בית חולים לחיות נווה צדק

לדף האוהדים שלנו בפייסבוק לחץ כאן

	חתול - תוכנית חיסונים גידול חתולים עיקור וסירוס חתולים מה צפוי לאחר עיקור וסירוס החתול מחלות דרכי השתן בחתולים המלצות לטיפול בבעיות השתנה של חתולים בריאות השיניים פרעושים וחתולים ניהול נכון של ארגז הצרכים של החתול מחלת הסכרת בחתולים עודף משקל בחתולים כשל כליה כרוני בחיות מחמד מעבר דירה עם חתול פטרת בחתולים - זיהום פטרייתי צירוף חתול חדש לבית עם חתולים חומרים מסוכנים לחתולים מחלת שיניים ייחודית לחתולים FORL מחלת האיידס בחתולים FIV מחלת חניכיים וכיבי פה בחתולים

	חתול - תוכנית חיסונים
	חתולים צעירים - בהיותם גורים, חשופים לסכנות שכיחות של מחלות חתולים וירליות. מערכת החיסון שלהם צעירה וחלשה ולכן יש צורך בזריקות חיסון כדי להביאם לרמת חיסון נאותה. החתול/ה צריך/ה להיות בריא לחלוטין בעת קבלת חיסון. לפיכך אנו מבצעים בדיקה כללית מקיפה לפני מתן החיסון, וזוהי גם הזדמנות טובה עבור הבעלים לקבל מידע על מצבו הכללי ולהתוודע לבעיות שעלולות להימצא ללא ידיעתם. סדרת החיסונים בשנתו הראשונה לחיים של גור החתול מתחילה בגיל של 6 שבועות וכוללת לפחות 3 פגישות:
	גיל 6 שבועות - חיסון מרובעת נגד 4 סוגי מחלות הפוגעות במערכת הנשימה, מערכת העיכול ומערכת החיסון. בהזדמנות זו מבצעים גם טיפול ראשוני נגד תולעי מעיים המדביקות את הגור כבר בגיל צעיר. גיל 10-12 שבועות - חיסון מרובעת נוסף (מכונה "דחף") להגברת והשלמת רמת החיסון וטיפול מתקדם כנגד תולעי מעיים. במועד זה אנו מוסיפים חיסונים הדרושים לחתולים שחיים גם מחוץ לבית ובאים במגע עם חתולי רחוב: * חיסון כלבת - ניתן אחת ל-3 שנים . * חיסון למחלת "איידס חתולים" - לאחר בדיקת דם המוודאת שהחתול אינו נשא של המחלה. גיל 3 חודשים ומעלה - חיסון מרובעת אחרון כך שעד גיל שנה וחצי יקבל החתול 3 חיסוני מרובעת. החל מגיל חצי שנה ואילך - ניתן כבר לבצע ניתוח עיקור כדי למנוע התנהגות מינית ייחום והריון . ניתוח סירוס לזכרים מומלץ מגיל 8 חודשים ומעלה. לאחר סיום סדרת החיסונים הראשונית והחל מהשנה השנייה לחיים מסתפקים מדי שנה בחיסון דחף בלבד ** בהתאם לנפיצותן של מחלות נוספות נמליץ לעתים על חיסונים נוספים.

	גידול חתולים
	חתולים אינם כלבים! הם אינם ניתנים לאילוף בדומה לכלב והם פחות מבויתים. במילים אחרות - החתול הוא חיה הרבה יותר עצמאית וקלה לגידול מאשר הכלב. ניתן לחנך חתול, ניתן ללמד אותו את שמו וניתן ללמד אותו גם מה אסור לעשות. חתולכם זקוק לפינה מיוחדת לאכילה ופינה מיוחדת נוספת ונפרדת לעשיית צרכיו. תזונה החתול הוא אוכל "בשר" מובהק אך אינו יכול לחיות על בשר לבדו! בריאותו תלויה בתזונה נכונה. מומלץ לבסס את מזונו על מזון מסחרי מוכן המיוצר על ידי חברה מוכרת ולמעשה אין צורך במזון בייתי כלל . חתולים אינם "פרסרים" ואינם מנשנשים בדומה לכלב ולכן ניתן להותיר להם את מזונם למשך כל היום. מומלץ להתבסס על מזון יבש למשך כל היום ולהוסיף כרצונכם ולשם הגיוון מנות של מזון רטוב משימורים - במגוון טעמים. יש לוודא שהגור מקבל מזון המתאים לגורים לפחות עד שלב הבגרות. ניקיון וטיפוח** ככלל חתולים הם בעלי חיים נקיים מאוד ובאופן טבעי מנקים את עצמם ואת סביבתם הם משמרים. יש להקפיד על ניקיון ארגז הצרכים של החתול - ניתן גם להשתמש בארגזים מיוחדים המכילים מטהרי אוויר שונים לשמירת ריח נעים.
	חתולים בעלי פרווה ארוכה זקוקים לעזרה ולסירוק כדי למנוע הופעת "קשרים". רחיצה - לא חייבים, ויחד עם זאת בהחלט אפשרי אם החתול התלכלך או פשוט אחת למספר חודשים. תספורת - בהחלט מומלץ, אחת לשנה, בעונת הקיץ. פרעושים חייבים לטפל נגד טפילי העור - במיוחד פרעושים - ובחומרים המיועדים למזיגה על הפרווה באופן ישיר - כי פשוט קשה להשתמש בתרסיס על חתולים. יש לברר ולוודא היטב שהתכשיר מיועד ומתאים לטיפול בחתול - היות שהרעלות מחומרים אלו בהחלט אפשריות - ולכן מומלץ להיוועץ ולהיעזר בווטרינר לפני הרכישה. הסעה, מעבר, נשיאה חתולים החיים בתוך הבית בלבד או בסביבתו הקרובה בלבד יסבלו קשות ממעבר ובמיוחד כזה הכרוך בנסיעה. מומלץ לכן להכין מבעוד מועד כלוב נשיאה מיוחד לחתול - שם הוא מרגיש מוגן ובטוח יותר בעת המעבר - והסיכון שישרוט אתכם, או אף יברח וייעלם פשוט לא יתקיים יותר. בריאות וסימני מחלה** כדאי לשים לב לשינויים בהתנהגותו של החתול העלולים להצביע על בעיית בריאות. ככלל - הסימנים הבאים עלולים להצביע על בעיה: חוסר תיאבון / אכילת יתר, אובדן משקל או השמנה, הקאות ממושכות, עשיית צרכים מחוץ לארגז, שינויי התנהגות - תוקפנות או אפתיה, הפרשות מהאף או מהעיניים, הופעת "קרום" על העיניים (עפעף שלישי), נשירת שיער מוגזמת, התקרחויות, צליעה, רעידות, חוסר שיווי משקל, ישיבה ממושכת בארגז הצרכים, ליקוק מתמיד של איבר המין, מאמץ במתן שתן או צואה, נפילה ממקום גבוה - גם אם ללא סימני פגיעה, ניעור הראש, הפרשות לא רגילות.

	עיקור וסירוס חתולים
	מהן מעלות העיקור? על ידי עיקור החתולה נהנית המשפחה מחתולה שאינה מתייחמת כל מספר חודשים עם כל הכרוך בכך - חתולים זכרים העושים מצור על הבית מסמנים סביבתם בשתן מתקוטטים ביניהם. כמו כן, החתולה לא נעלמת למספר ימים עם כל הסכנות של דריסה, פציעה או הרעלה. נוסף לזה מונעים את החיפוש המייגע אחר בית חם לגורים שנולדו. לסירוס זכרים מספר יתרונות: החתול אינו מסתובב ימים שלמים בכל השכונה בעקבות נקבות מיוחמות, אינו נפצע בקטטות עם זכרים אחרים ואינו מסמן את הבית בשתן. האם העיקור/הסירוס מסובך? כלל וכלל לא. העיקור הוא תהליך פשוט ולא מסוכן המבוצע על ידי הווטרינר בהרדמה כללית של החתול/ה. בדרך כלל החתולים חוזרים לשגרת חייהם הרגילה תוך 24 שעות. באיזה גיל לעקר חתולה? מומלץ לעקר בגיל 6 חודשים. אין צורך לחכות לייחום ראשון או המלטה ראשונה. חתול זכר - רצוי להמתין עד גיל 8 חודשים. האם אופי החתול ישתנה?

	כן! לטובה! הפסקת הפעילות המינית הופכת את החתול או החתולה לחיית בית רגועה וידידותית יותר. בלי הדחף המיני (החזק ביותר אצל החתולים) נפתח בפניהם עולם חדש של התעניינות בכל הסובב אותם והם מפתחים בדרך כלל קשר אמיץ וחם עם בני הבית. הם פשוט נשארים צעירים ברוחם שנים רבות. האם יש לרחם על חתולים שלוקחים מהם את הפעילות המינית? בהחלט לא. בניגוד לבני האדם לא משתתף אצל בעלי החיים המרכיב הנפשי/מוחי בכל התחום המיני. כאשר אנו מונעים את יצירת ההורמונים המכתיבים את ההתנהגות המינית החתולים אינם מרגישים בחוסר כלשהו. מה בדבר אינסטינקט האימהות? אינסטינקט זה מתעורר אצל החתולה רק בהיריון והמלטה. כאשר מונעים את ההיריון החתולה אינה יודעת שהיא, כביכול, מפסידה משהו. ולסיכום, על ידי העיקור אנו הופכים את חיית המחמד שלנו מחתול/ת מין לחתול/ת בית אוהבת ומאושרת.

	מה צפוי לאחר עיקור וסירוס החתול
	1. רוב חיות המחמד עוברות את הניתוח בגיל צעיר וגיל זה אכן מתאפיין בהרבה שובבות, חדוות חיים ומשחק ופעילות גבוהה. כדאי לזכור שגם ללא ניתוח התנהגות זו תלך ותשתנה, תלך ותפחת עם השנים וההתבגרות. לא צפוי שינוי מבחינה זו יחסית לבעלי חיים שאינם עוברים את הניתוח. 2. חיות מחמד לאחר הניתוח מפתחות נטייה להשמנה. מדוע? כיוון שבניתוח כזה מתבצע שינוי הורמונלי בגופן. הוצאת המקור להורמוני המין הנקביים (עיקור) או הזכריים (סירוס) גורמת לשינוי המאזן ההורמונלי, וכתוצאה מכך לשינוי בדרישות המטבוליות והתזונתיות של חיית המחמד. הדרישות התזונתיות לאחר הניתוח יורדות ולכן יש סכנה להשמנה אם ממשיכים להאכיל באותה כמות מזון ובאותו סוג מזון. השמנה בהחלט עלולה להוריד את רמת הפעילות של חיית המחמד ואיתה תפחת חדוות המשחק.
	3. ניתן אם כן למנוע את ההשמנה ממנה מסתייגים המתנגדים לניתוח, על ידי התאמת התזונה לדרישות המטבוליות החדשות. אנו ממליצים ללקוחות המרפאה להוריד את כמות המזון ב- 15 % תוך חודשיים מזמן הניתוח (בהדרגה, כדי לאפשר לחיית המחמד להתרגל בקלות לשינוי). בהחלט מומלץ לעתים לשנות גם את סוג המזון, ועל כך יש להתייעץ אתנו באופן אישי לגבי כל חיית מחמד.

	מחלות דרכי השתן בחתולים
	סינדרום דרכי השתן התחתונות בחתולים –( FLUTD (Feline lower urinary tract disease) הוא שם כללי למגוון הפרעות במערכת השתן בחתולים, המתבטאות כולן בסימנים דומים – - מתן שתן בתדירות גבוהה מהרגיל. החתול ניגש לארגז יותר פעמים ביום מכרגיל. - כאב במתן שתן. למשל, החתול מיילל כשהוא יושב בארגז. - קשיים במתן שתן. - דם בשתן. - השתנה מחוץ לארגז. מהם הגורמים לסינדרום? 1. רוב המקרים - ב 70% מהחתולים, הגורם הוא דלקת סטרילית של שלפוחית השתן (idiopathic cystitis), שמקורה ככל הנראה הוא בתגובה מוגזמת של החתול לגורמי סטרס סביבתיים. 2. בכ 20% מהחתולים עם FLUTD, הגורם הוא אבנים בדרכי השתן. 3. שאר ה 10% הם גורמים שונים כמו בעיות התנהגות, בעיות מולדות במבנה מערכת השתן, הפרעות בעצבוב השלפוחית. רק בפחות מ 5% מהחתולים עם FLUTD הגורם הוא חיידקי. לכן – ברוב רובם של המקרים אין סיבה למתן אנטיביוטיקה לטיפול ב FLUTD. בדף מידע זה נדון בעיקר בדלקת סטרילית כגורם ל FLUTD, כיוון שזהו הגורם הנפוץ ביותר לסימני המחלה.
	מה אנחנו כן יודעים לגבי דלקת סטרילית של שלפוחית השתן : המחלה מופיעה בד"כ בחתולים בוגרים אך לא מבוגרים (השיא בגילאי 1-6 שנים). השכיחות של המחלה שווה בין זכרים ונקבות. רוב האפיזודות חולפות תוך 5-7 ימים. גורמי סיכון למחלה הם – חתולים שלא יוצאים החוצה השמנה ייתכן שיש סיכון מוגבר לחתולים ארוכי פרווה, וסיכון מופחת לחתולים סיאמיים חוסר פעילות גופנית אכילת מזון יבש בלבד החלפה תדירה של סוגי מזון
	חתולים שלא שותים מספיק (למשל כאלה ששותים רק מברזים מטפטפים) סטרס ככל הנראה, תגובה מוגזמת של החתול לגורמי סטרס בסביבתו, מביאה להגברת פעילות מערכת העצבים הסימפטטית (אחראית על תגובה מיידית לסטרס, שחרור אדרנלין), כולל עצבוב בשלפוחית, וזה מביא לשחרור גורמי דלקת שפוגעים בשלמות ציפוי הדופן של שלפוחית השתן. לא כל חתול יפתח דלקת בשלפוחית כתוצאה מחשיפה לאותו גורם סטרס סביבתי. ככל הנראה, אותם חתולים שמפתחים דלקת הם בעלי נטייה מולדת ל"עצבנות מוגברת". מה לגבי הטיפול בדלקת – כפי שצוין קודם, אין צורך באנטיביוטיקה, כיוון שהדלקת לא נגרמת ע"י חיידק. הטיפול מתמקד בתיקון אותם גורמי סיכון, על מנת למנוע חזרתיות ולהקל על הסימנים. הטיפול כולל מספר אספקטים – *מזון – יש להימנע מהחלפה תדירה של סוג המזון. רצוי לשמור על סוג מזון קבוע. עדיף מזון בקופסאות שימורים, כיוון שתכולת המים בו גבוהה יותר מבמזון יבש. רצוי לעשות את המעבר בהדרגה ובהתחלה להציע לחתול קערת מזון שימורים לצד קערת המזון היבש. אם החתול מעדיף מזון יבש ולא מוכן לנסות מזון בשימורים – לא לשנות. לגבי החמצת שתן להמסת קריסטלים – אין בכך צורך. לא הוכח שהקריסטלים משחקים תפקיד כלשהו בהתפתחות הדלקת והם מופיעים גם בשתן של חתולים נורמליים. בנוסף, גם המזונות הרגילים הנפוצים מחמיצים שתן.
	*מים – יש לנסות להגביר שתיה. אמצעי אחד הוא מעבר למזון בשימורים. בחתולים שמעדיפים לשתות ממים זורמים אפשר לנסות מזרקת מים. אפשר להוסיף מיץ טונה או מרק עוף לאוכל. את קערת המים יש למלא במים טריים כל יום. *ארגז החול – ארגז החול הוא השירותים הציבוריים של החתול. כמונו, הם מעדיפים להיכנס לשירותים נקיים, ונעימים. יש להתאים את הארגז להעדפת החתול א. מיקום הארגז – יש למקם את הארגז במקום שקט בבית (לא ליד מכונת כביסה רועשת או מרפסת הפונה לכביש סואן). ב. מספר הארגזים – בבית בו יש יותר מחתול אחד רצוי שמספר ארגזי החול יהיה כמספר החתולים + 1 (למשל 2 חתולים בבית = 3 ארגזי חול). ג. מכסה – רוב החתולים מעדיפים ארגז ללא מכסה. ד. גודל הארגז – הארגז צריך להיות מותאם לגודל החתול. לפחות פי 1.5 באורכו מאורך החתול. לוודא שנוח לחתול להיכנס לארגז (למשל דפנות לא גבוהים מדי). ה. את ההפרשות יש לסלק כל יום באמצעות כף ניקוי. ו. את כל החול יש להחליף פעם בשבוע. ז. את ניקוי הארגז רצוי לעשות עם מים וסבון עדין. להימנע מחומרים כמו אקונומיקה. *הפחתת סטרס בסביבת החתול – רצוי לנסות לזהות ולתקן גורמי סטרס אפשריים. לדוגמא – קונפליקט עם חתול אחר בבית או מחוצה לו, שינוי בסביבת המגורים, אדם חדש בבית, עזיבת אדם מוכר את הבית, שינוי בשגרת היום של החתול. יש לספק לחתול מקומות מסתור אפשריים אליהם יוכל לברוח בזמן סטרס, למשל ארגזי קרטון, מדפים גבוהים (מדף רחב ונוח שעליו החתול יכול לשכב). הגברת אינטראקציה עם החתול ופעילות גופנית - זמן איכות למשחקים אקטיביים עם החתול (למשל משחק עם שרוך, חכת משחק, כדור מעטיפת אלומיניום שזורקים לחתול). צעצועים שמחקים התנהגות ציד – עכברי צעצוע, ציפורי צעצוע, חרקים. תרופות - שיכוך כאבים הוא גורם משמעותי בטפול במחלה. בנוסף אנו מוסיפים טפולים טבעיים התומכים בתיקון מצב הדלקת ותומכים במערכת העצבים העדינה של השלפוחית הנפגעת במחלה. במקרים קשים אפשר לשקול הוספת טיפול בפרומונים (הורמוני ריח המופרשים מבלוטות בגוף החתול) להפחתת סטרס ו/או תרופות מרגיעות המטפלות גם בכאב. FLUTD חסימתי – זכרים ונקבות יכולים לפתח FLUTD בשכיחות שווה. לעומת זאת, בחתולים זכרים הדלקת עלולה לגרום להצטברות של גבישים מיקרוסקופיים המתגבשים יחד, ולכווץ בלתי תקין של צנור השתן הדק והעדין ,ולהופעת פקק ג'לטיני של הפרשות שחוסם את צינור השופכה (הצינור באיבר המין דרכו יוצא השתן החוצה) – חסימת שתן. מצב זה מסכן חיים ויש להגיע לוטרינר בדחיפות לצורך פתיחת החסימה. ללא התערבות מידית בשלב זה התהליך מוביל למוות וודאי ! הטפול כאן הינו מיידי : יש לפתוח מיידית את החסימה, לעיתים אף בניתוח, וכמובן לטפל מייד בשלפוחית ובכליות הפגועות. הסימנים האופיניים במקרה כזה הם חולשה, אפטיה, חוסר תאבון, הקאות, ליקוק מוגזם של איבר המין. לא כל זכר עם FLUTD בהכרח יפתח חסימה, אבל חשוב לעקוב אחרי החתול על מנת לזהות בהקדם את הסימנים, במידה וזה קורה.

	המלצות לטיפול בבעיות השתנה של חתולים
	1. כלל ראשון וחשוב ביותר הוא לוודא שארגז החול תמיד נקי. ישנם חתולים עם נטייה להיות מאוד אסטניסים בנוגע לארגז החול, וקצת לכלוך עשוי לגרום להם לחפש אופציה אחרת. 2. הוספת ארגז חול נוסף בבית - ישנם מומחים להתנהגות חתולים שממליצים על ארגז אחד יותר ממספר החתולים בבית. לא תמיד זה אפשרי אבל לנסות עוד ארגז מאוד מומלץ. לעתים מיקום הארגז וגם השימוש המשותף בארגז עם חתול נוסף משפיעים מאוד על החתול. 3. שינוי סוג החול - יש הרבה אופציות היום בשוק וניתן לחפש משהו שהחתול אוהב יותר מהקיים. בנוסף, ישנם סוגי חול עם ריח שחתולים מסוימים מאוד לא אוהבים. הריח לא נועד בשבילם אלה בשבילנו.
	4. לוודא שאין לחתול הפרעות בזמן השהייה בארגז - רעש של אוטובוסים במרפסת וכו'. 5. להרחיק עצמים שהחתול אוהב להשתין עליהם או למנוע גישה למקומות שבהם הוא אוהב לבצע את זממו. 6. שילוב של טיפול תרופתי עם הנ"ל הוא השיטה הטובה ביותר להצלחה וגם הקשה יותר מבחינת השקעה של הבעלים. ככל שתשקיעו יותר בעניין יש יותר סיכוי לפתרון הבעיה בהצלחה. 7. ביטויי כעס וכיוצא באלו לאחר שהחתול ביצע את זממו לא יועילו בכלום ואפילו עשויים להחמיר את הבעיה. *** ככלל – חשוב לוודא שבעיות ההשתנה אינן באות על רקע רפואי היות שהן עלולות להצביע על התפתחות מחלה בדרכי השתן. לכן מומלץ לפנות אלינו כאשר מופיעה בעיה מסוג זה.

	בריאות השיניים
	גם לחיית המחמד שלך יש שיניים, ותשומת הלב לכך הולכת וגוברת כיום ברפואה הווטרינרית המודרנית בכל העולם. מתברר שלבריאות השיניים וחלל הפה ככלל יש חשיבות מכרעת למצב הבריאותי הכללי של חיית המחמד שלך. מחלות השיניים והחניכיים יכולות להופיע בכל מין וגיל. אנו מזהים תחילה אזורים אדמומיים בחך, ובהמשך מבצבצים קטעי אבן צהבהבים על השיניים, ההופכים בשלב מתקדם לחומים ועליהן מושבות חיידקים. הבעיה המקומית היא אם כן דלקת חניכיים ואבנית המתפתחת בהמשך לדלקת קשה, ונודדת לשורש השן, משם התיישבות בעצם הלסת ואף נשירת שיניים, וכמובן - קשיים באכילה. יחד עם זאת, הבעיה האמיתית היא כללית: עם התפתחות המחלה מתפזרים חיידקים מהמוקד בחלל הפה פנימה אל תוך הגוף (עם כל נשימה הם נשאפים פנימה דרך הריאות ועוברים למחזור הדם, ואיתו לכל איברי הגוף!).
	עובדה זו היא בעלת חשיבות במיוחד לבריאות הכליות ולבריאות הלב - שם במיוחד אוהבים החיידקים מחלל הפה להתיישב. אם כן, מחלת השיניים היא בעלת אופי שקט אך פרוגרסיבי, ולפיכך בכל בדיקה כללית בודק הרופא את מצב השיניים והחניכיים של חיית המחמד שלך. כיצד מטפלים? כאשר הדלקת במצב התחלתי ניתן להסתפק בטיפול מונע בהדרכת צוות המרפאה. במצב מתקדם יש צורך בטיפול שיניים מקיף. טיפול זה מתבצע במרפאה בהרדמה כללית ובעזרת מכשור הדומה לזה של רופא שיניים רגיל. לאחר הטיפול ניתן להתחיל בטיפול מונע כדי לצמצם, לעכב ואף לפתור את הבעיה להבא. כיצד מבצעים טיפול מונע? משתמשים במשחת שיניים מיוחדת לחיות. היא מתאימה בטעמה (טעם בקר/עוף), אינה מחייבת לשטוף את הפה, ומכילה מרכיבים מתאימים לבריאות הפה של חיות מחמד. עלינו להרגיל את חיית המחמד באטיות לטיפול כזה. תחילה לטעם המשחה - פשוט לתת לטעום אחת ליום במשך שבוע לפחות. לאחר מכן יש להרגילה למריחת המשחה בתוך הפה - למרוח את משחת השיניים תחילה על שן אחת ולאחר מכן לפי שיתוף הפעולה על יותר ויותר שיניים. לאחר שהצלחתם להרגיל את חיית המחמד לטעם המשחה ולמריחתה בתוך הפה אפשר ממש להתחיל ולצחצח. מומלץ לבצע הטיפול מדי יום, בסוף היום, כשכל בני הבית רגועים ושבעים - כולל חיית המחמד שלנו. למעשה, עבורה זהו עוד משחק, ואפילו משחק טעים. ** לחיות מחמד שאינן משתפות פעולה עם צחצוח שיניים ניתן לנסות מזון מיוחד המותאם לטיפול במחלות השיניים

	פרעושים וחתולים
	Ctenocephalides felis felis הוא שמו המסובך והארוך של היצור השחור, הקטן והחמקמק, המצוי על חיות המחמד שלנו. כל חיות המחמד שאנחנו מחזיקים בביתנו חשופות לפרעושים, ובכללם גם אנחנו. אז מיהו הפרעוש? זהו טפיל קטן בעל מחזור חיים הכולל שלבי לארוה, גולם ובוגר. רק השלב הבוגר ניזון מארוחות דם. השלבים הצעירים ניזונים מדם מעוכל המופרש ע"י הבוגר, אותם גרגרים שחורים קטנים שאנחנו מוצאים לעיתים על חיות המחמד שלנו. השלב הבוגר חי על המאכסן (חיית המחמד שלנו), ואילו השלבים הצעירים יותר מתחבאים בסביבת הבוגר, בעיקר במקומות חשוכים.
	נקבת הפרעוש יכולה להטיל כ-1000 ביצים תוך 30 יום. מן הביצים תבקענה הלארוות שבהמשך תהפכנה לגלמים ומהם יצאו הפרעושים הבוגרים. בתנאים אופטימאליים התהליך הזה לוקח כ-3 שבועות, אולם בתנאי עקה הגולם יכול לשרוד בסביבת בעה"ח מספר חודשים. הגולם יכול לחוש בתנועות בעה"ח, ריחותיו ובחום שלו ולהגיח כבוגר תוך דקות. מעבר להיותם יצורים מטרידים ועוקצניים לקיום פרעושים על חיות המחמד שלנו מספר השלכות רפואיות חשובות:
	פרעושים הם הגורם הנפוץ ביותר לאלרגיה בכלבים ובחתולים. ברוק הפרעוש מצויים מספר חומרים אלרגניים החודרים לדם המאכסן עם המציצה. ביטוי האלרגיה יכול להיות שולי ולהתבטא כגרוד קל אך גם בדלקות עור כרוניות, מפושטות וכואבות. הפרעושים משמשים כמעביר או פונדקאי לגורמי מחלה רבים וביניהם תולעת סרט החיה במעיים ונפוצה מאד בכלב, חיידק הפוגע בתאי הדם האדומים בחתול וחיידק הגורם בבני אדם למחלת שרטת החתול. במקרים של נגיעות קשה או בחיה צעירה פרעושים יכולים לגרום לחוסר דם/ אנמיה. אז איך מטפלים ומונעים את ה"שחורים הקופצניים " האלו : ראשית – אם יש לך חיית מחמד בבית – חובה לטפל , כל הזמן, כל השנה, ובאופן קבוע ורציף. שנית – חשוב להבין – יש פרעושים בסביבת חיית המחמד גם אם לא רואים אותם !! הם חיים בעיקר בסביבה ורק בנגיעות גבוהה ומעלה ניתן לראות אותם – כך שיש פרעושים אלא אם הוכח אחרת !! שלישית - הדברה : קיימים כיום מספר תכשירים שהוכחו כיעילים מאד במניעת פרעושים בכלב ובחתול. למעשה, קיימים בפנינו הכלים למנוע את כל הבעיות שהוזכרו קודם לכן. חשוב לזכור כי מדובר בטיפול תמידי ומתמשך, לאורך כל עונות השנה, שאין להפסיקו, אפילו אם אנחנו לא מוצאים את היצור השחור על חיית המחמד שלנו. איך לבחור את תכשיר ההדברה המתאים : פרעושים מפתחים עמידות לחומרי ההדברה שקיימים בשוק ולכן חומרים אלו הופכים לפחות רלוונטיים ופחות יעילים ככל שמצויים יותר זמן בשימוש . זה באמת מזכיר את העמידות שמפתחים חיידקים לאנטיביוטיקה המצויה בשימוש לא נכון או הרבה מדי זמן. לכן יש צורך בתכשיר המכיל חומר חדש יחסית שטרם פותחה נגדו עמידות. התכשיר צריך להיות נוח וקל להפעלה, בעל פיזור טוב, יעיל לאורך זמן ארוך ככל האפשר, וללא רעילות לבני אדם ולחיות המחמד . אבקות – פשוט לא ! מיושן, לא יעיל, הפיזור אינו מוצלח, משך זמן הפעילות קצר, יש כבר עמידות גבוהה . תרסיס – בחתולים רעיון לא מוצלח בעליל ! מרבית החתולים בפירוש לא סובלים את הטפול בריסוס והוא יהפוך למלחמת עולם – חבל עליכם , על החתול, ועל מערכת היחסים הנפלאה ששררה ביניכם. לכלבים לעומת זאת אין התנגדות מפורשת לטפול בתרסיס. ככלל, הפיזור סביר, משך זמן הפעילות בינוני, כך שתצטרכו לטפל כל שבועיים בערך. שימו לב – תרסיס המיועד לכלב אינו בהכרח מתאים לחתול ועלול לגרום להרעלות ! שימו לב אם מכיל זרחנים אורגניים – זה כבר עלול להיות רעיל גם לבני האדם מסביב. טיפות-אמפולות – תכשירי מזיגה - רוב החומרים המתקדמים ביותר כיום מגיעים בצורה כזו- מוזגים את הנוזל על מוקד אחד או יותר על עור חיית המחמד – החומר נספג ועובד למשך זמן התלוי בתכשיר. נוח וקל להפעלה, רעילות נמוכה לבני אדם אם בכלל , פיזור מצוין .חשוב לבחור את החומר החדש ביותר הקיים בשוק-אם תבחרו בחומר מיושן תשלמו מחיר נמוך יותר אך תקבלו יעילות נמוכה עד אפסית כך שלמעשה תשלמו ביוקר ... הטפול במזיגה סביל ע"י חתולים וכלבים ואינו מפריע לשגרת חייהם הנוחה והנעימה לסכום הנושא – כדאי מאד לרכוש את החומר אצל הוטרינר המטפל בחיית המחמד שלכם – הוא כבר יידע בדיוק מה מתאים ויעיל . נשמח לענות על כל שאלה נוספת ולהמליץ על תכשירים יעילים.

	ניהול נכון של ארגז הצרכים של החתול
	המלצות לניהול נכון של ארגז החול בחתולים – למניעה ולטיפול בבעיות במתן צרכים בארגז ארגז החול של החתול הוא כמו חדר השירותים שלנו. כמו שאנחנו מעדיפים להיכנס לשירותים נקיים ונעימים ללא הפרעות, כך גם החתול. שמירה על כללים בסיסיים תמנע בעיות במתן צרכים בארגז (מתן שתן או צואה מחוץ לארגז). רוב החתולים מעדיפים חול מתגבש, לא מבושם (ללא ריח). יש לסלק את ההפרשות (צואה ושתן) בעזרת כף ניקוי לפחות 1-2 פעמים ביום.
	יש להחליף את כל החול בארגז לפחות פעם בשבוע (יותר – אם בארגז משתמש יותר מחתול אחד). בזמן החלפת כל החול רצוי לשטוף את הארגז במים וסבון (לא אקונומיקה) ולייבש היטב לפני ששמים את החול החדש. מספר הארגזים האידיאלי הוא כמספר החתולים בבית + 1. את ארגזי החול יש למקם ב 2 מקומות שונים בבית. רצוי שהארגז יהיה ממוקם באזור נגיש (שקל לחתול להגיע אליו) ושקט (לא ליד מכונת כביסה רועשת למשל). רוב החתולים מעדיפים ארגז ללא מכסה. יש כאלה שמעדיפים עם מכסה, ורצוי לבדוק מה החתול שלכם מעדיף. יש להימנע מלכידת החתול לצורך מתן תרופות או ביצוע פרוצדורות אחרות שהחתול לא אוהב בזמן שהוא ניגש לארגז (זה עלול לגרום להתניה שלילית לארגז החול). רוב החתולים מעדיפים ארגז בעומק כ 3-4 ס"מ. אורך הארגז צריך להיות פי 1.5 מאורך החתול. הידעת? חתול ממוצע נותן שתן פעמיים ביום (+/- 2) וצואה פעם ביום (לעומת 3-4 פעמים בחתול שחי בחוץ). חלק מהחתולים מריחים את ההפרשות שלהם ומכסים אותם בחול, וחלק לא. גם זה וגם זה הם נורמליים

	מחלת הסכרת בחתולים
	הורמון האינסולין מופרש באופן נורמלי מתאי b בלבלב. לאינסולין תפקיד אנאבולי באופן כללי. הוא גורם לכניסת גלוקוז (סוכר הדם), חומצות אמינו וחומצות שומן לתוך התאים ומעודד את הפיכתם לחומרי תשמורת ובנייה (רב סוכרים, חלבונים ושומנים). כניסת גלוקוז לתוך התא חיונית, כיוון שזהו מקור האנרגיה העיקרי בתאי הגוף. במחלת הסוכרת יש מחסור באינסולין, מה שגורם לקטבוליזם מואץ (פירוק חומרי תשמורת) ועליה ברמות הגלוקוז בדם (הגלוקוז לא יכול להיכנס לתוך תאי הגוף ולכן רמתו בדם עולה).
	בעקבות רמת הגלוקוז הגבוהה בדם, הוא מופיע בשתן (באופן נורמלי אין גלוקוז בשתן) וגורם להגברת הפרשת מים בשתן ולכן השתנה בכמות רבה מהרגיל. כפיצוי – בעל החיים שותה יותר מכרגיל. בשל העובדה שהגלוקוז לא יכול להיכנס לתוך התאים, נוצר מצב של "רעב" של התאים (הם זקוקים לגלוקוז כמקור אנרגיה). לכן סימן בולט נוסף הוא תאבון מוגבר במקביל לירידה במשקל (קטבוליזם מואץ). סימן נוסף שייתכן בחתולים עם סוכרת כרונית הוא פגיעה בתפקוד העצבים, מה שמתבטא בהליכה לא תקינה (כפות רגליים נמוכות וקרובת לרצפה) – בעיקר ברגליים האחוריות.
	סוכרת יכולה להופיע באחת מ 2 צורות בחתולים – סוכרת מטיפוס I – בה יש הרס של תאי b ולכן אין הפרשת אינסולין מהלבלב. בסוכרת כזו הטיפול חייב לכלול מתן של אינסולין ממקור חיצוני (נקרא "סוכרת שתלויה באינסולין" בשפה המקצועית). הסיבות הנפוצות לסוכרת מטיפוס I בחתולים הן דלקת לבלב כרונית ועמילואידוזיס (שקיעת חומר חלבוני בלבלב). סוכרת מטיפוס II – הבעיה העיקרית היא שילוב של תנגודת לפעולת האינסולין (אינסולין מופרש אבל לא מצליח לפעול על תאי המטרה) עם הפרשה לא תקינה של אינסולין בתגובה לגירוי מתאים. גורם הסיכון העיקרי הוא השמנה. צורה זו היא הצורה הנפוצה בחתולים (בדומה לבני אדם ובשונה מכלבים). הטיפול בסוכרת מטיפוס II יכול לכלול אינסולין או תרופות שמורידות את רמת הגלוקוז בדם ("סוכרת שתלויה באינסולין" או "סוכרת שאינה תלויה באינסולין" בהתאמה). רוב החתולים עם סוכרת מטיפוס II זקוקים לטיפול באינסולין ממקור חיצוני, לפחות בהתחלה. מה מיוחד בפיסיולוגיה של החתול ומדוע הם נוטים לסוכרת מטיפוס II – חתול הוא קרניבור מוחלט (טורף הניזון מן החי). במהלך האבולוציה, התפתחו מערכות הגוף השונות של החתול בהתאמה לתזונתו הייחודית (מזון מן החי = עשיר בחלבונים ודל בפחמימות. פחמימה=סוכר). מבלי להיכנס לפיסיולוגיה ומסלולים מטבוליים, אפשר להגיד שבאופן כללי גוף החתול מנצל בעיקר חלבונים לצורך בנייה והפקת אנרגיה. את עיקר הסוכר שהגוף צריך, מקבל החתול מפירוק וחילוף חומרים של חלבונים (מסלול הגלוקונאוגנזה). למעשה – חתולים חיים מדיאטת אטקינס טבעית (catkins diet). הם לא "יודעים" מה לעשות עם רמות גבוהות של סוכרים (פחמימות) במזון. כאשר חתול ניזון מדיאטה לא מתאימה (עשירה בפחמימות), הלבלב מתמודד עם עומס לא רגיל של גלוקוז, מה שגורם לירידה בתפקודו (אנחנו קוראים לזה "הרעלת גלוקוז"). זה מוביל למעגל קסמים של תנגודת לאינסולין וירידה בהפרשת אינסולין מהלבלב – מה שמביא בסופו של דבר לסוכרת. לכן, חלק חשוב מהטיפול הוא שינוי המזון. החתול חייב לקבל מזון שהוא עשיר בחלבונים ודל בפחמימות. זאת בניגוד למזון של כלבים סוכרתיים שמכיל בעיקר פחמימות מורכבות (סיבים). מטרת הטיפול –* מטרת הטיפול העיקרית היא העלמות הסימנים הקליניים – בעיקר הפסקת השתייה וההשתנה המרובים. שליטה בסימנים אלה מעידה על וויסות טוב של רמת הסוכר בדם. לשם כך הטיפול כולל שילוב של טיפול מזוני וטיפול באינסולין. בחלק קטן מהחתולים אפשר לטפל בתרופות המורידות את רמת הגלוקוז בדם. הנחיות לטיפול באינסולין ** לתשומת לב המשתמשים באינסולין LANTUS – אין צורך בשמירה במקרר אלא רק בטמפרטורה הנמוכה מ 25 מעלות. ניתן לשמור במקרר אך אז להוציא האינסולין לקראת ההזרקה כשעתיים לפני הצורך. בנוסף – מיד עם תום התוקף של האינסולין יש צורך באינסולין חדש. אין לתת זריקת אינסולין במידה והחתול לא אוכל או מקיא. יש להגיע למעקב של עקומת גלוקוז כעבור יומיים מהתחלת הטיפול על מנת לוודא שמינון האינסולין מתאים. כמו כן מעקב עקומת גלוקוז כעבור 10 ימים מהתחלת הטיפול. במידה והחתול מקיא, משלשל, אפטי, חסר תאבון, אין לתת אינסולין ויש לפנות אלינו בדחיפות

	עודף משקל בחתולים
	משקל עודף היא המחלה התזונתית הנפוצה ביותר בכלבים ובחתולים בעולם המערבי. מהם הסיכונים של משקל עודף? משקל עודף נמצא כגורם סיכון בהתפתחות מספר רב של מחלות- סכרת, בעיות עור, מחלת דרכי השתן התחתונות, סיבוכי הרדמה, קשיי נשימה, פגיעה בסיבולת גופנית, מחלות פרקים וצליעה, פגיעה במערכת החיסונית, כבד שומני והיפרליפידמיה.
	למה זה קורה? בטבע על החתול לצוד את מזונו, והוא צורך 10-20 מנות ציד ביום. בבית, לעומת זאת, כל שעליו לעשות הוא לגשת לקערת האוכל. שם ימצא מתי וכמה שירצה מזון טעים. בנוסף, סירוס או עיקור החתול מוריד את הדרישות התזונתיות שלו ב-20-25%. אי הפחתת כמות המזון לאחר הסירוס/ עיקור תתבטא בעלייה במשקל. סיבה נוספת היא הפחתת הפעילות עם הגיל, אשר צריכה להיות מלווה בהפחתה בכמות המזון. כאשר אנחנו ממשיכים להאכיל את החתול באותן כמויות כפי שצרך בעבר, אנחנו תורמים לעלייה במשקל. אז מה לעשות? תוכנית להפחתת משקל החתול: 1. האכלה במזון דיאטטי – יש להתאים לחתול מזון דיאטטי, שפותח ויוצר במיוחד לשם מטרה זו. אין להסתפק בהפחתת כמות המזון שהחתול מקבל עד כה! החתול יקבל כמות פחותה מהרצוי של המרכיבים החיוניים לו (חלבון, ויטמינים וכו'), ישאר רעב ועצבני. 2. פעילות גופנית – כן, אפשרית גם בחתול. לייזר, פנס אור ורדיפה אחרי צעצועים בחוט הן אפשרות אחת. דרך נוספת היא לגרום לחתול "לעבוד" כדי לקבל את ארוחתו – חלוקת המזון למספר מנות, פיזורו במקומות שונים בבית- על הארון הגבוה, מוחבא מאחורי או מתחת לרהיטים, שימוש במספר קערות ובחדרים שונים. חלוקת המנה ל-6-7 מנות קטנות תורמת גם כן עקב שריפת הקלוריות שבתהליך האכילה עצמו. ולהזכיר לכל מי שעשה או לא דיאטה בעברו.... הפחתת משקל היא תהליך ארוך ומייגע. מטרת התוכנית היא ירידה במשקל מתונה של 1-3% בשבוע. הגעה למשקל האידיאלי יכולה לקחת 8-12 חודשים.

	כשל כליה כרוני בחיות מחמד
	מחלות כליה ככלל, וכשל כליה כרוני בפרט, נפוצות מאד בחיות מחמד. הכליה היא בין האיברים החשובים, אך גם הרגישים ביותר בגוף. הכליה אחראית על מאזן נוזלים ומלחים בגוף, סילוק רעלנים וחומרי פסולת, עידוד יצירת תאי דם אדומים, בקרת לחץ דם, שפעול ויטמין D והשפעות הורמונליות נוספות. לפגיעה בפעילות הכליה השפעה רבה באספקטים שונים של הפעילות הנורמלית של הגוף. היחידה המבנית והתפקודית של הכליה נקראת נפרון. פעילות תקינה של הכליה תלויה בפעילות ובכמות הנפרונים. למזלנו, כולנו נוצרנו עם עודף נפרונים, המאפשר תפקוד תקין עם רק 25% מהנפרונים.
	הכליות, כמו שאר האיברים בגוף, חשופות למגוון רחב של פגיעות ומחלות כמו דלקות, גידולים, שקיעת משקעים ועוד. חשוב להבין את ההבדל שבין מחלה כליתית לכשל כלייתי. לא כל מחלה, המערבת את הכליה, תוביל לכשל כליתי. רק במצבים בהם נגרם נזק ל-75% מהנפרונים ב-2 הכליות, אנחנו מדברים על כשל תפקודי, כלומר אי יכולת של הכליות לבצע את תפקידיהן השונים. נהוג לסווג כשל כלייתי לאקוטי (חד וחמור) או כרוני (איטי ומתמשך). כשל אקוטי יכול להגרם בעקבות חשיפה לגורמים מדבקים, רעלנים או ירידה בלחץ הדם המגיע אל הכליה. פגיעה כזו תגרום למחלה מיידית קשה. בעזרת טיפול אינטנסיבי נכון ניתן, בחלק מהמקרים, לעזור לרקמת הכליה להשתקם. כשל כליתי כרוני, הוא תוצאה של פגיעה מתמשכת ולא הפיכה בנפרונים. בדרך כלל בשלב בו נאבחן כשל כרוני, כבר לא ניתן לדעת מהו הגורם או המחלה הראשוניים שגרמו לפגיעה בכליה. כשל כליות כרוני, כאמור, היא מחלה נפוצה מאד בחיות מחמד. חשוב לדעת, כי למרות שמדובר במחלה שאינה ניתנת לריפוי, חיות אלו יכולות לשרוד חודשים ואף שנים באיכות חיים טובה. כשל כליות נפוץ בעיקר בחיות מבוגרות, מעל מ-10 שנים, אך יכול להופיע גם בחיות צעירות יותר. סימני המחלה יופיעו בהדרגה ורק בשלב בו המנגנונים השונים בגוף אינם יכולים עוד לפצות על החוסר בפעילות הכליה.
	אורמיה היא סינדרום רב מערכתי הנגרם בעקבות חוסר התפקוד הכליתי- הצטברות רעלנים ופגיעות מטבוליות והורמונליות. סימני מחלה נפוצים הם חולשה, חוסר תאבון, ירידה במשקל, שתייה מרובה והשתנה מרובה. כמו כן יתכנו בחילה והקאות, דלקות ופצעים בחלל הפה, ריח רע מהפה, קשיים בהליכה, רעידות ועד עוויתות. יתכנו שינויים בקצב ובמקצב הלב ועליית לחץ דם. המחלה מאופיינית באנמיה, פגיעה בתפקוד טסיות ודימומים. ריכוזי זרחן וחומצה בדם עולים, ובעקבות שינויים אלו יהיו שינויים במלחים נוספים. נמצא עלייה בריכוזי אוריאה וקריאטינין בדם. אוריאה היא תוצר פירוק של חלבונים (החלק החנקני) וקריאטינין הוא תוצר פירוק שריר. באופן נורמלי מסולקים חומרי פסולת אלו ע"י הכליה. יש חוסר יכולת לרכז את השתן ובמקרים רבים דלקות בדרכי השתן. חוסר יכולת לרכז את השתן משמעותו איבוד נוזלים מהגוף. החיה מנסה לפצות על אובדן זה באמצעות הגברת השתייה. במקרים רבים זה אינו מספיק והחיה תתייבש. אבחון המחלה נעשה ע"י בדיקה כללית, בדיקות דם ושתן. לעיתים יש צורך בבדיקות נוספות כמו תרבית ורגישות של השתן , אולטראסאונד, ביופסיה של הכליות ,ועוד. ניתן לטפל בחיות עם כשל כליות כרוני. מטרות הטיפול הוא לסייע לכליה בעבודתה ולצמצם את הנזקים הנגרמים בעקבות חוסר תפקודה. כאמור, לא ניתן לשקם את הנפרונים שכבר ספגו פגיעה קשה, אך כן לעזור לנפרונים המתפקדים לעבוד טוב יותר. תזונה נכונה היא בעלת חשיבות מרכזית בטיפול בכשל כליות. קיימים בשוק מספר סוגים של מזונות תומכי כליה. מטרותיהם ועקרונותיהם דומים – שמירה על מאזן מלחים נכון ע"י הגבלת כמות הזרחן ושמירה על מאזן חומצה - בסיס הורדת לחץ הדם ע"י הגבלת מלח (נתרן) הקטנת הפסולת החנקנית והעומס על הכליה ע"י שימוש בחלבון בעל נעכלות גבוהה ובכמות מוגבלת בחלק מהמקרים שיפור פעילות הכליה ע"י הוספת אומגה 3 הוספת ויטמינים ממשפחת B. תתכן פגיעה בספיגת הויטמינים עקב הירידה באכילה. בחלק מהמקרים הורדת כמות הזרחן במזון אינה מספיקה ואז אנחנו צריכים להוסיף תרופות שמטרתן לקשור זרחן במערכת העיכול ולמנע את ספיגתו לגוף. תרופות אלו תינתנה יחד עם האוכל. מרכיב חשוב נוסף בטיפול השוטף הוא שמירה על מאזן נוזלים תקין ומניעת התייבשות. חשוב לשמור על גישה חופשית למים ושמירה על מים נקיים וטריים (בעיקר בחתולים). בחלק מהמקרים, יש צורך בעירויים קבועים, לרב בתת עור ולעיתים ישירות לוריד. עירוי תת עורי משמעותו יצירת מאגר/ בריכת נוזלים ברקמת התת עור, ממנה יספגו הנוזלים בהדרגה לתוך כלי הדם. בהרבה מחולי הכליה הכרוניים נמצא אנמיה, כלומר כמות קטנה מהנורמלי של תאים אדומים בדם (האחראים על אספקת החמצן לרקמות). קיימות מספר סיבות להתפתחות אנמיה והעיקרית היא הירידה בייצור ההורמון אריתרופואטין, האחראי על יצירת והבשלת התאים האדומים. הירידה בתאי הדם האדומים היא הדרגתית והגוף לומד להסתגל למצב החדש. עם זאת, קיים שלב בו המצב הופך למסכן חיים ועלינו לתמוך ולייצב את החיה. בחלק מהמקרים עלינו לספק מנת דם מיידית לחיה. במקרים אחרים ניתן לתת זריקות של אריתרופואטין. אנחנו משתמשים כיום באריתרופואטין של אנשים ולא של כלבים או חתולים. תופעת הלואי העיקרית של שימוש בהורמון היא התפתחות נוגדנים, שיגרמו להרס של תאים אדומים. שיפור בחומרת האנמיה יתבטא בערנות, תאבון ועלייה במשקל. כשל כליות הוא גורם מרכזי לעלייה בלחץ דם בכלבים ובחתולים. אבחון לחץ דם גבוה בחיות מחמד, ובמיוחד בחתולים יכול להיות בעייתי, עקב קשיים טכניים והלחץ הרב בו החיה נמצאת במרפאה. אולם בחלק מהמקרים יש צורך במתן תרופות להורדת הלחץ דם. לכליה תפקיד מרכזי בשמירה על מאזן המלחים סידן וזרחן בדם והיא אחראית לשפעול ויטמין D. בפגיעה כליתית יפרע האיזון והמצב מוביל לשורת בעיות נוספת. טיפול בויטמין D ע"י מתן בזריקה, עוזר באיזון המלחים ומניעת הנזקים המשניים. טיפול בכל אחד מהאמצעים שהוזכרו וכן שילוב מספר סוגי טיפול יוביל לשיפור איכות החיים ומשך החיים של החולים בכשל כליות כרוני. חשוב להקפיד על ניטור ומעקב קבועים באמצעות בדיקות חוזרות, שיסייעו להצלחת הטיפול.

	מעבר דירה עם חתול
	מזל טוב, עוברים דירה ..... ומה יהיה עם החתול/ים ? ובכן – שאלה לעניין !! החתול הוא חיה עצמאית וטריטוריאלית מאד כך שכל שינוי במגוריו הוא שינוי משמעותי שעלול לגרור אחריו שינויים במצב הנפשי, ההתנהגותי, והרפואי. כל אלו –על רקע מצב של סטרס – תעוקה . לכן, כדאי להפוך את המעבר לחלק ונעים ככל האפשר. תחילה יום המעבר : אפשר ורצוי להגיע עם החתול למתן זריקת הרגעה לקראת המעבר , או לחילופין להשתמש בתרופות הניתנות דרך הפה, אם כי בדרך כלל הן משפיעות באופן פחות משמעותי.
	חשוב להכין כלוב נשיאה מוכן ומרופד, מספר ימים קודם ,ולהניחו במקום מרכזי בבית כך שהחתול כבר יזהה ויכיר אותו מבעוד מועד, וניתן אף להניח את מנת המזון בתוכו מספר פעמים כדי להפחית את הפחד הטמון בכניסה אליו ביום המעבר. כדאי להעביר את החתול למגוריו החדשים אחרי שהבית החדש עבר סידור וניקיון ראשוניים . כמו כן, לוודא שחפציו המוכרים של החבר על ארבע כבר יהיו מסודרים במקומם החדש – כולל ארגז הצרכים, מקומות מירבץ ומצעים, משחקים וכו'. לאחר המעבר : בהחלט ייתכן שהחתול יראה סימני פחד ועצבנות בימים הראשונים, ואף יתחבא במקומות שונים במגורים החדשים . הכי חשוב – לתת לו את הזמן, לתת תמיכה ואהבה, ולרוב זה מסתדר תוך מספר ימים בודדים. לאלו מכם הנהנים לאפשר לחתול לצאת מביתו – שימו לב – סביבת המגורים החדשה היא עולם חדש ובלתי מוכר עבור החתול שלכם. הוא אינו מכיר את השכנים, (אלו על 2 ואלו על 4) אינו מכיר את התחבורה באזור, ואינו מכיר את מקומות המסתור. כדאי לכן להמתין עם היציאה מהבית לפחות 2-3 שבועות , ובזמן הזה לוודא שהחתול למד להכיר את ביתו החדש במלואו, צבר בטחון, ומרגיש "בבית" . רק לאחמ"כ לאפשר בהדרגה יציאה מהבית לפרקי זמן קצרים. , ותחילה ללוות את החתול בדרכו . תקופת המעבר הינה כאמור תקופה המלווה בסטרס (תעוקה) עבור החתול שלכם ולכן לא מפתיע שבעיות בריאות מופיעות בזמן שכזה. שימו לב לשינויים בתאבון, בכמויות השתיה וההשתנה, במתן השתן והצואה ( גם סימנים כמו השתנה מחוץ לארגז הצרכים הינם סימני מחלה לעיתים), נשימה ,ובכלל כל שינוי בהתנהגות הרגילה של החתול. שינויים כאלו יכולים לסמן לנו שמשהו אינו כשורה ואז כדאי לעלות על בעיות מוקדם ככל האפשר.

	פטרת בחתולים - זיהום פטרייתי
	מה זה? הפטריות או השמרים הינם גורמים מזהמים של העור ( בעיקר) וניזונים מתאי עור ומזקיקי שיער מתים. בבני אדם המופע הקלאסי הוא מעין עיגול חסר שיער ומגרד אך בחיות מחמד זה ניראה כאזור חסר צורה אופיינית , מתקרח, ובעל קשקשים, שיכול להזכיר גם בעיות עור רבות אחרות !! דרך אגב – ישנם מינים רבים של פטריות ושמרים , והם יכולים לגרום להופעות שונות של אזור ההדבקה. האם חיית המחמד שלי עלולה להידבק ולחלות בפטרת? הפטריות (או השמרים) חיות בסביבה בתוך מבנה הקרוי "ספורה" והוא עמיד מאד בסביבה ולמשך שנים . לכאורה כל מה שצריך להדבקה הוא מגע של הספורה עם העור. חיות נגועות משירות ספורות לסביבה מאזור ההדבקה שלהן, אך בהחלט ישנה אפשרות למצב שבו חיית המחמד הינה נשאית בלבד של הספורה : היא אינה מראה לקויות עור כלשהן, ועדיין משירה ספורות לסביבה . האם אני עלול להידבק בפטרת? ובכן- התשובה ככלל היא חיובית. אולם – ישנם בני אדם בעלי נטייה גבוהה יותר להדבקה, עקב רמה חיסונית נמוכה יותר, המאפשרת לספורות להיצמד וליצור זיהום מקומי. לפיכך חיות מחמד צעירות, ילדים ותינוקות, קשישים, ואנשים בעלי רמה חיסונית נמוכה (עקב מחלות או תרופות המחלישות את מערכת החיסון ) הם בסיכון גבוה יותר .
	ככלל – אם אינך נגוע בפטרת בזמן שחית המחמד שלך אובחנה כנגועה רוב הסיכויים שלא תידבק ולא תפתח פטרת !! איך הרופא הווטרינר יודע שזה באמת פטרת? ישנם מקרים בהם אנו בטוחים לחלוטין שזוהי אכן פטרת. מאידך ישנם מקרים רבים בהם אנו רק חושדים ברמה גבוהה שישנה אפשרות של פטרת: כאמור ההופעה בחיות מחמד היא רק לעיתים נדירות הלקות העורית הקלאסית המופיעה בבני אדם ( ודרך אגב- בחיות נדיר שזה גורם לגרוד ) ולכן בדרך כלל במקרה של חשד אנו זקוקים לבדיקות נוספות. בדיקות נוספות יכולות להיות באמצעות בדיקה מיקרוסקופית, תרבית, תאורה מיוחדת, ביופסיה של האזור ועוד. האם ישנן דרכים למניעת הדבקה בבני אדם? מומלץ למנוע כל האפשר מגע עם נשאים או עם כאלו שכבר פיתחו את המחלה כולל חיות המחמד, אך לא תמיד זה אפשרי. לכן מומלץ להגיע לאבחון וטפול מהירים . כמו כן כדאי להשתמש ברחיצת ידיים עם סבון בתדירות גבוהה, להשתמש בשואב אבק לשטיחים לאזורי המרבץ של חיית המחמד, לשטוף היטב במים וסבון את סביבת המגורים לפחות 3 פעמים בשבוע, ולמשך 10 דקות בכל פעם !! מהו הטפול המומלץ לחיית המחמד והאם הוא יעיל ? לווטרינר יש כעקרון מספר אופציות של טפול ואנו בוחרים באופציה המתאימה ביותר למקרה באופן אינדיבידואלי. קיימים טפולים מקומיים, טפולים סיסטמיים (כלומר תרופות הניתנות דרך הפה) , וכן טפולים המשלבים חפיפות ו/או הטבלות של בעל החיים. ככלל ניתן לומר שהטפולים הינם יעילים ביותר, אך משך הטפול הוא ארוך. הסיבה היא כאמור למעלה – העמידות הגבוהה של הספורה בסביבה, ולכן יש צורך בטפול ארוך כדי לסלק את הפטרת באופן מלא ולמנוע ככל האפשר הדבקה חוזרת .

	צירוף חתול חדש לבית עם חתולים
	כאשר מכניסים חתול חדש לבית בו יש כבר חתול/חתולים, רצוי בהתחלה להפריד אותו מהאחרים, בחדר נפרד עם כלי אוכל, מים, צעצועים וארגז נפרדים. הדבר מאפשר לחתול (הוותיק והחדש) להסתגל בהדרגה לריחות ולקולות של החתול האחר. בשלב הראשון האינטראקציה בין החתולים תהיה מוגבלת לאזור הדלת. בשלב הבא, יש להמשיך את תהליך ההכרות בהדרגה ע"י החלפת מצעים בין החתולים, ניגוב החתול עם מגבת נקייה ואח"כ ניגוב החתול האחר עם אותה מגבת, או השארת המגבת באזור המחיה של החתול השני.
	כאשר החתולים מתחילים להראות התעניינות אחד בשני, כדאי לחזק התנהגות זו ע"י מתן פרס או חטיף. בשלב זה, אפשר להתחיל במפגשים קצרים תחת השגחה. המפגש הראשון יעשה כאשר חתול אחד נמצא בכלוב נשיאה והחתול השני חופשי ויכול לגשת אליו. מתן אוכל לשני החתולים אותו הזמן יכול לסייע בהפחתת הסטרס. במפגשים הבאים אפשר לתת לשני החתולים להיות חופשיים ולרחרח אחד את השני, תחת השגחה, ולתת להם פרס על התנהגות ידידותית. בהדרגה, מעלים את משך הזמן של המפגשים בהשגחה. עדיף לא להשאיר את החתולים ללא השגחה עד שעברו מספר מפגשים בהשגחה ללא אירועי תוקפנות. התהליך עשוי לקחת מספר שבועות. מוצרים המכילים פרומונים עשויים להקל על התהליך, אך יש לשלב אותם עם הכרות הדרגתית.

	חומרים מסוכנים לחתולים
	אקמול (פרהצטמול) אמיטראז אמפטאמין חומרי הדברת מכרסמים למיניהם אספירין שוקולד בצל שום קוקאין מריחואנה ונגזרותיה צמחים מקבוצת השושניים נחושת פטריות רעל זרחנים אורגניים (בחומרי הדברה) סטרכנין אבץ תרופות אנטי דכאוניות עופרת מטאלדהיד ענבים

	מחלת שיניים ייחודית לחתולים FORL
	ממחקרים רבים שנעשו על חתולי בית, מתברר ודי מפתיע כי מחלת שיניים היא המחלה הנפוצה ביותר בחתול הבית . אנו נוטים להתעלם מהעובדה שגם לחיות יש שיניים, ושלבריאות השיניים בחיות יש חשיבות מרובה לאיכות החיים, ולבריאות הכללית, לא רק של חלל הפה . ובכן מהי אם כן המחלה הייחודית לחתול בעלת השם הארוך והמסובך?
	בחתולים , להבדיל מחיות בית אחרות, מתקיים מצב שבו מתחילה ספיגת עצם באזורים שונים של שן אחת או יותר. ספיגת עצם זו מזכירה את המחלה הנפוצה באדם (במיוחד בנשים בגילאים מבוגרים). התהליך של ספיגת עצם מתחיל בדרך כלל באזורים החיצוניים יותר של השן, אך גם בשורש השן, או בכתר השן, וככל שנמשך , ישנה חדירה לשכבות השן העמוקות יותר. בדרך כלל בתחילת המחלה החתול עדיין אינו סובל מהתהליך משום שעדיין אינו מערב את קצות העצבים העדינים שבשיניים ולכן הוא אינו מרגיש בכאב. אולם - ככל שהמחלה מתמשכת, וספיגת העצם מתמשכת, ישנה חדירה לתוך שכבות השן העמוקות, ואז גם מתחילים כאב, חוסר נוחות, המובילים בהמשך לירידה באכילה ובתאבון, ועל רקע זה יכולים חתולים לפתח תהליכים כרוניים משמעותיים הפוגעים בתפקוד הכבד, הלבלב, והכליות !!! מה גורם למחלה? למעשה עדיין איננו יודעים מספיק, אולם מחקרים מראים כי למחלה יכולים להיות גורמים רבים כמו הדבקות וירליות בגיל צעיר, הדבקה בחיידקים או וירוסים מסויימים, ואף תהליכים אוטו-אימוניים ( אלו תהליכים בהם מערכת החיסון של הגוף פועלת כנגד הגוף עצמו ! ) לפיכך חשוב תחילה לאבחן את המחלה, וגם לטפל בה. ראשית אבחון - לעיתים קרובות קשה לאבחן את המחלה ללא טפול שיניים מקדים המסיר אבנית, היות והמחלה נוטה להסתתר מתחת לאבנית. שנית - לעיתים יש צורך בטשטוש החתול כדי שנוכל לבדוק את כל השיניים ולאבחן את התהליך. מניעה - אנו מבצעים בדיקת פה ולסת בכל בדיקה כללית יסודית, זהו חלק בלתי נפרד מהבדיקה. ניתן לעכב או למנוע ככל האפשר את המלה ע"י טפול שיניים במועדו,לא לאפשר למחלת שיניים אחרת להתקדם או להסתיר את ה FORL . טפול - כאשר התהליך כבר קיים, דרך הטפול היחידה המומלצת כיום הינה עקירה כירורגית של השן המעורבת בתהליך. זהו טפול כירורגי לא מורכב, בעל סיכוי נמוך לסיבוכים, המונע מהמחלה להתמשך ולגרום כאמור לכאבים ,חוסר תאבון, והשלכות נוספות לחתול/ה שלכם .

	מחלת האיידס בחתולים FIV
	... מתברר שגם בחתולים קיים נגיף ה"איידס" .....והוא פוגע במשפחת החתוליים בלבד!! נגיף האיידס של חתולים – FIV שמו, מוכר מזה שנים רבות ואינו עובר לבני אדם !! ההדבקה מתבצעת במגע בין חתול לחתול, ולכן הנגיף נפוץ בקרב חתולי רחו וכמעט שאינו קיים כלל בחתולי בית. כמובן שקיימת אפשרות שחתול בית שמקורו מהרחוב, אכן נושא את המחלה .
	למה גורם ה- FIV ? בדומה לבני אדם הנגיף פוגע באופן קשה במערכת החיסון של החתול !! החתולים הופכים תחילה לנשאים , ויפתחו בשלב מאוחר יותר את המחלה הקלינית. סימני המחלה מגוונים היות ולמעשה חתולים כאלו רגישים הרבה יותר מחתולים בריאים לכל גורם מזהם ( חיידקים פטריות וירוסים אחרים ועוד) כך שהסימנים מתפתחים בהתאם לתהליך בו נדבקו . הסימנים הנפוצים יותר הינם הגדלת בלוטות לימפה, חום מחזורי ובלתי מוסבר, מחלות חניכיים ושיניים לסוגיהן , מחלות כיבים בחלל הפה, פגיעות במערכת הנשימה העליונה ( ברונכיטיס ועוד), בעיות עיניים, בעיות אוזניים כרוניות, פגיעות שונות במערכת העיכול, ועוד . האם המחלה גורמת למוות במישרין ? למעשה ניתן היום לאפשר לחתולים הנושאים את נגיף ה FIV מספר שנים לא מועט של חסד ואיכות חיים, אך חתולים כאלו יזדקקו לטפול וטרינרי קבוע ורציף ולעיתים תכופות יותר , כאמור עקב רגישותם לכל גורם מזהם אפשרי. רוב הסיכויים שגורם מזהם אחר ותוקפני הוא שיביא אותם למצבי מחלה קשים ומוות. כיצד ניתן למנוע את המחלה ? ביצוע חיסון למחלה – לאחר בדיקת דם המוודאת שהחתול אינו נושא את הנגיף. בפעם הראשונה שמבוצע החיסון יש לחזור עליו לאחר 3-4 שבועות, ולאחמ"כמדי שנה . ניתן לומר שחתולים החיים בבית בלבד חסרי סיכוי כמעט להדבקה . לחתולים היוצאים החוצה : סירוס/עיקור מקטינים את הסיכוי לקטטות רחוב . בי"ח לחיות נווה צדק יצחק אלחנן 22 תל אביב 03-5160257 חירום: 052-2556551 www.vet4u.net

	מחלת חניכיים וכיבי פה בחתולים
	מהי המחלה ? כיבי פה בעומק שונה מופיעים באוזים שונים בחלל הפה של החתול - אלו הם פצעים עמוקים כואבים מאד ומדממים, ואופייני למצוא אותם על החניכיים בסמוך לשיניים או בעומק בית הבליעה בצמוד לאזור הכניסה לוושט ( glossopharyngeal fossa ) או בבסיס הלשון . מהם הסימנים ? כתוצאה מהכיבים והדלקת המתפתחת בהם הסימנים מגוונים . ריור מסיבי, הפרשה דמית, ריח רע מהפה ומהבל הנשימה, ירידה באכילה עד כדי הפסקתה, תנועות לשון מוזרות כתוצאה מהכאב המשמעותי האופייני למחלה, ירידה בשתיה, ירידה בפעילות, והסתגרות של החתול כתוצאה מהכאבים .
	סיבוכים של המחלה - כתוצאה מהירידה באכילה ובשתיה , החתול הניזון בעיקר מחלבונים מאבד במהירות נוזלים ומקורות מזון חשובים , ותוך מספר ימים עלול לפתח ניוון שומני של הכבד ודלקת אופיינית של הלבלב. גורמי המחלה : מחקרים רבים נעשו ונעשים גם כיום על המחלה המתסכלת הזו. הוצעו ונבדקו גורמים שונים שעלולים להביא למחלה ונזכיר את חלקם : וירוס ההרפס - הדבקה בוירוס ההרפס ( FHV ) של חתולים , הנפוצה בעיקר בגיל צעיר בחתולים ידועה כגורם משמעותי להתפרצות המלה ובחלק ניכר מהחולים ניתן לזהות נשאות בוירוס זה. וירוס האיידס - חלק לא מבוטל של החתולים החולים במחלה הינם חולי או נשאי איידס חתולים ( FIV )- (ראו מאמר בנושא איידס חתולים ) . מחלה אוטו-אימונית - זהו שם גורף למחלות בהן מערכת החיסון של הגוף פועלת כנגד הגוף עצמו . ככלל,במקרה של מחלת הכיבים והחניכיים, יש מרכיב של רגישות יתר לגורמים שונים- סביבתיים ותזונתיים, העלולים לעורר את הפעולה האוטו-אימונית. חלק מהתאוריה הנ"ל גורסת כי רגישות היתר מופנית כלפי השיניים, והתגובה החיסונית אכן פוסקת ברוב המקרים לאחר שמבוצעת עקירה של השיניים. אבחון : כדי לאבחן את המלה יש לבצע בדיקה קלינית יסודית של חלל הפה של החתול ולעיתים זה דורש הרגעה או טשטוש של החתול ,במיוחד עקב הכאבים שהחתול סובל. בנוסף יש צורך בבדיקות דם לזיהוי נשאות הוירוסים, ולבדיקת הרקמות החולות כדי לאבחן את המחלה האוטו אימונית . טפול: למחלה הוצעו שיטות טיפוליות שונות. בשלבים הראשונים ישנה הטבה ניכרת בעזרת השימוש באנטיביוטיקה להורדת הזיהום המשני, ולטפול אנטי דלקתי תומך להורדת הדלקת והכאבים. חלק נוסף מהטפול התומך הוא שינוי התזונה לתזונה היפו אלרגית ותוסספת של חומצות שומן חיוניות, כדי לעכב ולדכא את רגישות היתר המעודדת את המחלה. טפול נוסף הינו שימוש בתרופות אנטי וירליות דוגמת אינטרפרון , הומני או ממקור של חתולים. הטפול האגרסיבי ביותר למחלה הוא לעיתים בלתי נמנע כאשר תרופות אחרות כבר אינן עוזרות , ואז מדובר בעקירה כירורגית של השיניים, חלקן , או כולן . חלק בלתי נפרד מהטפול במחלה הוא טפול תומך שמכוון לשמור על אכילה סבירה ולמנוע התיבשות של החתול , לשמור על מקורות תזונתיים מינימליים דרושים, ולשכך כאבים במהירות. התנהלות המחלה : המחלה נוטה להיות מחלה מתמשכת ( כרונית) , ולוטרינר קשה להעריך מראש עד כמה קשים יהיו התקפי המחלה ובאיזו תדירות הם יגיעו. בד"כ ריפוי מלא אינו אפשרי אולם כן ניתן באמצעים תרופתיים לנהל את המחלה היטב כדי להעניק לחתול איכות חיים לפרקי זמן ארוכים, לעכב את ההתקף הבא, להוריד את תדירות ההתקפים ולהוריד את עוצמתם. כאמור כל זאת ניתן להשיג הרבה פעמים באמצעים תרופתיים בלבד ללא צורך בהתערבות כירורגית דוגמת עקירת שיניים . פנה/י אלינו למידע נוסף - אנו מחויבים לבריאות החיות שלכם בי"ח חולים לחיות נווה צדק ,יצחק אלחנן 22 תל אביב , 03-5160257

חתולים-מאמרים