מחלות כליה ככלל, ומחלה כרונית בפרט, נפוצות מאד בחיות מחמד. זוהי אחת המחלות השכיחות ביותר בהן אנו –הוטרינרים בבית החולים לחיות בתל אביב – נתקלים.

הכליה היא בין האיברים החשובים, אך גם הרגישים ביותר בגוף. הכליה אחראית על מאזן נוזלים ומלחים בגוף, סילוק רעלנים וחומרי פסולת, עידוד יצירת תאי דם אדומים, בקרת לחץ דם, שפעול ויטמין D והשפעות הורמונליות נוספות. לפגיעה בפעילות הכליה השפעה רבה באספקטים שונים של הפעילות הנורמלית של הגוף.

היחידה המבנית והתפקודית של הכליה נקראת נפרון. פעילות תקינה של הכליה תלויה בפעילות ובכמות הנפרונים. למזלנו, כולנו נוצרנו עם עודף נפרונים, המאפשר תפקוד תקין עם רק 25% מהנפרונים.

 

הכליות, כמו שאר האיברים בגוף, חשופות למגוון רחב של פגיעות ומחלות כמו דלקות, גידולים, שקיעת משקעים ועוד. חשוב להבין את ההבדל שבין מחלה כליתית לכשל כלייתי. לא כל מחלה, המערבת את הכליה, תוביל לכשל כליתי. רק במצבים בהם נגרם נזק ל-75% מהנפרונים ב-2 הכליות, אנחנו מדברים על כשל תפקודי, כלומר אי יכולת של הכליות לבצע את תפקידיהן השונים.

 

נהוג לסווג כשל כלייתי לאקוטי (חד וחמור) או כרוני (איטי ומתמשך).

כשל אקוטי יכול להגרם בעקבות חשיפה לגורמים מדבקים, רעלנים או ירידה בלחץ הדם המגיע אל הכליה. פגיעה כזו תגרום למחלה מיידית קשה. בעזרת טיפול אינטנסיבי נכון ניתן, בחלק מהמקרים, לעזור לרקמת הכליה להשתקם.כשל אקוטי הינו מצב חירום רפואי הדורש התערבות מיידית של וטרינר החירום שלנו.

כשל כליתי כרוני, הוא תוצאה של פגיעה מתמשכת ולא הפיכה בנפרונים. בדרך כלל בשלב בו נאבחן כשל כרוני, כבר לא ניתן לדעת מהו הגורם או המחלה הראשוניים שגרמו לפגיעה בכליה.

 

כשל כליות כרוני, כאמור, היא מחלה נפוצה מאד בחיות מחמד. חשוב לדעת, כי למרות שמדובר במחלה שאינה ניתנת לריפוי, חיות אלו יכולות לשרוד חודשים ואף שנים באיכות חיים טובה.

 

כשל כליות נפוץ בעיקר בחיות מבוגרות, מעל 10 שנים, אך יכול להופיע גם בחיות צעירות יותר.

סימני המחלה יופיעו בהדרגה ורק בשלב בו המנגנונים השונים בגוף אינם יכולים עוד לפצות על החוסר בפעילות הכליה.

אורמיה היא סינדרום רב מערכתי הנגרם בעקבות חוסר התפקוד הכליתי- הצטברות רעלנים ופגיעות מטבוליות והורמונליות.

 

סימני מחלה נפוצים הם חולשה, חוסר תאבון, ירידה במשקל, שתייה מרובה והשתנה מרובה. כמו כן יתכנו בחילה והקאות, דלקות ופצעים בחלל הפה, ריח רע מהפה, קשיים בהליכה, רעידות ועד עוויתות.

יתכנו שינויים בקצב ובמקצב הלב ועליית לחץ דם.

המחלה מאופיינית באנמיה, פגיעה בתפקוד טסיות ודימומים. ריכוזי זרחן וחומצה בדם עולים, ובעקבות שינויים אלו יהיו שינויים במלחים נוספים. נמצא עלייה בריכוזי אוריאה וקריאטינין בדם. אוריאה היא תוצר פירוק של חלבונים (החלק החנקני) וקריאטינין הוא תוצר פירוק שריר. באופן נורמלי מסולקים חומרי פסולת אלו ע"י הכליה.

יש חוסר יכולת לרכז את השתן ובמקרים רבים דלקות בדרכי השתן. חוסר יכולת לרכז את השתן משמעותו איבוד נוזלים מהגוף. החיה מנסה לפצות על אובדן זה באמצעות הגברת השתייה. במקרים רבים זה אינו מספיק והחיה תתייבש.

 

אבחון המחלה נעשה ע"י בדיקה כללית,  בדיקות דם ושתן. לעיתים יש צורך בבדיקות נוספות כמו תרבית ורגישות של השתן , אולטראסאונד, ביופסיה של הכליות ,ועוד.

 

ניתן לטפל בחיות עם כשל כליות כרוני. מטרות הטיפול הוא לסייע לכליה בעבודתה ולצמצם את הנזקים הנגרמים בעקבות חוסר תפקודה. כאמור, לא ניתן לשקם את הנפרונים שכבר ספגו פגיעה קשה, אך כן לעזור לנפרונים המתפקדים לעבוד טוב יותר.

תזונה נכונה היא בעלת חשיבות מרכזית בטיפול בכשל כליות. קיימים בשוק מספר סוגים של מזונות תומכי כליה. מטרותיהם ועקרונותיהם דומים –

  • שמירה על מאזן מלחים נכון ע"י הגבלת כמות הזרחן ושמירה על מאזן חומצה – בסיס

  • הורדת לחץ הדם ע"י הגבלת מלח (נתרן)

  • הקטנת הפסולת החנקנית והעומס על הכליה ע"י שימוש בחלבון בעל נעכלות גבוהה ובכמות מוגבלת בחלק מהמקרים

  • שיפור פעילות הכליה ע"י הוספת אומגה 3

  • הוספת ויטמינים ממשפחת B. תתכן פגיעה בספיגת הויטמינים עקב הירידה באכילה.

 

בחלק מהמקרים הורדת כמות הזרחן במזון אינה מספיקה ואז אנחנו צריכים להוסיף תרופות שמטרתן לקשור זרחן במערכת העיכול ולמנע את ספיגתו לגוף. תרופות אלו תינתנה יחד עם האוכל.

 

מרכיב חשוב נוסף בטיפול השוטף הוא שמירה על מאזן נוזלים תקין ומניעת התייבשות. חשוב לשמור על גישה חופשית למים ושמירה על מים נקיים וטריים (בעיקר בחתולים). בחלק מהמקרים, יש צורך בעירויים קבועים, לרב בתת עור ולעיתים ישירות לוריד. עירוי תת עורי משמעותו יצירת מאגר/ בריכת נוזלים ברקמת התת עור, ממנה יספגו הנוזלים בהדרגה לתוך כלי הדם.

 

בהרבה מחולי הכליה הכרוניים נמצא אנמיה, כלומר כמות קטנה מהנורמלי של תאים אדומים בדם (האחראים על אספקת החמצן לרקמות). קיימות מספר סיבות להתפתחות אנמיה והעיקרית היא הירידה בייצור ההורמון אריתרופואטין, האחראי על יצירת והבשלת התאים האדומים. הירידה בתאי הדם האדומים היא הדרגתית והגוף לומד להסתגל למצב החדש. עם זאת, קיים שלב בו המצב הופך למסכן חיים ועלינו לתמוך ולייצב את החיה. בחלק מהמקרים עלינו לספק מנת דם מיידית לחיה. במקרים אחרים ניתן לתת זריקות של אריתרופואטין. אנחנו משתמשים כיום באריתרופואטין של אנשים ולא של כלבים או חתולים. תופעת הלואי העיקרית של שימוש בהורמון היא התפתחות נוגדנים, שיגרמו להרס של תאים אדומים. שיפור בחומרת האנמיה יתבטא בערנות, תאבון ועלייה במשקל.

 

כשל כליות הוא גורם מרכזי לעלייה בלחץ דם בכלבים ובחתולים. אבחון לחץ דם גבוה בחיות מחמד, ובמיוחד בחתולים יכול להיות בעייתי, עקב קשיים טכניים והלחץ הרב בו החיה נמצאת במרפאה. אולם בחלק מהמקרים יש צורך במתן תרופות להורדת הלחץ דם.

 

לכליה תפקיד מרכזי בשמירה על מאזן המלחים סידן וזרחן בדם והיא אחראית לשפעול ויטמין D. בפגיעה כליתית יפרע האיזון והמצב מוביל לשורת בעיות נוספת. טיפול בויטמין D ע"י מתן בזריקה, עוזר באיזון המלחים ומניעת הנזקים המשניים.

 

טיפול בכל אחד מהאמצעים שהוזכרו וכן שילוב מספר סוגי טיפול יוביל לשיפור איכות החיים ומשך החיים של החולים בכשל כליות כרוני.

חשוב להקפיד על ניטור ומעקב קבועים באמצעות בדיקות חוזרות, שיסיע להצלחת הטיפול.

 

 

נשמח לענות על כל שאלה נוספת.

 

בי"ח לחיות נווה-צדק

יצחק אלחנן 22 תל אביב

03-5160257

 

שימרו על קשר