אורך ההיריון בכלבה משתנה בין 56 ל-70 ימים, כאשר הממוצע הוא 63 יום.

מספר הגורים קטן יותר בגזעים קטנים (בד"כ בין אחד לארבעה גורים), בעוד בכלבות גדולות מספר הגורים יכול להיות יותר מעשרה!

 

אבחון ההיריון

הוטרינרים שלנו בבית החולים לחיות בתל אביב מיומנים בבדיקות הריון. הדרך הטובה ביותר לאבחן הריון היא בעזרת אולטרה-סאונד, החל מהיום ה-25 לאחר הזיווג. בשיטה זו ניתן גם להבחין אם העוברים חיים או מתים. חסרון השיטה הוא חוסר יכולת לדעת את מספר הגורים המדוייק. שיטה אחרת היא בעזרת צילומי רנטגן. היתרון העיקרי של שיטה זו הוא שניתן לדעת במדוייק כמה גורים יש ולראות עיוותי שלד, אך החיסרון הוא שניתן להשתמש בדרך אבחון זו רק בשליש האחרון של ההיריון, אז עצמות הגורים מספיק בולטות.

 

הכנת הכלבה להריון ובמהלכו

יש לטפל בכל הבעיות הרפואיות של הכלבה לפני הכניסה להריון. יש לוודא שלכלבה אין בעיות גנטיות האופייניות לגזע, לתלע ולחסן את הכלבה. כמובן שמומלץ גם לבדוק אותה אצל הווטרינר, כולל בדיקת דם ושתן. יש להשגיח שהכלבה תגיע למשקל אופטימאלי לפני ההיריון – לתת מזון עשיר יותר לכלבה רזה, או לעשות דיאטה לכלבה שמנה. לכלבה הסובלת מעודף משקל יהיה קשה יותר להתעבר, ובנוסף היא צפויה לפתח יותר סיבוכים בזמן ההמלטה. בכל מקרה, אין לעשות דיאטת הרזיה לכלבה שמנה במהלך ההיריון.

בשליש האחרון של ההיריון  (שלושת השבועות האחרונים) מתרחשת מרבית גדילת העוברים, והדרישות התזונתיות של האם עולות – לכן יש לספק לה מזון רב יותר. ניתן להגדיל את כמות המזון היומית ב-10-15%, או להחליף בהדרגה את המזון הרגיל למזון עשיר יותר (מזון גורים או מזון המיועד לגדילה). יש להאכיל מנות קטנות במשך היום, מאחר ונפח הקיבה קטן עם התרחבות הרחם, וארוחה גדולה מדי תגרום לאי נוחות לכלבה. יש להימנע מתוספות ויטמינים ומינרלים, מאחר והם יכולים להזיק יותר מאשר להועיל.

יש להקפיד על פעילות גופנית מתונה במהלך ההיריון, כמו הליכות. אין להתיש את הכלבה בפעילות גופנית מאומצת מדי, אך גם לא להביאה למצב של מנוחה מוחלטת, מה שיכול לגרום להשמנה ולקשיים בהמלטה.

בנוסף, יש להימנע ממתן תרופות במהלך ההיריון, ולהיוועץ עם וטרינר בכל מקרה של בעיה רפואית.

הכנה להמלטה
כשבוע לפני תאריך ההמלטה הצפוי יש להכין לכלבה קופסא או ארגז מרופד בבדים או בעיתונים ישנים.
יש לשים את הקופסא במקום שקט ומבודד. אפשר לשים את המזון והמים של הכלבה קרוב לקופסא.

בהתקרב תאריך ההמלטה המיועד ניתן לחזות את יום ההמלטה ע"י מדידת חום הגוף של הכלבה. עושים זאת ע"י מדידה בפי הטבעת של הכלבה פעמיים ביום, בוקר וערב, החל מימים ספורים לפני תאריך היעד. בד"כ הטמפ' תהיה 38-39°C. 24 שעות לפני תחילת ההמלטה, תהיה ירידה של מעלה אחת מהממוצע היומי שנמדד עד כה.

כדאי מאד לדעת את מספר הגורים לפני ההמלטה. ניתן לעשות זאת ע"י צילום רנטגן של הכלבה. כך ניתן יהיה לדעת שאכן כל הגורים יצאו, ושחלילה אחד מהם לא נתקע, ובעת הצורך להחיש את הכלבה לקבלת טיפול ללא איבוד זמן מיותר.

ההמלטה

ההמלטה מחולקת לשלושה שלבים:

שלב ראשון: כ-24 שעות לפני תחילת הלידה (עם צניחת טמפ' הגוף) רמות הפרוגסטרון יורדות ורמות ההורמון פרולקטין עולות. הכלבה תיעשה חסרת מנוחה – סביר להניח שהיא תלחית הרבה, תראה התנהגות "קינון" מוגברת (תיכנס למקום חשוך וסגור, תחפור, תשרוט ותקרע בדים – הכל בכדי להכין לה ולגוריה מקום נוח ובטוח), ייתכן שהיא גם תקיא או תסרב לאכול.

 

שלב שני: צוואר הרחם מתרחב והרחם מתחיל להתכווץ. אפשר להבחין בהתכווצויות של הבטן. בשלב זה תתרחש ההמלטה. הגורים ייצאו כשהם עטופים בשק ירקרק המכיל נוזל. לאחר המלטה של כל גור, תצא השליה שלו. רוב הגורים יוצאים קודם עם הראש, אך יכולה להיות גם "לידת עכוז", כשחלקם האחורי יוצא קודם.  מצב זה נורמלי בכלבים.
לאחר יציאת הגור, הכלבה פותחת את השק בשיניה, מנקה את הגור ומנתקת את חבל הטבור.
מרווח הזמן בין גור לגור יכול לנוע מדקות ספורות עד שעה.

שלב שלישי: זהו שלב המנוחה בין המלטת גור לגור. בשלב זה מתרחשות התכווצויות קטנות של הרחם ויציאת שיירי השלייה מן הרחם. שלב זה נמשך בדרך כלל 10-30 דקות.

 

אם ההמלטה מאד מתארכת (הרבה גורים או מרווחים ארוכים בין גור לגור), אפשר לקחת את הכלבה לטיול קצר בחוץ לשם עשיית צרכים. ניתן גם לתת לה כמויות קטנות של מים ומזון.

עזרה בהמלטה
לאחר המלטת כל גור, אם האם לא עושה זאת לבד (ולרוב היא כן), יש להרחיק את כל הקרומים המכסים אותו ולנקות את הפנים מהריר המכסה אותם, ובפרט את האף והפה. יש לנגב את הגור עם מגבת נקייה כדי לייבש אותו וכדי להמריץ את הנשימה ואת מחזור הדם.

לאחר מספר דקות של ניגוב, הגור אמור להתחיל לזוז ולבכות בקול. לרוב הכלבה נושכת את חבל הטבור אך כשלא עושה זאת יש לקשור את חבל הטבור במרחק של 5 ס"מ בערך מגוף הגור בעזרת חוט דק, ולאחר מכן יש לחתוך אותו בצד של הקשר הרחוק מהגור. יש לטפטף טיפת יוד על החבל לאחר החיתוך.

 

סיבוכים בהמלטה

ברוב הכלבות ההמלטה עוברת בשלום וללא בעיות, אולם יש גזעים מסוימים כגון גזעים פחוסי אף, כלבות לאחר תאונות דרכים עם פגיעה באגן, או כלבות עם גור אחד גדול. במקרים אלו כדאי להתייעץ עם הוטרינר שלנו לפני ההמלטה ולהיות ערניים להופעת אחד הסמנים הללו:

 

התכווצויות חזקות ורציפות מעל 30 דקות ללא יציאת גור

הפרש של יותר משעתיים בין יציאת גור אחד לשני

סימני כאב חזקים והתעסקות מרובה באיבר המין

הריון מעל 65 ימים ללא סימנים של התחלת המלטה

הפרשות שחורות או ירוקות סמיכות ללא יציאת גורים לאחריהן

דימום כבד מאיבר המין

גור תקוע בנרתיק שאינו מצליח לצאת
רעידות שרירים או עוויתות

הפסקת הצירים למשך יותר משעה כאשר ידוע שיש עוד גור שטרם יצא

 

** במקרים כאלו פנו אלינו מיידית –זהו מצב חרום **

** וטרינר החירום שלנו מאייש את מוקד החירום 24 שעות ביממה **

 

אחרי ההמלטה

אחרי ההמלטה יש לשמור את הכלבה והגורים באזור מתוחם, כדי שהגורים לא יוכלו לטייל ברחבי הבית ויהיו צמודים לאמם. אפשר להשתמש בארגז גדול או לגדר פינה בחדר. יש לרפד אזור זה, רצוי בעיתונים שקל להחליפם אחרי שמתלכלכים.

יש לשמור על חום גופם של הגורים – הדרך הטובה ביותר היא שיהיו צמודים לאמא. אפשר להוסיף מנורת חימום או בקבוקים חמים, וכמובן להיזהר שלא לחמם יתר על המידה, פן נגרום לכוויה.

יש לשים לב שכל הגורים מתחילים לינוק בסמוך ללידה, ואם מבחינים בגור לא עושה כך, יש לקרבו לפטמה ולהכניסה לפיו.

כדאי לבדוק מדי יום שאכן יוצא חלב מהעטינים, ע"י לחיצה עדינה עליהם.

 

יש לזכור שגורים שרק נולדו הם מאד עדינים ופגיעים, ולכן יש להשגיח עליהם בשבע עיניים! גילוי מוקדם של בעיה יכול להיות ההבדל בין חיים ומוות של הגור.

סימני אזהרה שהגור חולה:

לא מצליח לינוק או לא מנסה אפילו

חלש, אפאתי, פחות חיוני משאר הגורים

בוכה ללא הפסק

אינו עולה במשקל

חום גוף נמוך

שלשולים ו/או הקאות

מבודד משאר הגורים ומהאם

 

יש לקחת את הגור החולה אלינו מיד !!

גם האם יכולה לפתח סיבוכים אחרי ההמלטה.

יש לבדוק שהיא אוכלת היטב, נותנת צרכים כרגיל, שאין דימומים או הפרשות בעלות ריח רע מאיבר המין.

אם הכלבה חלשה, חסרת תיאבון, מופיעות רעידות שרירים או קשיי נשימה, לא מסוגלת לעמוד – יש לקחתה דחוף לווטרינר.

יש להשגיח שהעטינים אינם מתנפחים בצורה חריגה, שאינם מתקשים, שצבעם לא הופך לאדום כהה, והמגע בהם אינו גורם לכאב עז – הסימנים הללו יכולים להעיד על דלקת עטין.

 

לסיכום – טיפול מסור והשגחה צמודה לפני, תוך כדי, ואחרי ההמלטה יקלו על הכלבה שלכם ועל גוריה, ויכולים למנוע בעיות רפואיות רציניות.

 

שימרו על קשר