

  • ניתוח עיקור / סירוס :

האם העיקור/סרוס מסובך?  כלל וכלל לא. הניתוח הוא תהליך פשוט יחסית המבוצע על ידי הוטרינר בהרדמה כללית של החתול/ה. הוטרינרים שלנו בבית החולים לחיות בתל אביב מיומנים מאד בביצוע הניתוחים הנ"ל ובביצוע הרדמה כללית מבוקרת . בדרך כלל החתולים חוזרים לשגרת חייהם הרגילה תוך 24 שעות.

 

  • באיזה גיל לעקר חתולה או חתול זכר?

 

מומלץ לעקר בגיל 4-5 חודשים – מומלץ לבצע לפני גיל ייחום ראשון ולא לאפשר המלטה ראשונה.

חתול זכר – רצוי להמתין עד גיל 7-8 חודשים.

  • האם אופי החתול ישתנה?

 

כן! לטובה! הפסקת הפעילות המינית הופכת את החתול או החתולה לחיית בית רגועה וידידותית יותר. בלי הדחף המיני (החזק ביותר אצל החתולים), נפתח בפניהן עולם חדש של התעניינות בכל הסובב אותם והם מפתחים בד"כ קשר אמיץ וחם עם בני הבית.  הם פשוט נשארים צעירים ברוחם שנים רבות.

  • האם יש לרחם על חתולים שלוקחים מהם את הפעילות המינית?

 

בהחלט לא. בניגוד לבני האדם, לא משתתף אצל בעלי החיים המרכיב הנפשי/מוחי בכל התחום המיני. כאשר אנו מונעים את יצירת ההורמונים המכתיבים את ההתנהגות המינית, החתולים אינם מרגישים בחוסר כלשהו.

  • מה בדבר אינסטינקט האימהות?

 

אינסטינקט זה מתעורר אצל החתולה רק בהריון והמלטה. כאשר מונעים את ההריון, החתולה אינה יודעת שהיא , כביכול , מפסידה משהו.

ולסיכום, על ידי העיקור אנו הופכים את חיית המחמד שלנו מחתול/ת מין לחתול/ת בית אוהבת ומאושרת.

 

ב ה צ ל ח ה –

 

ד"ר טל צמח

בית חולים וטרינרי נוה צדק

יצחק אלחנן 22 תל אביב  03-5160257

כיבים ופצעי פה וחניכיים בחתולים

 

מהי המחלה ?
כיבי פה בעומק שונה מופיעים באזורים שונים בחלל הפה של החתול – אלו הם פצעים עמוקים כואבים מאד ומדממים, ואופייני למצוא אותם על החניכיים בסמוך לשיניים או בעומק בית הבליעה בצמוד לאזור הכניסה לוושט ( glossopharyngeal fossa ) או בבסיס הלשון .

מהם הסימנים ?
כתוצאה מהכיבים והדלקת המתפתחת בהם הסימנים מגוונים . ריור מסיבי, הפרשה דמית, ריח רע מהפה ומהבל הנשימה, ירידה באכילה עד כדי הפסקתה, תנועות לשון מוזרות כתוצאה מהכאב המשמעותי האופייני למחלה, ירידה בשתיה, ירידה בפעילות, והסתגרות של החתול כתוצאה מהכאבים .

סיבוכים של המחלה – כתוצאה מהירידה באכילה ובשתיה , החתול הניזון בעיקר מחלבונים מאבד במהירות נוזלים ומקורות מזון חשובים , ותוך מספר  ימים עלול לפתח ניוון שומני של הכבד ודלקת אופיינית של הלבלב.

גורמי המחלה :
מחקרים רבים נעשו ונעשים גם כיום על המחלה המתסכלת הזו. הוצעו ונבדקו גורמים שונים שעלולים להביא למחלה ונזכיר את חלקם :
וירוס ההרפס – הדבקה בוירוס ההרפס ( FHV ) של חתולים , הנפוצה בעיקר בגיל צעיר בחתולים ידועה כגורם משמעותי להתפרצות המלה ובחלק ניכר מהחולים ניתן לזהות נשאות  בוירוס זה.
וירוס האיידס –   חלק לא מבוטל של החתולים החולים במחלה הינם חולי או נשאי
איידס חתולים ( FIV )- (ראו מאמר בנושא איידס חתולים.

מחלה אוטו-אימונית – זהו שם גורף למחלות בהן מערכת החיסון של הגוף פועלת כנגד הגוף עצמו . ככלל,במקרה של מחלת הכיבים והחניכיים, יש מרכיב של רגישות יתר לגורמים שונים- סביבתיים ותזונתיים, העלולים לעורר את הפעולה האוטו-אימונית. חלק מהתאוריה הנ"ל גורסת כי רגישות היתר מופנית כלפי השיניים, והתגובה החיסונית אכן פוסקת ברוב המקרים לאחר שמבוצעת עקירה של השיניים.

אבחון :   כדי לאבחן את המלה יש לבצע בדיקה קלינית  יסודית  של חלל הפה של החתול ולעיתים זה דורש הרגעה או טשטוש של החתול ,במיוחד עקב הכאבים שהחתול סובל. בנוסף יש צורך בבדיקות דם לזיהוי נשאות הוירוסים, ולבדיקת הרקמות החולות כדי לאבחן את המחלה האוטו אימונית .

טפול:   למחלה הוצעו שיטות טיפוליות שונות. בשלבים הראשונים ישנה הטבה ניכרת בעזרת השימוש באנטיביוטיקה להורדת הזיהום המשני, ולטפול אנטי דלקתי תומך להורדת הדלקת והכאבים.  חלק נוסף מהטפול התומך הוא שינוי התזונה לתזונה היפו אלרגית ותוסספת של חומצות שומן חיוניות, כדי לעכב ולדכא את רגישות היתר המעודדת את המחלה. טפול נוסף הינו שימוש בתרופות אנטי וירליות דוגמת אינטרפרון , הומני או ממקור של חתולים. הטפול האגרסיבי ביותר למחלה הוא לעיתים בלתי נמנע כאשר תרופות אחרות כבר אינן עוזרות , ואז מדובר בעקירה כירורגית של השיניים, חלקן , או כולן .  חלק בלתי נפרד מהטפול במחלה הוא טפול תומך שמכוון לשמור על אכילה סבירה ולמנוע התיבשות של החתול , לשמור על מקורות תזונתיים מינימליים דרושים, ולשכך כאבים במהירות. הוטרינרים שלנו בבית החולים לחיות בתל אביב ממליצים גם על טפול דנטלי לשיניים במידת הצורך כדי להביא להחלמה מהירה

התנהלות המחלה : המחלה נוטה להיות מחלה מתמשכת ) כרונית) , ולוטרינר קשה להעריך מראש עד כמה קשים יהיו התקפי המחלה ובאיזו תדירות הם יגיעו. בד"כ ריפוי מלא אינו אפשרי אולם כן ניתן באמצעים תרופתיים לנהל את המחלה היטב כדי להעניק לחתול איכות חיים לפרקי זמן ארוכים, לעכב את ההתקף הבא, להוריד את תדירות ההתקפים ולהוריד את עוצמתם. כאמור כל זאת ניתן להשיג הרבה פעמים באמצעים תרופתיים בלבד ללא צורך בהתערבות כירורגית דוגמת עקירת שיניים .

 

 

צירוף חתול חדש לבית עם חתולים

כאשר מכניסים חתול חדש לבית בו יש כבר חתול/חתולים, רצוי בהתחלה להפריד אותו מהאחרים, בחדר נפרד עם כלי אוכל, מים, צעצועים וארגז נפרדים.

הדבר מאפשר לחתול (הוותיק והחדש) להסתגל בהדרגה לריחות ולקולות של החתול האחר.

בשלב הראשון האינטראקציה בין החתולים תהיה מוגבלת לאזור הדלת.

 

בשלב הבא, יש להמשיך את תהליך ההכרות בהדרגה ע"י החלפת מצעים בין החתולים, ניגוב החתול עם מגבת נקייה ואח"כ ניגוב החתול האחר עם אותה מגבת, או השארת המגבת באזור המחיה של החתול השני.

 

כאשר החתולים מתחילים להראות התעניינות אחד בשני, כדאי לחזק התנהגות זו ע"י מתן פרס או חטיף.

 

בשלב זה, אפשר להתחיל במפגשים קצרים תחת השגחה.

 

המפגש הראשון יעשה כאשר חתול אחד נמצא בכלוב נשיאה והחתול השני חופשי ויכול לגשת אליו. מתן אוכל לשני החתולים אותו הזמן יכול לסייע בהפחתת הסטרס.

 

במפגשים הבאים אפשר לתת לשני החתולים להיות חופשיים ולרחרח אחד את השני, תחת השגחה, ולתת להם פרס על התנהגות ידידותית.

בהדרגה, מעלים את משך הזמן של המפגשים בהשגחה.

 

עדיף לא להשאיר את החתולים ללא השגחה עד שעברו מספר מפגשים בהשגחה ללא אירועי תוקפנות.

 

התהליך עשוי לקחת מספר שבועות.

 

מוצרים המכילים פרומונים (מולקולות ריח שהחתול מכיר) עשויים להקל על התהליך, אך יש לשלב אותם עם הכרות הדרגתית. הוטרינרים שלנו בבית החולים הוטרינרי בתל אביב ידריכו אתכם בשימוש בחומרים המכילים פרומונים ובהקלה על תהליך הקליטה של החתול החדש.

 

 

מעבר דירה עם החתול שלי

 

מזל טוב, עוברים דירה …..    ומה יהיה עם החתול/ים ?

 

ובכן – שאלה לעניין !! החתול הוא חיה עצמאית וטריטוריאלית מאד כך שכל שינוי במגוריו הוא שינוי משמעותי שעלול לגרור אחריו שינויים במצב הנפשי, ההתנהגותי, והרפואי. כל אלו –על רקע מצב של סטרס – תעוקה .

 

לכן, כדאי להפוך את המעבר לחלק ונעים ככל האפשר.

 

תחילה יום המעבר : אפשר ורצוי להגיע עם החתול למתן זריקת הרגעה לקראת המעבר , או לחילופין להשתמש בתרופות הניתנות דרך הפה, אם כי בדרך כלל הן משפיעות באופן פחות משמעותי. הוטרינרים שלנו בבית החולים לחיות בתל אביב ממליצים על מתן זריקות
המשפיעות במהירות ומקלות על התהליך.

חשוב להכין כלוב נשיאה מוכן ומרופד, מספר ימים קודם ,ולהניחו במקום מרכזי בבית כך שהחתול כבר יזהה ויכיר אותו מבעוד מועד, וניתן אף להניח את מנת המזון בתוכו מספר פעמים כדי להפחית את הפחד הטמון בכניסה אליו ביום המעבר.

 

כדאי להעביר את החתול למגוריו החדשים אחרי שהבית החדש עבר סידור וניקיון ראשוניים . כמו כן, לוודא שחפציו המוכרים של החבר על ארבע כבר יהיו מסודרים במקומם החדש – כולל ארגז הצרכים, מקומות מירבץ ומצעים, משחקים וכו'.

 

לאחר המעבר :  בהחלט ייתכן שהחתול יראה סימני פחד ועצבנות בימים הראשונים, ואף

יתחבא במקומות שונים במגורים החדשים . הכי חשוב – לתת לו את הזמן, לתת תמיכה ואהבה, ולרוב זה מסתדר תוך מספר ימים בודדים.

לאלו מכם הנהנים לאפשר לחתול לצאת מביתו – שימו לב – סביבת המגורים החדשה היא

עולם חדש ובלתי מוכר עבור החתול שלכם. הוא אינו מכיר את השכנים, (אלו על 2 ואלו על 4) אינו מכיר את התחבורה באזור, ואינו מכיר את מקומות המסתור.

כדאי לכן להמתין עם היציאה מהבית לפחות 2-3 שבועות , ובזמן הזה לוודא שהחתול למד להכיר את ביתו החדש במלואו, צבר בטחון, ומרגיש "בבית" .

רק לאחמ"כ לאפשר בהדרגה יציאה מהבית לפרקי זמן קצרים.  , ותחילה ללוות את החתול בדרכו .

 

תקופת המעבר הינה כאמור תקופה המלווה בסטרס (תעוקה) עבור החתול שלכם ולכן

לא מפתיע שבעיות בריאות מופיעות בזמן שכזה.

שימו לב לשינויים בתאבון, בכמויות השתיה וההשתנה, במתן השתן והצואה ( גם סימנים כמו השתנה מחוץ לארגז הצרכים הינם סימני מחלה לעיתים), נשימה ,ובכלל כל שינוי בהתנהגות הרגילה של החתול. שינויים כאלו יכולים לסמן לנו שמשהו אינו כשורה ואז כדאי לעלות על בעיות מוקדם ככל האפשר.

 

                                 בהצלחה

 

**  מחוייבים לבריאות החיות שלכם **

בי"ח לחיות נווה צדק , יצחק אלחנן 22 תל אביב , 03-5160257  www.vet4u.net

 

עודף משקל בחתולים

 

 

משקל עודף היא המחלה התזונתית הנפוצה ביותר בכלבים ובחתולים בעולם המערבי.

בבית החולים לחיות בתל אביב,הוטרינרים שלנו מזהים בעיות של משקל יתר בהרבה מאד חתולי בית בוגרים.

 

מהם הסיכונים של משקל עודף?

משקל עודף נמצא כגורם סיכון בהתפתחות מספר רב של מחלות-

סכרת, בעיות עור, מחלת דרכי השתן התחתונות, סיבוכי הרדמה, קשיי נשימה, פגיעה בסיבולת גופנית, מחלות פרקים וצליעה, פגיעה במערכת החיסונית, כבד שומני והיפרליפידמיה.

 

למה זה קורה?

בטבע על החתול לצוד את מזונו, והוא צורך 10-20 מנות ציד ביום. בבית, לעומת זאת, כל שעליו לעשות הוא לגשת לקערת האוכל. שם ימצא מתי וכמה שירצה מזון טעים.

בנוסף, סירוס או עיקור החתול מוריד את הדרישות התזונתיות שלו ב-20-25%. אי הפחתת כמות המזון לאחר הסירוס/ עיקור תתבטא בעלייה במשקל.

סיבה נוספת היא הפחתת הפעילות עם הגיל, אשר צריכה להיות מלווה בהפחתה בכמות המזון. כאשר אנחנו ממשיכים להאכיל את החתול באותן כמויות כפי שצרך בעבר, אנחנו תורמים לעלייה במשקל.

 

אז מה לעשות?

תוכנית להפחתת משקל החתול:

  1. האכלה במזון דיאטטי – יש להתאים לחתול מזון דיאטטי, שפותח ויוצר במיוחד לשם מטרה זו. אין להסתפק בהפחתת כמות המזון שהחתול מקבל עד כה! החתול יקבל כמות פחותה מהרצוי של המרכיבים החיוניים לו (חלבון, ויטמינים וכו'), ישאר רעב ועצבני.

 

  1. פעילות גופנית – כן, אפשרית גם בחתול. לייזר, פנס אור ורדיפה אחרי צעצועים בחוט הן אפשרות אחת. דרך נוספת היא לגרום לחתול "לעבוד" כדי לקבל את ארוחתו – חלוקת המזון למספר מנות, פיזורו במקומות שונים בבית- על הארון הגבוה, מוחבא מאחורי או מתחת לרהיטים, שימוש במספר קערות ובחדרים שונים. חלוקת המנה ל-6-7 מנות קטנות תורמת גם כן עקב שריפת הקלוריות שבתהליך האכילה עצמו.

 

ולהזכיר לכל מי שעשה או לא דיאטה בעברו….

  • הפחתת משקל היא תהליך ארוך ומייגע.

  • מטרת התוכנית היא ירידה במשקל מתונה של 1-3% בשבוע.

  • הגעה למשקל האידיאלי יכולה לקחת 8-12 חודשים.

 

 

נשמח לענות על כל שאלה

 

 

                                                                              בהצלחה,

                                                                              צוות בית חולים לחיות נווה צדק

                                                                              יצחק אלחנן 22 תל אביב

                                                                              03-5160257

 

מחלת כליה כרונית בחיות מחמד

 

 

מחלות כליה ככלל, ומחלה כרונית בפרט, נפוצות מאד בחיות מחמד. זוהי אחת המחלות השכיחות ביותר בהן אנו –הוטרינרים בבית החולים לחיות בתל אביב – נתקלים.

הכליה היא בין האיברים החשובים, אך גם הרגישים ביותר בגוף. הכליה אחראית על מאזן נוזלים ומלחים בגוף, סילוק רעלנים וחומרי פסולת, עידוד יצירת תאי דם אדומים, בקרת לחץ דם, שפעול ויטמין D והשפעות הורמונליות נוספות. לפגיעה בפעילות הכליה השפעה רבה באספקטים שונים של הפעילות הנורמלית של הגוף.

היחידה המבנית והתפקודית של הכליה נקראת נפרון. פעילות תקינה של הכליה תלויה בפעילות ובכמות הנפרונים. למזלנו, כולנו נוצרנו עם עודף נפרונים, המאפשר תפקוד תקין עם רק 25% מהנפרונים.

 

הכליות, כמו שאר האיברים בגוף, חשופות למגוון רחב של פגיעות ומחלות כמו דלקות, גידולים, שקיעת משקעים ועוד. חשוב להבין את ההבדל שבין מחלה כליתית לכשל כלייתי. לא כל מחלה, המערבת את הכליה, תוביל לכשל כליתי. רק במצבים בהם נגרם נזק ל-75% מהנפרונים ב-2 הכליות, אנחנו מדברים על כשל תפקודי, כלומר אי יכולת של הכליות לבצע את תפקידיהן השונים.

 

נהוג לסווג כשל כלייתי לאקוטי (חד וחמור) או כרוני (איטי ומתמשך).

כשל אקוטי יכול להגרם בעקבות חשיפה לגורמים מדבקים, רעלנים או ירידה בלחץ הדם המגיע אל הכליה. פגיעה כזו תגרום למחלה מיידית קשה. בעזרת טיפול אינטנסיבי נכון ניתן, בחלק מהמקרים, לעזור לרקמת הכליה להשתקם.כשל אקוטי הינו מצב חירום רפואי הדורש התערבות מיידית של וטרינר החירום שלנו.

כשל כליתי כרוני, הוא תוצאה של פגיעה מתמשכת ולא הפיכה בנפרונים. בדרך כלל בשלב בו נאבחן כשל כרוני, כבר לא ניתן לדעת מהו הגורם או המחלה הראשוניים שגרמו לפגיעה בכליה.

 

כשל כליות כרוני, כאמור, היא מחלה נפוצה מאד בחיות מחמד. חשוב לדעת, כי למרות שמדובר במחלה שאינה ניתנת לריפוי, חיות אלו יכולות לשרוד חודשים ואף שנים באיכות חיים טובה.

 

כשל כליות נפוץ בעיקר בחיות מבוגרות, מעל 10 שנים, אך יכול להופיע גם בחיות צעירות יותר.

סימני המחלה יופיעו בהדרגה ורק בשלב בו המנגנונים השונים בגוף אינם יכולים עוד לפצות על החוסר בפעילות הכליה.

אורמיה היא סינדרום רב מערכתי הנגרם בעקבות חוסר התפקוד הכליתי- הצטברות רעלנים ופגיעות מטבוליות והורמונליות.

 

סימני מחלה נפוצים הם חולשה, חוסר תאבון, ירידה במשקל, שתייה מרובה והשתנה מרובה. כמו כן יתכנו בחילה והקאות, דלקות ופצעים בחלל הפה, ריח רע מהפה, קשיים בהליכה, רעידות ועד עוויתות.

יתכנו שינויים בקצב ובמקצב הלב ועליית לחץ דם.

המחלה מאופיינית באנמיה, פגיעה בתפקוד טסיות ודימומים. ריכוזי זרחן וחומצה בדם עולים, ובעקבות שינויים אלו יהיו שינויים במלחים נוספים. נמצא עלייה בריכוזי אוריאה וקריאטינין בדם. אוריאה היא תוצר פירוק של חלבונים (החלק החנקני) וקריאטינין הוא תוצר פירוק שריר. באופן נורמלי מסולקים חומרי פסולת אלו ע"י הכליה.

יש חוסר יכולת לרכז את השתן ובמקרים רבים דלקות בדרכי השתן. חוסר יכולת לרכז את השתן משמעותו איבוד נוזלים מהגוף. החיה מנסה לפצות על אובדן זה באמצעות הגברת השתייה. במקרים רבים זה אינו מספיק והחיה תתייבש.

 

אבחון המחלה נעשה ע"י בדיקה כללית,  בדיקות דם ושתן. לעיתים יש צורך בבדיקות נוספות כמו תרבית ורגישות של השתן , אולטראסאונד, ביופסיה של הכליות ,ועוד.

 

ניתן לטפל בחיות עם כשל כליות כרוני. מטרות הטיפול הוא לסייע לכליה בעבודתה ולצמצם את הנזקים הנגרמים בעקבות חוסר תפקודה. כאמור, לא ניתן לשקם את הנפרונים שכבר ספגו פגיעה קשה, אך כן לעזור לנפרונים המתפקדים לעבוד טוב יותר.

תזונה נכונה היא בעלת חשיבות מרכזית בטיפול בכשל כליות. קיימים בשוק מספר סוגים של מזונות תומכי כליה. מטרותיהם ועקרונותיהם דומים –

  • שמירה על מאזן מלחים נכון ע"י הגבלת כמות הזרחן ושמירה על מאזן חומצה – בסיס

  • הורדת לחץ הדם ע"י הגבלת מלח (נתרן)

  • הקטנת הפסולת החנקנית והעומס על הכליה ע"י שימוש בחלבון בעל נעכלות גבוהה ובכמות מוגבלת בחלק מהמקרים

  • שיפור פעילות הכליה ע"י הוספת אומגה 3

  • הוספת ויטמינים ממשפחת B. תתכן פגיעה בספיגת הויטמינים עקב הירידה באכילה.

 

בחלק מהמקרים הורדת כמות הזרחן במזון אינה מספיקה ואז אנחנו צריכים להוסיף תרופות שמטרתן לקשור זרחן במערכת העיכול ולמנע את ספיגתו לגוף. תרופות אלו תינתנה יחד עם האוכל.

 

מרכיב חשוב נוסף בטיפול השוטף הוא שמירה על מאזן נוזלים תקין ומניעת התייבשות. חשוב לשמור על גישה חופשית למים ושמירה על מים נקיים וטריים (בעיקר בחתולים). בחלק מהמקרים, יש צורך בעירויים קבועים, לרב בתת עור ולעיתים ישירות לוריד. עירוי תת עורי משמעותו יצירת מאגר/ בריכת נוזלים ברקמת התת עור, ממנה יספגו הנוזלים בהדרגה לתוך כלי הדם.

 

בהרבה מחולי הכליה הכרוניים נמצא אנמיה, כלומר כמות קטנה מהנורמלי של תאים אדומים בדם (האחראים על אספקת החמצן לרקמות). קיימות מספר סיבות להתפתחות אנמיה והעיקרית היא הירידה בייצור ההורמון אריתרופואטין, האחראי על יצירת והבשלת התאים האדומים. הירידה בתאי הדם האדומים היא הדרגתית והגוף לומד להסתגל למצב החדש. עם זאת, קיים שלב בו המצב הופך למסכן חיים ועלינו לתמוך ולייצב את החיה. בחלק מהמקרים עלינו לספק מנת דם מיידית לחיה. במקרים אחרים ניתן לתת זריקות של אריתרופואטין. אנחנו משתמשים כיום באריתרופואטין של אנשים ולא של כלבים או חתולים. תופעת הלואי העיקרית של שימוש בהורמון היא התפתחות נוגדנים, שיגרמו להרס של תאים אדומים. שיפור בחומרת האנמיה יתבטא בערנות, תאבון ועלייה במשקל.

 

כשל כליות הוא גורם מרכזי לעלייה בלחץ דם בכלבים ובחתולים. אבחון לחץ דם גבוה בחיות מחמד, ובמיוחד בחתולים יכול להיות בעייתי, עקב קשיים טכניים והלחץ הרב בו החיה נמצאת במרפאה. אולם בחלק מהמקרים יש צורך במתן תרופות להורדת הלחץ דם.

 

לכליה תפקיד מרכזי בשמירה על מאזן המלחים סידן וזרחן בדם והיא אחראית לשפעול ויטמין D. בפגיעה כליתית יפרע האיזון והמצב מוביל לשורת בעיות נוספת. טיפול בויטמין D ע"י מתן בזריקה, עוזר באיזון המלחים ומניעת הנזקים המשניים.

 

טיפול בכל אחד מהאמצעים שהוזכרו וכן שילוב מספר סוגי טיפול יוביל לשיפור איכות החיים ומשך החיים של החולים בכשל כליות כרוני.

חשוב להקפיד על ניטור ומעקב קבועים באמצעות בדיקות חוזרות, שיסיע להצלחת הטיפול.

 

 

נשמח לענות על כל שאלה נוספת.

 

בי"ח לחיות נווה-צדק

יצחק אלחנן 22 תל אביב

03-5160257

 

מחלות נגיפיות בחתולים: דלקת קרום הבטן,לוקמיה,איידס

 

במהלך השנים אבחנו הוטרינרים שלנו בבית החולים לחיות בתל אביב מספר מחלות נגיפיות

קשות בחתולים:

 

FIP – דלקת קרום הבטן feline infectious peritonitis

וירוס ה FIP הינו למעשה מוטנט (מוטציה) אלים ואגרסיבי של וירוס הקורונה.

הוירוסים ממשפחת הקורונה נפוצים מאד באוכלוסיית החתולים ולמעשה לא קיים חתול

שלא נשא אותו לפרק זמן מסויים. המחלה הנגרמת מהקורונה הינה מחלת מערכת עיכול מתונה

הנפתרת בעזרת טפול רפואי תומך . לעומת זאת – ה FIP הינו וירוס מיוחד במינו העובר את המוטציה

בתוך גופו של החתול המאכסן וגורם לשורה ארוכה של סימנים קליניים כלליים או ספציפיים

בהתאם לאיבר בו הוא פוגע. הממצא הסטטיסטי הנפוץ הינו אבוד תאבון.

למחלה 2 צורות אופייניות :

  • הצורה הרטובה- הצטברות של נוזלי גוף אופייניים בחללי הגוף כמו בית חזה או בטן ואף במערכת העצבים והמח.

  • הצורה היבשה – הופעת מוקדי דלקת (גרנולומות) באיברים פנימיים שונים.

סטטיסטית המחלה פוגעת בעיקר בחתולים צעירים עד גיל שנה, וחתולים מבוגרים מעל גיל 10

ללא קשר למגורים בבית או בחוץ. הטפול הרפואי הינו תומך בלבד והמחלה נכון להיום חשוכת מרפא !!

גם האבחנה של המחלה הינה מורכבת ודורשת נסיון והכרות עמוקים- כיום אין בדיקה חד משמעית המאשרת או שוללת FIP ותהליך האבחון מורכב משורה של בדיקות שתוצאותיהן יחד יתנו זיהוי סופי של המחלה.

לא קיים חיסון למחלה !!

 

Felv וירוס הלוקמיה בחתולים feline leukemia

מזל שבישראל וירוס הלוקמיה בחתולים הינו נדיר למדי ומספר המקרים זניח. בארה"ב ובאירופה

הוירוס נפוץ הרבה יותר ולכן נהוג לחסן כנגדו באופן רוטיני. הוירוס עובר במגע ישיר בין חתולים

ויכולים לעבור חודשים-שנים מההדבקה ועד פיתוח המחלה הקלינית. הוירוס מתיישב בתאי מערכת החיסון וגורם לכשל חיסוני , להתפתחות מחלות סרטן של תאי המערכת החיסונית, ולפיזור של תאי דלקת במערכות הגוף השונות ובהתאמה לסימנים קליניים.

הפרוגנוזה של המחלה תלויה באם הוירוס גורם להתפתחות סרטן או רק להחלשת מערכת החיסון הטבעית. סימנים נפוצים –בראשונה מחלת חום על רקע בלתי ברור, סימנים של מערכת נשימה עליונה,

שלשול וירידת תאבון.בהמשך ירידת משקל, מחלת חום מתמשכת, וכאמור סרטן באיברים שונים.

 

FIV איידס חתולים feline immuno deficiency virus

נגיף האיידס של חתולים אינו עובר לבני אדם !!

ההדבקה מתבצעת במגע בין חתול לחתול, ולכן הנגיף נפוץ בקרב חתולי רחוב

וכמעט שאינו קיים כלל בחתולים הגרים בתוך הבית .

כמובן שקיימת אפשרות שחתול בית שמקורו מהרחוב, אכן נושא את המחלה .

בדומה לבני אדם הנגיף פוגע באופן קשה במערכת החיסון של החתול !!

החתולים הופכים תחילה לנשאים , ויפתחו בשלב מאוחר יותר

את המחלה הקלינית.

סימני המחלה מגוונים היות ולמעשה חתולים כאלו רגישים הרבה יותר

מחתולים בריאים לכל גורם מזהם ( חיידקים פטריות וירוסים אחרים ועוד)

כך שהסימנים מתפתחים בהתאם לתהליך בו נדבקו .

יחד עם זאת סימנים אופייניים הינם כיבים ודלקות בחלל הפה ,בחניכיים,ובשיניים.

אנו נוהגים כיום להמליץ על בדיקה ספציפית ל FIV לכל חתול הסובל ממחלות חלל הפה !!

עם טפול רפואי טוב ואיכותי ניתן כיום לאפשר לחתולים הנושאים את נגיף ה FIV מספר שנים

לא מועט של חסד ואיכות חיים, אך חתולים כאלו יזדקקו לטפול וטרינרי קבוע ורציף ולעיתים תכופות יותר , כאמור עקב רגישותם לכל גורם מזהם אפשרי .

קיים חיסון למחלה והוא בשימוש לחתולים היוצאים מן הבית.

 

ושתהיו בריאים !!

 

            *     מחויבים לבריאות החיות שלכם     *

 

בי"ח לחיות נווה צדק ,יצחק אלחנן 22 תל אביב 03-5160257 vet4u.net

הרדמה כללית בכלבים וחתולים

 

כאשר מובאת חיית המחמד שלכם לניתוח או לטיפול  תחת הרדמה כללית עולות לכם שאלות רבות וכאן נענה עליהן .

בבית החולים לחיות בתל אביב ,הוטרינרים שלנו מיומנים ומנוסים מאד בביצוע הרדמה כללית הבטוחה ביותר ברפואה הוטרינרית המודרנית כיום.

  • האם יש סיכונים בהרדמה כללית?
    ישנם כמובן,( בדומה לבני אדם), סיכונים בהרדמה כללית – אולם אלו סיכונים מחושבים שניתן למנוע אותם.
    ככלל – ככל שהחיה צעירה יותר ובריאה יותר, הסיכון בהרדמה נמוך מאוד ואף מזערי.
    בחיות מבוגרות, קשישות או חולות-  הסיכון בהרדמה עולה אך ניתן להתגבר עליו

  • כדי למנוע ולהפחית את הסיכון בהרדמה מומלץ לבצע בדיקות המאפשרות לתכנן מראש את תהליך ההרדמה ולהתאים אותה במדויק לחיית המחמד שלכם.

  • כיצד מתבצעת הרדמה כללית?

  • לקראת ההרדמה כללית הוטרינרים שלנו מבצעים בדיקה כללית קלינית יסודית ולאחריה מקבלת חיית המחמד זריקת טשטוש, המאפשרת לה להירגע, ולשתף פעולה עם הצוות והרופא.
    לאחר שנרגעה והוכנה לקראת ההרדמה מחברים את חיית המחמד למכונת ההרדמה – זוהי מכונה המזרימה חמצן באופן שוטף ובו נמהל חומר הרדמה במינון וריכוז  המתאימים לחיית המחמד. עם השאיפה ממכונת ההרדמה מתחיל למעשה תהליך ההרדמה והחיה נרדמת לאטה, תוך מעקב שוטף של הצוות והרופא.

  • כיצד עוקבים אחר ההרדמה ומתי היא מסתיימת?

  • מעקב אחר הרדמה מתבצע גם על ידי הצוות הוטרינרי שלנו ובמידת הצורך אנו מוסיפים רופא מרדים .

  • בנוסף אנו מקפידים על אמצעי מעקב אלקטרוניים כדוגמת מד דופק, מד רווית חמצן (מעקב נשימה), מד לחץ דם, א.ק.ג ועוד.
    מעקב יסודי אחר תהליך ההרדמה באמצעים אלו מונע סיבוכים מיותרים .

  • עם סיום הפעולה הנדרשת (ניתוח או טפול אחר) עוברת החיה לנשום חמצן נקי בלבד, כך שחומר ההרדמה מתנדף ויוצא מגופה במהירות והיא מתעוררת חזרה לחיים. ההתאוששות היא מהירה.

  • מהו משך ההתאוששות מהרדמה כללית?
    ככל שחיית המחמד צעירה יותר ובריאה יותר ההתאוששות מהירה יותר ונמשכת 3-4 שעות לכל היותר.
    חיית המחמד שלכם תעבור התאוששות ראשונית אצלנו במרפאה הוטרינרית בתל אביב ,תוך השגחה צמודה של הוטרינרים שלנו. לאחר מספר שעות כאשר תהיה מסוגלת לעמוד וללכת ,ולאחר טיול קצר, תוכלו לשחרר אותה.

  • ההתאוששות נמשכת בבית, כאשר בדרך כלל כבר למחרת ,יש חזרה לפעילות ותפקוד רגילים.

תרופות וחומרים רעילים לכלבים וחתולים

במרפאה הוטרינרית בתל אביב נתקלים הוטרינרים שלנו לא פעם בהרעלות של חיות מחמד הנובעות ממתן חומרים או תרופות לא מתאימים. חשוב לנו להדגיש כי המנגנונים הפיזיולוגיים של חיות מחמד שונים מאלו הפועלים אצלנו בני האדם, ולכן לא מומלץ לחשוף את חיית המחמד שלך באופן כלשהוא לתרופה או חומר או אפילו מזון, לפני שמבררים אצלנו היטב אם זה נכון.

 

רשימת החומרים המסוכנים לחיות מחמד ועלולים לגרום להרעלות :

 

אקמול (פרהצטמול)

אמיטראז

אמפטאמין

חומרי הדברת מכרסמים למיניהם

אספירין

שוקולד

בצל

שום

קוקאין

מריחואנה ונגזרותיה

צמחים מקבוצת השושניים –הרעלה המוכרת בחתולים בלבד

נחושת

פטריות רעל

זרחנים אורגניים (בחומרי הדברה)

סטרכנין

אבץ

תרופות אנטי דכאוניות

עופרת

מטאלדהיד

ענבים וצימוקים – הרעלה המוכרת בכלבים בלבד

אתילן גליקול – חומר אנטי פריז-כנגד קיפאון

 

מחלת שיניים ייחודית לחתולים

 

מחלת שיניים ייחודית לחתולים – FORL

Feline odontoclastic resorptive lesion

 

 

ממחקרים רבים שנעשו על חתולי בית, מתברר ודי מפתיע כי מחלת שיניים היא המחלה הנפוצה ביותר בחתול הבית .   אנו נוטים להתעלם מהעובדה שגם לחיות יש שיניים, ושלבריאות השיניים בחיות יש חשיבות מרובה לאיכות החיים, ולבריאות הכללית, לא רק של חלל הפה .

ובכן מהי אם כן המחלה הייחודית לחתול בעלת השם הארוך והמסובך ?

*

בחתולים , להבדיל מחיות בית אחרות, מתקיים מצב שבו מתחילה ספיגת עצם באזורים שונים של שן אחת או יותר. ספיגת עצם זו מזכירה את המחלה הנפוצה באדם (במיוחד בנשים בגילאים מבוגרים). התהליך של ספיגת עצם מתחיל בדרך כלל באזורים החיצוניים יותר של השן, אך גם בשורש השן, או בכתר השן, וככל שנמשך , ישנה חדירה לשכבות השן העמוקות יותר. בדרך כלל בתחילת המחלה החתול עדיין אינו סובל מהתהליך משום שעדיין אינו מערב את קצות העצבים העדינים שבשיניים ולכן הוא אינו מרגיש בכאב. אולם – ככל שהמחלה מתמשכת, וספיגת העצם מתמשכת, ישנה חדירה לתוך שכבות השן העמוקות, ואז גם מתחילים כאב, חוסר נוחות, המובילים בהמשך לירידה באכילה ובתאבון, ועל רקע זה יכולים חתולים לפתח תהליכים כרוניים משמעותיים הפוגעים בתפקוד הכבד, הלבלב, והכליות !!!

מה גורם למחלה?  למעשה עדיין איננו יודעים מספיק, אולם מחקרים מראים כי למחלה יכולים להיות גורמים רבים כמו הדבקות וירליות בגיל צעיר, הדבקה בחיידקים  או וירוסים מסויימים, ואף תהליכים אוטו-אימוניים ( אלו תהליכים בהם מערכת החיסון של הגוף פועלת כנגד הגוף עצמו ! ) לפיכך חשוב תחילה לאבחן את המחלה, וגם לטפל בה.

אבחון – לעיתים קרובות קשה לאבחן את המחלה ללא טפול שיניים מקדים המסיר אבנית, היות והמחלה נוטה להסתתר מתחת לאבנית. שנית – לעיתים יש צורך בטשטוש החתול כדי שנוכל לבדוק את כל השיניים ולאבחן את התהליך. הוטרינרים שלנו בבית החולים הוטרינרי בתל אביב מבצעים בדיקה דנטלית יסודית לחתול שלך, ובאמצעות מכשור מתאים יכולים לאבחן את ספיגת העצם בשיניים.

מניעה – אנו מבצעים בדיקת פה ולסת בכל בדיקה כללית יסודית, זהו חלק בלתי נפרד מהבדיקה. ניתן לעכב או למנוע ככל האפשר את המלה ע"י טפול שיניים במועדו,לא לאפשר למחלת שיניים אחרת להתקדם או להסתיר את ה FORL .

טפול –  כאשר התהליך כבר קיים, דרך הטפול היחידה המומלצת כיום הינה עקירה כירורגית של השן המעורבת בתהליך. זהו טפול כירורגי לא מורכב, בעל סיכוי נמוך לסיבוכים, המונע מהמחלה להתמשך ולגרום כאמור לכאבים ,חוסר תאבון, והשלכות נוספות לחתול/ה שלכם .

בית החולים לחיות שלנו בתל אביב מצוייד ביחידה כירורגית דנטלית חדישה המאפשרת ביצוע הטפולים הכירורגיים בהצלחה מלאה.

 

 

הייחום והזיווג בכלבה

כלבה יכולה להיכנס להריון רק כשהיא מיוחמת.

ייחום ראשון בכלבות מתרחש בין גיל חצי שנה לשנה וחצי, תלוי בגזע ובגודל הכלבה. כלבות מגזעים גדולים מתייחמות לראשונה בגיל מבוגר יותר מאשר כלבות מגזעים קטנים יותר. הייחומים בכלבות לא קשורים לעונות השנה וההפרש בין ייחום לייחום הוא בין חצי שנה לשנה.

 

מחזור הייחום
השלב הראשון במחזור קרוי "פרואסטרוס"- הורמון האסטרוגן עולה בדם הכלבה, מופיעה נפיחות באזור הבושת והפרשות דמיות. בנוסף, הכלבה תרצה להשתין בתכיפות גבוהה מהרגיל. בשלב זה הכלבה מתחילה למשוך זכרים אך עדיין לא מבייצת ולא תהיה מוכנה לקבל את הזכר ("לא נותנת"). לרוב שלב זה לוקח בין 7-10 ימים.

השלב הבא במחזור קרוי "אסטרוס". בשלב זה האסטרוגן גבוה, הורמון הפרוגסטרון מתחיל לעלות ומתרחש ביוץ. ההפרשות הדמיות מתחלפות להפרשות שקופות צהבהבות והנפיחות בבושת מעט יורדת. בשלב זה הכלבה תהיה מוכנה לקבל זכרים ואולי אף תנסה לעלות על כלבים אחרים בעצמה ("נותנת"). אורך שלב זה משתנה מאד בין כלבה לכלבה, ונמשך בין ימים ספורים ל-3 שבועות. זה השלב המתאים לזווגה עם זכר במידה ומעוניינים להרביעה.

הבעלים יכולים לוודא מוכנות של הכלבה להזדווגות על ידי גירוי החלק האחורי של הכלבה (ליד הזנב), בד"כ הכלבה תסיט את זנבה הצידה ותסמן מוכנות להזדווגות.

במידה והכלבה לא התעברה, השלב הבא הוא שלב ה"דיאסטרוס". שלב זה מאופיין ברמות גבוהות של פרוגסטרון. הכלבה מפסיקה למשוך זכרים ולא מוכנה להזדווגות. שלב זה נמשך 60-90 ימים.

 

השלב שבין מחזורי הייחום נקרא "אנאסטרוס", שלב ללא פעילות הורמונלית. הוא נמשך בין 4-5 חודשים.

 

יש כלבות שבהן לא נראה הפרשות כלל. בכלבות אלו ניתן לזהות את הייחום לפי שאר הסימנים- נפיחות בושת, משיכת זכרים, מוכנות להזדווג. במידה ויש קושי בזיהוי שלבי המחזור ניתן להיעזר בוטרינר שיכול לזהות את השלב במחזור ע"י עשיית משטח וגינלי או בדיקת דם.

הזיווג

לא מומלץ להרביע כלבות בייחום הראשון ואף לא בשני, מאחר והכלבה הצעירה בד"כ טרם סיימה את התפתחותה, והריון יגזול ממנה אנרגיה הדרושה לגדילתה שלה.

 

מתי לבצע זיווג

את הזיווגים יש לבצע כאשר הכלבה בשלב האסטרוס. ניתן להפגיש את הזכר עם הכלבה לסירוגין (יום כן יום לא) עד אשר הזכר והנקבה כבר לא מראים עניין אחד בשני (בדרך כלל 2-3 זיווגים). אפשר גם לתת להם לשהות ביחד למשך מספר ימים ברציפות. חשוב כי בזמן הזיווג תהיה סביבה שקטה ורגועה. כמו כן חשוב להפגיש את הכלבים לאט ולתת להם להתרגל אחד לשני.

מומלץ לזהות את זמן הזיווג האופטימלי וכדי לא לפספס כדאי להגיע לבדיקה אצל הוטרינרים שלנו.

לאחר החדירה, איבר המין הזכרי מתנפח וננעל בתוך איבר המין הנקבי (הכלבים "מחוברים"). לאחר הנעילה, הזכר יסתובב ב-180 מעלות, כך שבני הזוג בעצם יפנו אחוריים זה לזה. שלב זה נמשך 5-20 דקות, ויכול להלחיץ כלבים שלא התנסו בכך בעברם.

 

במידה ולא מצליחים לזהות את השלב הנכון לזיווג, או שהבעלים מעוניין לתזמן את הזיווג באופן האופטימלי להגדלת הסיכוי להריון, ניתן לבדוק זאת אצלנו בבית החולים הוטרינרי בתל אביב.

בנוסף, יש אפשרות להרביע את הכלבה ע"י שימוש בהזרעה מלאכותית, בזרע טרי או קפוא.

יש לזכור כי כלבה יכולה להיכנס להריון מזכרים שונים באותו ייחום (כלומר, לאחים שנולדו יחד באותו שגר יכולים להיות אבות שונים). לכן חשוב להמשיך ולשמור על הכלבה שלא תזדווג עם זכרים אחרים גם לאחר שהזדווגה עם הזכר המיועד, אם מעוניינים לדעת את זהות האב…

 

 

מחלות נגיפיות בחתולים,דלקת קרום הבטן,לוקמיה,איידס

מחלות נגיפיות בחתולים – דלקת קרום הבטן,לוקמיה,איידס

 

במהלך השנים אבחנו הוטרינרים שלנו בבית החולים לחיות בתל אביב מספר מחלות נגיפיות

קשות בחתולים:

 

FIP – דלקת קרום הבטן feline infectious peritonitis

וירוס ה FIP הינו למעשה מוטנט (מוטציה) אלים ואגרסיבי של וירוס הקורונה.

הוירוסים ממשפחת הקורונה נפוצים מאד באוכלוסיית החתולים ולמעשה לא קיים חתול

שלא נשא אותו לפרק זמן מסויים. המחלה הנגרמת מהקורונה הינה מחלת מערכת עיכול מתונה

הנפתרת בעזרת טפול רפואי תומך . לעומת זאת – ה FIP הינו וירוס מיוחד במינו העובר את המוטציה

בתוך גופו של החתול המאכסן וגורם לשורה ארוכה של סימנים קליניים כלליים או ספציפיים

בהתאם לאיבר בו הוא פוגע. הממצא הסטטיסטי הנפוץ הינו אבוד תאבון.

למחלה 2 צורות אופייניות :

  • הצורה הרטובה- הצטברות של נוזלי גוף אופייניים בחללי הגוף כמו בית חזה או בטן ואף במערכת העצבים והמח.

  • הצורה היבשה – הופעת מוקדי דלקת (גרנולומות) באיברים פנימיים שונים.

סטטיסטית המחלה פוגעת בעיקר בחתולים צעירים עד גיל שנה, וחתולים מבוגרים מעל גיל 10

ללא קשר למגורים בבית או בחוץ. הטפול הרפואי הינו תומך בלבד והמחלה נכון להיום חשוכת מרפא !!

גם האבחנה של המחלה הינה מורכבת ודורשת נסיון והכרות עמוקים- כיום אין בדיקה חד משמעית המאשרת או שוללת FIP ותהליך האבחון מורכב משורה של בדיקות שתוצאותיהן יחד יתנו זיהוי סופי של המחלה.

לא קיים חיסון למחלה !!

 

Felv וירוס הלוקמיה בחתולים feline leukemia

מזל שבישראל וירוס הלוקמיה בחתולים הינו נדיר למדי ומספר המקרים זניח. בארה"ב ובאירופה

הוירוס נפוץ הרבה יותר ולכן נהוג לחסן כנגדו באופן רוטיני. הוירוס עובר במגע ישיר בין חתולים

ויכולים לעבור חודשים-שנים מההדבקה ועד פיתוח המחלה הקלינית. הוירוס מתיישב בתאי מערכת החיסון וגורם לכשל חיסוני , להתפתחות מחלות סרטן של תאי המערכת החיסונית, ולפיזור של תאי דלקת במערכות הגוף השונות ובהתאמה לסימנים קליניים.

הפרוגנוזה של המחלה תלויה באם הוירוס גורם להתפתחות סרטן או רק להחלשת מערכת החיסון הטבעית. סימנים נפוצים –בראשונה מחלת חום על רקע בלתי ברור, סימנים של מערכת נשימה עליונה,

שלשול וירידת תאבון.בהמשך ירידת משקל, מחלת חום מתמשכת, וכאמור סרטן באיברים שונים.

 

FIV איידס חתולים feline immuno deficiency virus

נגיף האיידס של חתולים אינו עובר לבני אדם !!

ההדבקה מתבצעת במגע בין חתול לחתול, ולכן הנגיף נפוץ בקרב חתולי רחוב

וכמעט שאינו קיים כלל בחתולים הגרים בתוך הבית .

כמובן שקיימת אפשרות שחתול בית שמקורו מהרחוב, אכן נושא את המחלה .

בדומה לבני אדם הנגיף פוגע באופן קשה במערכת החיסון של החתול !!

החתולים הופכים תחילה לנשאים , ויפתחו בשלב מאוחר יותר

את המחלה הקלינית.

סימני המחלה מגוונים היות ולמעשה חתולים כאלו רגישים הרבה יותר

מחתולים בריאים לכל גורם מזהם ( חיידקים פטריות וירוסים אחרים ועוד)

כך שהסימנים מתפתחים בהתאם לתהליך בו נדבקו .

יחד עם זאת סימנים אופייניים הינם כיבים ודלקות בחלל הפה ,בחניכיים,ובשיניים.

אנו נוהגים כיום להמליץ על בדיקה ספציפית ל FIV לכל חתול הסובל ממחלות חלל הפה !!

עם טפול רפואי טוב ואיכותי ניתן כיום לאפשר לחתולים הנושאים את נגיף ה FIV מספר שנים

לא מועט של חסד ואיכות חיים, אך חתולים כאלו יזדקקו לטפול וטרינרי קבוע ורציף ולעיתים תכופות יותר , כאמור עקב רגישותם לכל גורם מזהם אפשרי .

קיים חיסון למחלה והוא בשימוש לחתולים היוצאים מן הבית.

 

ושתהיו בריאים !!

 

עיקור וסירוס כלבים

עיקור וסירוס כלבים

 

בבית החולים לחיות שלנו בתל אביב אנו ממליצים על ניתוחי עיקור וסירוס בגילאים מוקדמים.

 

  • מהן מעלות העיקור?

 

על ידי עיקור הכלבה נהנית המשפחה מכלבה שאינה מתייחמת כל מספר חודשים עם כל הכרוך בכך: כלבים זכרים העושים מצור על הכלבה בזמן טיול, מסמנים סביבתם בשתן ומתקוטטים ביניהם, ומונעים גם את החיפוש המייגע אחר בית חם לגורים שנולדו.

ולא לשכוח את הסכנות הבריאותיות  הכרוכות בהריון ובייחום, דלקות רחם וגידולי עטין.

עיקור מוקדם מוריד ב 95% את הסיכון לגידולי עטין, אשר ברובם ממאירים וקטלניים, ומונע דלקות רחם אשר נפוצות אצל כלבות מתייחמות.

 

  מהן מעלות הסירוס?

 

לסירוס זכרים מספר יתרונות: הכלב אינו בורח מהבית ימים שלמים בעקבות נקבות מיוחמות,

פחות תוקפני ובכך  אינו מסכן כלבים אחרים או את עצמו בקטטות.

סירוס הכלב יוריד את רמת ההורמון הזכרי ולכן הכלב יהיה פחות אגרסיבי כלפי זכרים אחרים,

יותר נח וקל לגידול. בנוסף מפחית באחוזים גבוהים את הסיכון לדלקת הערמונית וסרטן הערמונית, שכאשר מתפרץ, מסוכן ובעייתי לטיפול.    הניתוח מומלץ מבחינה בריאותית גם משום שעם הסרת המקור ההומונלי של הורמוני המין הזכריים, ניתן למנוע כמעט לחלוטין גם הרניות (בקע) באזורים שונים בגוף הכלב  שיכולות לסכן חיים ולחייב ניתוחים מסובכים. יתרון נוסף – הורדה משמעותית של הסיכוי לחלות במחלות סרטן באזורי המפשעה והעכוז של הכלב .

 

ניתוח עיקור/סירוס:

 

האם ניתוח העיקור/סרוס מסובך?  כלל וכלל לא. זהו הליך פשוט יחסית המבוצע על ידי הוטרינר שלנו בבית החולים לחיות בתל אביב בהרדמה כללית של הכלב/ה. הוטרינרים שלנו מיומנים מאד בביצוע הניתוחים הנ"ל ובביצוע הרדמה כללית .בדרך כלל הכלבים חוזרים לשגרת חייהם הרגילה תוך 24 שעות.

 

  • באיזה גיל לעקר או לסרס ?

 

מומלץ לעקר בגיל 6-10  חודשים – בהתאם לגזע הכלבה וגודלה .יש יתרון גדול לביצוע הניתוח לפני הייחום הראשון של הכלבה.

כלבים זכרים – מומלץ גם כן בהתאם לגזע וגודל הכלב בגילאים  10 -6 חודשים.

 

  • האם אופי הכלב  ישתנה?

 

כן! לטובה! הפסקת הפעילות המינית הופכת את הכלב או הכלבה לחיית בית רגועה וידידותית יותר. בלי הדחף המיני , נפתח בפניהן עולם חדש של התעניינות בכל הסובב אותם והם מפתחים בד"כ קשר אמיץ וחם עם בני הבית.  הם פשוט נשארים צעירים ברוחם שנים רבות.

  • האם יש לרחם על כלבים שלוקחים מהם את הפעילות המינית?

 

בהחלט לא. בניגוד לבני האדם, לא משתתף אצל בעלי החיים המרכיב הנפשי/מוחי בכל התחום המיני. כאשר אנו מונעים את יצירת ההורמונים המכתיבים את ההתנהגות המינית, הכלבים אינם מרגישים בחוסר כלשהו.

  • מה בדבר אינסטינקט האימהות?

 

אינסטינקט זה מתעורר אצל הכלבה רק בהריון והמלטה. כאשר מונעים את ההריון, הכלבה אינה יודעת שהיא , כביכול , מפסידה משהו.

ולסיכום, על ידי העיקור/סירוס אנו הופכים את חיית המחמד שלנו לכלב/ת בית אוהבת ומאושרת.

 

פעילות יתר של בלוטת התריס בחתולים

המחלה האנדוקרינית (הורמונלית) הנפוצה ביותר בחתולים הינה היפרטירואידיזם –

פעילות יתר של בלוטת התריס. זוהי מחלה הנבדקת באופן קבוע ורציף באירופה אוסטרליה ובארה"ב בכל חתול בגיל ביניים ומעלה .

מעניין לדעת כי ב 15 השנים האחרונות ועד עתה , נהוג היה לחשוב כי

החתולים בישראל אינם סובלים מהמחלה הכל כך נפוצה הזו.

ואולם , אם בודקים, מוצאים כי הגורמים התזונתיים והסביבתיים למחלה

אינם כה שונים בין ישראל לבין חו"ל . תזונת החתולים בישראל למשל,

היא אותה תזונה שהם מקבלים בחו"ל – אותן חברות מזון מוכרות

בהצלחה מזון מסחרי גם בארץ.

 

מה אופייני להיפרטירואידיזם :

זוהי הגדלה פונקציונלית בד"כ של בלוטות התריס (מצויות בצוואר) הגורמת לייצור

מוגבר ועודף של הורמון התירואיד . הוא מביא למצב של יתר מטבוליזם וקטבוליזם

בגוף, ועל רקע זה מתפתחות בעיות פיזיולוגיות שונות, עד כדי מחלות לב, בעיות

עיצביות, מחלות כיליה,איבוד נוזלים ועוד.

 

סימנים קליניים נפוצים בחתולים :

רעב, תאבון מוגבר ויחד איתם דווקא ירידה במשקל !

שינויים התנהגותיים כמו עצבנות, חוסר מנוחה, והרבה יללות..

עליה בהשתנה ובשתיה

פרווה מוזנחת

התיבשות

ועוד…

 

אבחון וטפול :

מקרים שטופלו אצל הוטרינרים שלנו בבית החולים לחיות בתל אביב העלו את הסוגיה שייתכן ורוב בעלי החתולים אינם מודעים לאפשרות של המחלה הספציפית הזו

בחתול שלהם. הסיבה היא שבישראל כיום אין מספיק תשומת לב רפואית לקיומן של מחלות הורמונליות ספציפיות אלו ולכן לא עולים מספיק על סימנים מקדימים ולא ערים

להימצאותן .

 

באופן כללי ניתן לומר שיחסית למחלות אנדוקריניות אחרות האבחון של

המחלה פשוט למדי – בד"כ בדיקת דם יחידה מספיקה לזיהוי המחלה.

הטפול כיום מתאפיין בטפול תרופתי העוצר את הפרשת היתר של ההורמון

( אך אינו מטפל בבלוטה החולה) או בטפול כירורגי שבו בניתוח מסירים את

הבלוטה החולה.

 

האם צריך לבדוק כל חתול בגיל ביניים ומעלה למחלה ?

לא בהכרח. אבחון המחלה תלוי בעיקר בעירנות של הוטרינר המטפל

לאפשרות שהמחלה בכל זאת קיימת בישראל .

כמובן שיש לבדוק כל חתול המפתח סימנים קליניים כמוזכר כאן כדי לאשר

או לפסול את המחלה .

                        ** מחויבים לבריאות החיות שלכם **

ד"ר טל צמח

בי"ח לחיות נווה צדק, יצחק אלחנן 22, תל אביב  03-5160257

קדחת קרצית

קדחת קרצית  canine ehrlichiosis

 

"קדחת קרצית" או בשמה המקצועי "ארליכייה"  ( ehrlichiosis )

היא המחלה של הקיץ ! בבית החולים לחיות בתל אביב הוטרינרים שלנו מאבחנים מקרים רבים של המחלה, ובמיוחד בתקופת הקיץ, בה הקרציות פעילות.

 

המחלה מועברת לכלבים ע"י הקרציות הנפוצות בתקופה זו של השנה .

החיידק – ארליכייה – פוגע בתאי הדם הלבנים של הכלב, ופשוט

מתיישב בתוכם – מה שהופך את סילוקו מהם מסובך יותר ,יחסית

לחיידקים אחרים .

סוגים שונים של חיידק ה"ארליכייה" מועברים ע"י סוגים שונים

של קרציות, ופוגעים בסוגים שונים של תאי דם לבנים .

 

המחלה עצמה היא מחלה כלל-מערכתית (סיסטמית) ויכולה לגרום לסימנים שונים

החל מחום וחולשה בלתי מוסברים, דרך שלשולים והקאות, ועד כדי מחלה

אוטו-אימונית (מערכת החיסון של הגוף פוגעת בגוף עצמו) המלווה בדימומים קשים

ומביאה למוות.

 

למחלה 3 שלבים :

השלב החריף :  מתחיל כ 1-3 שבועות לאחר ההדבקה מהקרצית, ויכול להופיע

כחום,חולשה,בלוטות לימפה מוגדלות, וסימנים כלליים נוספים. בבדיקות דם

אנו מזהים מספר נמוך של טסיות דם (אלו הם התאים האחראים למערכת

הקרישה של הדם ) ובהיעדרם עולה הנטייה לדימומים.

זהו הזמן הטוב ביותר לאבחן את המחלה, לטפל בה, ולרפא אותה לחלוטין.

טפול באנטיביוטיקה + תרופות תומכות נוספות יכול בשלב זה להביא

להחלמה מלאה !!

כלבים שאינם מקבלים אבחון וטפול בשלב זה יכולים להחלים  בעצמם ולעבור

לשלב המחלה הבא .

 

השלב הסמוי :  יכול להימשך חודשים עד שנים, ובו הכלב יכול להיראות

נורמלי לחלוטין . לעיתים רואים חולשה בלתי מוסברת, ובבדיקת דם ניראה ירידה

קלה בלבד של טסיות הדם . בשלב הזה החיידק מתחבא לו איפשהוא בגוף, אך

גורם לגירוי תמידי של מערכת החיסון , עד להופעת השלב הבא.

 

השלב הכרוני : הכלב חוזר להיות חולה, ולמעלה מ- 60% מהחולים מפתחים

דימומים במערכות שונות בגוף, ואיברים שונים נפגעים – מערכת השתן, העיכול,

בית חזה, מח, מסילות עיצביות בעמוד השדרה , ועוד. החיידק כעת יכול להתיישב

במח העצם ולמעשה להפריע לייצור תקין של תאי הדם הצעירים, כך שכל

מערכת החיסון נפגעת, על כל תאיה השונים. זהו למעשה שלב טרמינלי

והסיכוי להחלים ממנו הוא נמוך מאד, למרות מיגוון טיפולים שקיימים.

 

מניעה : הדרך הטובה ביותר למניעת המחלה היא ע"י הדברת קרציות גם על גבי הכלב

וגם בסביבת מגוריו.

 

האם זה פוגע בבני אדם :  חיידק הארליכייה המועבר לכלבים אינו פוגע באדם

אולם : א. קרציות מסוגלות להעביר גם חיידקים אחרים שכן פוגעים באדם

ולכן חשוב להדביר אותן.   ב. במהלך השנים האחרונות כן נמצאו מקרים

של הדבקות בודדות של ארליכייה באדם – מדובר באנשים בעלי מחלות

קשות ,המקבלים תרופות שמחלישות בצורה משמעותית את מערכת החיסון שלהם.

 

חשוב לנו שתכירו את המחלה בגלל שסימניה מגוונים וכלליים,

ניתן לזהות אותה רק בבדיקות דם, והיא יכולה להיות מסוכנת מאד

אם אינה מזוהה בזמן .

 

לסיכום  כאשר כלבכם מראה סימני חולשה, חום, בלוטות לימפה נפוחות, או

סימנים כלליים אחרים, צרו עימנו קשר.

אנחנו כבר נדע מה לעשות .

 

    שימרו על קשר