סינדרום דרכי השתן התחתונות בחתולים – FLUTD (Feline lower urinary tract disease) הוא שם כללי למגוון הפרעות במערכת השתן בחתולים, המתבטאות כולן בסימנים דומים –

 

- מתן שתן בתדירות גבוהה מהרגיל. החתול ניגש לארגז יותר פעמים ביום מכרגיל.

- כאב במתן שתן. למשל, החתול מיילל כשהוא יושב בארגז.

- קשיים במתן שתן.

- דם בשתן.

- השתנה מחוץ לארגז.

 

זוהי מחלה שכיחה ומוכרת שכוטרינרים בתל אביב אנו נתקלים בה רבות.

 

מהם הגורמים לסינדרום?

 

  1. רוב המקרים – ב 70% מהחתולים, הגורם הוא דלקת סטרילית של שלפוחית השתן (idiopathic cystitis), שמקורה ככל הנראה הוא בתגובה מוגזמת של החתול לגורמי סטרס סביבתיים.

  2. בכ 20% מהחתולים עם FLUTD, הגורם הוא אבנים בדרכי השתן.

  3. שאר ה 10% הם גורמים שונים כמו בעיות התנהגות, בעיות מולדות במבנה מערכת השתן, הפרעות בעצבוב השלפוחית. רק בפחות מ 5% מהחתולים עם FLUTD הגורם הוא חיידקי. לכן – ברוב רובם של המקרים אין סיבה למתן אנטיביוטיקה לטיפול ב FLUTD.

 

בדף מידע זה נדון בעיקר בדלקת סטרילית כגורם ל FLUTD, כיוון שזהו הגורם הנפוץ ביותר לסימני המחלה.

 

 

מה אנחנו כן יודעים לגבי דלקת סטרילית של שלפוחית השתן –

 

המחלה מופיעה בד"כ בחתולים בוגרים אך לא מבוגרים (השיא בגילאי 1-6 שנים).

השכיחות של המחלה שווה בין זכרים ונקבות.

רוב האפיזודות חולפות תוך 5-7 ימים.

 

גורמי סיכון למחלה הם –

 

חתולים שלא יוצאים החוצה

השמנה

ייתכן שיש סיכון מוגבר לחתולים ארוכי פרווה, וסיכון מופחת לחתולים סיאמיים

חוסר פעילות גופנית

אכילת מזון יבש בלבד

החלפה תדירה של סוגי מזון

חתולים שלא שותים מספיק (למשל כאלה ששותים רק מברזים מטפטפים)

סטרס

 

ככל הנראה, תגובה מוגזמת של החתול לגורמי סטרס בסביבתו, מביאה להגברת פעילות מערכת העצבים הסימפטטית (אחראית על תגובה מיידית לסטרס, שחרור אדרנלין), כולל עצבוב בשלפוחית, וזה מביא לשחרור גורמי דלקת שפוגעים בשלמות ציפוי הדופן של שלפוחית השתן.

 

לא כל חתול יפתח דלקת בשלפוחית כתוצאה מחשיפה לאותו גורם סטרס סביבתי. ככל הנראה, אותם חתולים שמפתחים דלקת הם בעלי נטייה מולדת ל"עצבנות מוגברת".

 

 

מה לגבי הטיפול בדלקת –

 

כפי שצוין קודם, אין צורך באנטיביוטיקה, כיוון שהדלקת לא נגרמת ע"י חיידק.

הטיפול מתמקד בתיקון אותם גורמי סיכון, על מנת למנוע חזרתיות ולהקל על הסימנים.

הטיפול כולל מספר אספקטים –

 

  1. מזון – יש להימנע מהחלפה תדירה של סוג המזון. רצוי לשמור על סוג מזון קבוע. עדיף מזון בקופסאות שימורים, כיוון שתכולת המים בו גבוהה יותר מבמזון יבש. רצוי לעשות את המעבר בהדרגה ובהתחלה להציע לחתול קערת מזון שימורים לצד קערת המזון היבש. אם החתול מעדיף מזון יבש ולא מוכן לנסות מזון בשימורים – לא לשנות. לגבי החמצת שתן להמסת קריסטלים – אין בכך צורך. לא הוכח שהקריסטלים משחקים תפקיד כלשהו בהתפתחות הדלקת והם מופיעים גם בשתן של חתולים נורמליים. בנוסף, גם המזונות הרגילים הנפוצים מחמיצים שתן.

  2. מים – יש לנסות להגביר שתיה. אמצעי אחד הוא מעבר למזון בשימורים. בחתולים שמעדיפים לשתות ממים זורמים אפשר לנסות מזרקת מים. אפשר להוסיף מיץ טונה או מרק עוף לאוכל. את קערת המים יש למלא במים טריים כל יום.

  3. ארגז החול – ארגז החול הוא השירותים הציבוריים של החתול. כמונו, הם מעדיפים להיכנס לשירותים נקיים, ונעימים. יש להתאים את הארגז להעדפת החתול

    • מיקום הארגז – יש למקם את הארגז במקום שקט בבית (לא ליד מכונת כביסה רועשת או מרפסת הפונה לכביש סואן).

    • מספר הארגזים – בבית בו יש יותר מחתול אחד רצוי שמספר ארגזי החול יהיה כמספר החתולים + 1 (למשל 2 חתולים בבית = 3 ארגזי חול).

    • מכסה – רוב החתולים מעדיפים ארגז ללא מכסה.

    • גודל הארגז – הארגז צריך להיות מותאם לגודל החתול. לפחות פי 1.5 באורכו מאורך החתול. לוודא שנוח לחתול להיכנס לארגז (למשל דפנות לא גבוהים מדי).

    • את ההפרשות יש לסלק כל יום באמצעות כף ניקוי.

    • את כל החול יש להחליף פעם בשבוע.

    • את ניקוי הארגז רצוי לעשות עם מים וסבון עדין. להימנע מחומרים כמו אקונומיקה.

    • עדיף חול מתגבש, לא מבושם.

  4. הפחתת סטרס בסביבת החתול – רצוי לנסות לזהות ולתקן גורמי סטרס אפשריים. לדוגמא – קונפליקט עם חתול אחר בבית או מחוצה לו, שינוי בסביבת המגורים, אדם חדש בבית, עזיבת אדם מוכר את הבית, שינוי בשגרת היום של החתול. יש לספק לחתול מקומות מסתור אפשריים אליהם יוכל לברוח בזמן סטרס, למשל ארגזי קרטון, מדפים גבוהים (מדף רחב ונוח שעליו החתול יכול לשכב).

  5. הגברת אינטראקציה עם החתול ופעילות גופנית –  זמן איכות למשחקים אקטיביים עם החתול (למשל משחק עם שרוך, חכת משחק, כדור מעטיפת אלומיניום שזורקים לחתול). צעצועים שמחקים התנהגות ציד – עכברי צעצוע, ציפורי צעצוע, חרקים.

במקרים קשים אפשר לשקול הוספת טיפול בפרומונים (הורמוני ריח המופרשים מבלוטות בגוף החתול) להפחתת סטרס ו/או תרופות מרגיעות המטפלות גם בכאב.

 

FLUTD חסימתי –

 

זכרים ונקבות יכולים לפתח FLUTD בשכיחות שווה. לעומת זאת, בחתולים זכרים הדלקת עלולה לגרום להופעת פקק ג'לטיני של הפרשות שחוסם את צינור השופכה (הצינור באיבר המין דרכו יוצא השתן החוצה) – חסימת שתן. מצב זה מסכן חיים ויש להגיע לוטרינר בדחיפות לצורך פתיחת החסימה. הסימנים האופיניים במקרה כזה הם חולשה, אפטיה, חוסר תאבון, הקאות, ליקוק מוגזם של איבר המין.  לא כל זכר עם FLUTD בהכרח יפתח חסימה, אבל חשוב לעקוב אחרי החתול על מנת לזהות בהקדם את הסימנים, במידה וזה קורה.

 

שימרו על קשר