קליטה חלקה לכלבים המאומצים מכלביות או ניצולים משוטטות

 

בבית החולים לחיות בתל אביב,הוטרינרים שלנו פוגשים כלבים רבים הנקלטים מאימוץ,וחשוב לנו

לתת לכם מידע רחב על הנושא.

 

כלבים רבים המאומצים מכלביות או מהרחוב – בין אם בוגרים או צעירים – מגיעים מרקע לא ידוע. חלקם כלבים ששהו בבתים קודמים וננטשו, חלקם שהו תקופה ארוכה בכלביות או שוטטו ללא כל טיפול וגדלו ללא מגע עם בני אדם. חלקם מסתגל היטב לחיים החדשים בבית המאמץ, אך אחרים מתקשים בתהליך.

 

ממחקרים מקיפים שבוצעו במספר מדינות בשנים האחרונות, עולים מספר גורמי סיכון לנטישת כלבים, אשר חלקם מגיע מאוחר יותר לאימוץ חוזר בכלביות. גורמים אלה כוללים את הנתונים הבאים:

  • הבעלים לא השתתפו בשיעורי אילוף/ חינוך גורים מסודרים

  • הבעלים לא הבינו את החשיבות שבטיפול וטרינרי סדיר ומונע

  • הכלב/ה אינו מסורס/ מעוקרת

  • הבעלים לא קיבלו הסבר מפורט בנוגע לטיפול השגרתי בכלב

  • הכלב עושה את צרכיו בבית בתדירות גבוהה

 

התנהגויות נפוצות בקרב כלבים מאומצים מכלביות או מהרחוב והבאות לידי ביטוי בתקופה הראשונה שלאחר האימוץ כוללות פחדנות, נטייה לבריחה ושוטטות, עשיית צרכים בבית ותוקפנות. מתוך אותם סקרים הנוגעים לנטישה עולה, כי התנהגויות אלה משחקות תפקיד משמעותי בהחלטה האם להשאיר או להחזיר את הכלב שאומץ.

 

החדשות הטובות בנוגע להתנהגויות אלה הן, כי הדרכה נכונה ע"י הוטרינרים שלנו כבר בביקורים הראשונים במרפאה הוטרינרית לגבי הטיפול הנכון בכלב, צרכיו והתאמת תהליך ההסתגלות באופן אישי, מעלים מאד את סיכוייו של כלב כזה להיקלט בהצלחה בבית המאמץ ולהישאר שם.

 

מומלץ לקיים לפחות שני ביקורים ראשונים במרפאה בתוך פרק זמן קצר יחסית, ולחלק את זמן הביקור בין  הדרכה רפואית-תזונתית לבין הדרכה התנהגותית, על מנת שלא להעמיס מידע רב מדי בנושא אחד.

 

תקופת ההסתגלות הראשונית אורכת כשבועיים, ובה הכלב לרוב אינו מבטא את מגוון התנהגויותיו הטבעיות (לטובה ולרעה) – ישנם כלבים הנראים שקטים מאד, מדוכאים או חסרי תיאבון בתקופה זו, ואינם מתקשרים מיד אל בעליהם החדשים. תקופה זו היא התקופה המתאימה לסייע לכלב להסתגל. בסיסיות להדרכה זו.

 

סביבה בטוחה ומוגנת

 

חשוב לספק לכלב כבר עם כניסתו הביתה מקום המוגדר כשלו (מיטה, כרית וכו') הממוקם בנקודה צדדית בבית – כזו הניתנת לצפייה והשגחה, אך די מבודדת לצורך מתן תחושה מוגנת. מומלץ לתת לכלב צעצועי לעיסה או חטיפים במקום זה על מנת להגביר את תחושת השייכות לשם. כלובי טיסה עשויים להתאים לכלבים המרגישים נוח במקומות קטנים ותחומים, ובכל מקרה של שימוש בכלוב, חשוב להרגיל את הכלב אליו בהדרגה ובאופן מבוקר, מבלי להלחיץ אותו.

 

אינטראקציות וקשר אישי

 

בניית הקשר עם הכלב צריכה להיות הדרגתית, מבלי לכפות על הכלב מגע (כלבים רבים נלחצים ממגע הדוק כחיבוק או נשיאה וממבט ישיר והתכופפות מעליהם). כדאי להתגבר על הפיתוי לחשוף את הכלב בבת אחת לגירויים רבים מדי (השכנים, החברים, נסיעה ברכב, הליכה ברחוב סואן ועוד), ולבצע את החשיפה בהדרגה – ולהתקדם לגירויים חדשים רק לאחר שהכלב הסתגל לחשיפה הנוכחית.

 

אילוף בסיסי ולימוד כללי התנהגות

 

כלבים רבים המגיעים אל בית חדש אינם יודעים כיצד עליהם להתנהג, וממשיכים באופן טבעי בהתנהגות המוכרת להם. מסיבה זו, חשוב ללמד אותם את הפקודות הבסיסיות ביותר: "שב" ו"בוא"; להניח בימים הראשונים לאחר האימוץ כי עליהם לעבור תהליך של גמילה מצרכים בבית (עד ללמידה או עד שמתברר כי הכלב כבר גמול); צריך להבין כי מניעה של התנהגויות בלתי רצויות היא חלק מאחריותכם, ועדיפה (ואפקטיבית) בהרבה על פני הענשת הכלב על התנהגויות אלה. (לדוגמא- כלב שאינו מכיר את הכללים בנוגע למותר ואסור ללעיסה ילמד את הכלל ע"י מניעת גישה לחפצים אסורים והגשה תכופה של צעצועי לעיסה תוך חיזוק הבחירה בהם ללעיסה). ישנם כלבים שיזדקקו למספר שיעורי אילוף מסודרים על מנת להכניסם למסגרת.

 

פעילות גופנית ומשחק

 

פעילות גופנית חשובה הן לבריאותו הגופנית של הכלב, והן לבריאות נפשית. פעילויות משותפות כגון הליכה ומשחקים משותפים עם בני הבית בתדירות יומיומית, בונים ומחזקים את הקשר שלכם עם הכלב .

 

חינוך לצרכים

 

ההנחייה הבסיסית לגמילה, הינה רלוונטית גם לכלבים בוגרים לאחר אימוץ, וכוללת: הוצאה לעיתים תכופות (בעיקר לאחר אכילה, קימה משינה ומשחק), הליכה במסלול קבוע בחוץ, מתן חיזוק חיובי מיד עם עשיית צרכים בחוץ ומאידך אי ענישה על עשיית צרכים בבית; זיהוי הפעולות המקדימות לעשיית צרכים (רחרוח, חוסר מנוחה, הסתובבות במקום) ע"מ להקדים ולהוציא את הכלב מיד עם התחלתן; במידה ולא עשה בחוץ – השגחה צמודה והוצאה נוספת בתוך כשעה.

 

תגובות פחד

 

פחד מגירויים חדשים בסביבה חדשה הוא תגובה טבעית, אך חיוני לזהות אותה בזמן על מנת לעזור לכלב להתגבר על הפחד ולא להחמיר אותו.

כדאי ללמוד לזהות את מגוון תגובות הפחד אצל כלבים: ליקוק שפתיים, פיהוק, תנוחת גוף שפופה, הסטת מבט ועצימה עיניים חלקית, הלחתה .
במקרה של תגובה כזו, חשוב לאתר את הגירוי הגורם לה ולהרחיק את הכלב ממנו כפעולה ראשונית. בשלב שני, באם הגירוי אינו מזיק – להרגיל את הכלב אליו בהדרגה, ולהתקדם רק כל עוד תגובתו נשארת רגועה.

דוגמא: פחד מנסיעה במכונית. מתחילים את תהליך ההסתגלות בכניסה ויציאה מהרכב תוך משחק בצעצוע ובדלתות פתוחות, לאחר מכן ישיבה ברכב חונה, התנעת המנוע ולאחר מכן נסיעה קצרה. ניתן להתקדם משלב לשלב רק כל עוד הכלב נשאר רגוע בשלב הקודם.

 

חשוב להדגיש -בשום מקרה אין להעניש את הכלב על תגובת פחד כלשהי – הדבר רק יחמיר את תגובתו ויפגע בקשר ביניהם.

 

תוקפנות

 

הרקע להתנהגות תוקפנית משתנה בין כלב לכלב, ודורש התייחסות מיידית. לעיתים, כאשר ההתנהגות מתבטאת על רקע של תחושת איום, מספיק להתנהג עם הכלב על מנת שלא לאיים עליו, כדי להפסיק את ההתנהגות. במקרים אחרים יידרש איבחון כדי לתת מענה להתנהגות הבעייתית. כמו בתגובות פחד, גם כאן חשוב לא להגיב באלימות נגדית – הן מסיבות בטיחות והן על מנת שלא להחמיר את הבעיה.

 

לכל שאלה או בעיה- אנא פנו לצוות שלנו ונשמח לעזור
בית חולים לחיות נווה צדק

 

שימרו על קשר