חמוסים-מאמרים

	החמוס הוא בעל חיים מבוית, בן דוד של החורפן והבונה, אך הוא אינו מכרסם. הוא נמצא במקום טוב בין החתול והכלב – קצת יותר קרוב לכלב. הם חברותיים מאוד ומשמשים כחיית מחמד נפלאה. הם בעלי חוש ראייה מצומצם אך מצטיינים בשמיעה והרחה. הם אמנם עצמאיים ויכולים להיות מאוד נחושים ברצונם, אך בהחלט מראים הרבה אהבה והיקשרות לבעליהם, גם אם זה לוקח לעתים הרבה זמן. ניתן לאלפם להשתמש בארגז הצרכים כחתולים. הם אוהבים לשחק לפחות מספר שעות ביום ויאהבו ללכת אתך לכל מקום, יחד עם חיבתם העמוקה לישון היטב מספר שעות ביום. החמוסים מסתדרים מצוין עם שאר חיות המחמד בבית.
	אורך החיים של החמוס – 6-10 שנים בממוצע. ריח רע – בעיקר מזכרים שאינם מסורסים ולכן מומלץ לבצע עיקור/סירוס. בהחלט מומלץ לבצע גם ניתוח להרחקת השקים האנליים בהם מתרכזת הפרשה ריחנית במיוחד. ניתן כמובן להסתפק ברחיצה לעתים רחוקות ולנקות לעתים קרובות את ארגז הצרכים.

	מזון – המרכיבים החשובים הם שומנים וחלבונים. ישנו מזון מיוחד לחמוסים אך ברוב המקומות בישראל לא ניתן להשיגו ואז אפשר להשתמש במזון מסחרי לחתולים. כעיקרון ניתן פשוט למלא את צלחת המזון אלא אם החמוס שלכם הוא שמן מדי וזקוק לשמירת משקל או דיאטה. בגלל דרישת החלבונים הגבוהה שלהם כדאי להאכיל חמוסים עד גיל 3 שנים במזון המתאים לגורים שהוא בעל חלבונים ועתיר אנרגיה. לאחר מכן כשהם מזדקנים ניתן להעביר למזון בוגרים רגיל. ככלל, המזון המתאים הוא מהסוג של מזון יבש ולא מהסוג הרטוב. החמוס הוא חיה מפונקת בתחום האוכל והוא שם לב לכל שינוי. אם מחליטים על שינוי במזון כדאי לערבב את הסוג הישן עם החדש בהדרגה עד שגומלים את החמוס מהסוג הישן.
	תוספות ופינוקים – מעט פירות וירקות לא יזיקו אך לא כבסיס למזון. אפשר למשל מעט בננה מרוסקת, חמאת בוטנים, עוגיות אורז, אפונה ירוקה, תפוחים ואפילו צ'ופרים של חתולים. ממה להימנע - ממוצרי חלב, משוקולד, מכל סוגי הדגנים, מיותר מדי פירות, ממשפחת הבצל, השום וחבריהם. ** תוספות – מומלץ להשתמש בתכשירים לטיפול בכדורי שיער בדומה לחתולים. ניתן להשתמש באותו המוצר. מומלץ להשתמש במוצרים המבוססים על שמנים צמחיים ולא פטרוליום.

	עיקור / סירוס - את החמוס הזכר נהוג לסרס כדי להימנע מסימון הבית בריח קשה ולמנוע התפתחות אגרסיה בעיקר בין זכרים. את הנקבה חייבים לעקר, ובמיוחד עוד לפני הייחום הראשון, היות שעם הייחום עליה להזדווג ולהיכנס להיריון או שהיא תפתח אנמיה קשה מאוד ותמות ממנה. הגיל הממוצע לביצוע הניתוח בנקבה הוא 3-6 חודשים ולא יאוחר מגיל זה. ישנה אפשרות נוספת – זריקות הורמונליות, אך הן פחות מומלצות. הוצאת שקים אנליים - לא חייבים לבצע את הניתוח, אולם לרוב זה מומלץ. בדרך כלל חמוס מעוקר/מסורס ימעט להפריש את הריחות הקשים מהשקים האנליים, אך עדיין עלול לעשות זאת בעת פחד או התרגשות. אפשר כמובן להמתין עם הניתוח ולראות עד כמה הוא אכן נדרש. חיסונים - במדינת ישראל אין עדיין יבוא מסודר של חיסונים המיועדים במיוחד לחמוסים. החיסון החשוב ביותר הוא חיסון נגד כלבלבת, ולא כל חיסון של כלב מתאים לחמוס. חשוב לכן לוודא היטב עם הווטרינר המטפל אם הוא אכן משוכנע שהחיסון מתאים לחמוס שלך. כמובן שהאפשרות השנייה היא לא לחסן – כלומר החמוס לא יהיה מוגן מפני המחלה. חיסון חשוב נוסף הוא נגד מחלת הכלבת - זהו אותו חיסון המשמש לכלב ולחתול ולכן יש אותו לכל וטרינר.
	סימני מחלה - היות שהחמוסים חיים מעט זמן יחסית, גם לבעיות רפואיות לוקח יחסית מעט זמן להתפתח, כלומר כדאי לפתח ערנות לסימנים כלליים כמו: חולשה יחסית, עייפות יחסית, ירידה בתיאבון או הפסקת אכילה, עיניים נפולות או מזוגגות, שימוש ארוך מהרגיל בארגז הצרכים ללא תוצרת, או כל שינוי בהתנהגות הרגילה בארגז הצרכים, נשירת שיער ושינויי עור ופרווה, שלשולים ועוד. כדאי לפנות לעזרה וטרינרית כאשר סימנים אלו מופיעים. פרעושים - גם חמוסים סובלים מבעיית הפרעושים בדומה לכלבים וחתולים, אך לא כל תכשיר מיועד להם ולא בכל תכשיר ניתן להשתמש. מומלץ להיוועץ בווטרינר המטפל לפני הקנייה והשימוש.