|
|
|
|
כלבים
מהי בלוטת התריס?
בלוטת התריס (תיירואיד) מפרישה הורמונים השולטים במטבוליזם של תאי הגוף. ההורמונים נקראים תירוקסין (T4) המיוצר בכמות רבה יותר, וטריאודותירונין (3T) שהוא בעל פעילות ביולוגית חזקה יותר. יוד הוא יסוד החיוני לבניית הורמונים אלו. בנוסף הבלוטה מפרישה הורמון בשם קלציטונין הקשור לשמירה של משק הסידן בגוף. הבלוטה מורכבת משתי אונות וממוקמת בצוואר, סמוך לקנה הנשימה.
יש בקרה מוחית על הפרשת ההורמונים T3 ו–T4. איזור במוח בשם היפותלמוס מפריש הורמון בשם TRH (Thyrotropin releasing Hormone), שגורם לאיזור אחר במוח בשם היפופיזה להפריש הורמון בשם TSH (Thyroid Stimulating Hormone), והוא בתורו גורם לבלוטת התריס להפריש את ההורמונים T3 ו-T4. מנגנונים של היזון שלילי וחיובי מבקרים את רמת ההורמונים בדם כך שתתאים לצרכי הגוף.
גורמי המחלה
כאשר כמות ההורמונים T3 ו-T4 אינה מספקת, התמונה הקלינית המתקבלת היא של מחלת ההיפותיירואידיזם. נראה מחלה זו בכלבים. בחתולים היא נדירה ביותר (הם סובלים מהבעיה ההפוכה – עודף פעילות של בלוטת התריס). המחלה נחלקת ל-3 סוגים עיקריים, לפי האיבר הפגוע שגרם לה:
- היפותיירואידיזם ראשוני – חוסר בהורמונים עקב הרס של בלוטת התריס. ההרס נגרם בד"כ עקב דלקת (כנראה ממקור אוטו-אימוני) שבעקבותיה תאי הבלוטה מוחלפים ברקמת צלקת. סיבה אחרת להרס הבלוטה היא אטרופיה - החלפת תאי הבלוטה ברקמת שומן. מדובר בתהליך ניווני, שלא ברור מה הסיבה לו. סיבה נוספת, אם כי נדירה יותר, הינה הרס הבלוטה עקב תהליך סרטני המתחולל בה. רק לאחר ש-75% מרקמת הבלוטה נהרסת, נתחיל לראות סימנים קליניים של המחלה.מעל 90% מהכלבים החולים במחלה יראו את הצורה הזו.
- היפותיירואידיזם שניוני - עקב בעיה של ההיפופיזה במוח להפריש את ההורמון TSH. יכול לקרות בגלל גידול, בעיה מולדת או תרופות מסויימות.
- היפותיירואידיזם שלישוני – עקב בעיה של ההיפותלמוס במוח לייצר את ההורמון TRH. גם כאן הסיבה יכולה להיות עקב גידול או בעיה מולדת.
סיבה נוספת ונדירה היא חסר של יוד במזון – לא יקרה בכלב שאוכל מזון מסחרי.
סימנים קליניים
המחלה אופיינית לכלבים בגיל הביניים (4-10 שנים), ובד"כ נראה אותה בכלבים בינוניים וגדולים.
בגלל שהורמוני התיירואיד משפיעים על כל הרקמות בגוף, נראה סימנים מגוונים. סימנים כלליים ולא ספציפים הם עייפות, חולשה, ירידת סיבולת בפעילות גופנית, עליה במשקל ללא עליה באכילה. חלק מהכלבים מתחילים לסבול מקור.
- ביטוי עורי – התקרחות סימטרית בגוף, פרווה יבשה וחסרת ברק, עור מעובה, קשקשים, נקודות או כתמים שחורים על העור, איבוד שיער בזנב, בעות עוריות ל רקע אלרגיות.
- שינויים במערבת הרביה – בנקבות נראה לעתים ייצור חלב והגדלת עטינים בכלבה שאינה בהריון, או מחזורי ייחום לא סדירים. כלבה חולה שבהריון יכולה להפיל. בזכר המחלה יכולה לגרום לירידה או חוסר פוריות.
- השפעה על הלב – קצב לב אטי, התכווצות חלשה יותר של שריר הלב.
- שינויים במערכת העצבים – לא שכיח. חולשה, שיתוקים בגפיים ובפנים.
- ביטוי עיני - נדיר. משקעי שומן בקרנית, דלקות עיניים, יובש בעיניים.
- מטבוליזם – קצב המטבוליזם נמוך יותר, כל הארועים הגופניים בקצב נמוך יותר.
אבחון – האבחון מסתמך על בדיקה כללית יסודית ע"י הוטרינר, ובהמשכה בדיקת דם פשוטה.
טפול- הטפול פשוט ומוצלח – מתן ההורמון החסר באופן מלאכותי ע"י כדור פעמיים ביום
התגובה לטפול=פרוגנוזה – מצוינת ,הכלבים חוזרים לעצמם מהר,הבעיות נפתרות תוך חודש-חודשיים
** מחויבים לבריאות החיות שלכם **
בי"ח לחיות נווה צדק, יצחק אלחנן 22 תל אביב www.vet4u.net 03-5160257
לקוחות יקרים, עם פתיחת העונה החמה, רבים מכם יפנו לביצוע הדברה מקצועית בסביבת הבית.
הדברה מקצועית בבית ובסביבה – טיפים ונתונים לבחירת ההדברה הנכונה
ביצוע הדברה בבית ובסביבה אינה תחליף להדברה מסודרת יעילה וקבועה על חיות המחמד שלכם.
יחד עם זאת הדברת הבית והסביבה בהחלט תתרום להצלחת ההדברה בחיות המחמד.
מידע כללי:
מרבית החומרים הקיימים בשוק מתחלקים ל- זרחנים אורגניים, פירמתרינים/פירתרואידים.
(קוטלי מכרסמים שייכים בד"כ לקבוצת האנטי-קואגולנטים-מעכבי קרישה)
- קוטלי מכרסמים – בעיקר מופיעים בצורת אבקה או גושים בצבע ורוד והם מסוכנים מאד לחיות הבית. מומלץ להימנע משימוש !!במקרה של חשיפה/בליעה צרו קשר מיידי !!
- זרחנים אורגניים הינם חומר המזיק יותר לסביבה אך חזק ויעיל יותר, וגם רעיל יותר – במיוחד בחתולים !!
- פירמתרינים/פירתרואידים הינם חומרים מזיקים ורעילים פחות – אולם כלבים קטנים וחתולים עדיין מאד רגישים אליהם .
- סימנים קליניים נפוצים לחשיפה / הרעלה מחומרי הדברה: ריור מסיבי,חוסר שיווי משקל,חולשה, הקאות, רעידות, נשימה מהירה ושיטחית, ,שינוי בגודל האישונים, פגיעה בראייה.
טיפים שימושיים:
אם מופיעים סימני הרעלה : פנו אלינו מיד! טיפול ואבחון מהירים מביאים לסכויי הצלחה גבוהים ומהירים יותר. הביאו אתכם מידע על חומרי ההדברה בהם השתמש המדביר. כדאי לבחור בחברת הדברה מקצועית ובעלת ותק וניסיון, מומלץ לשמוע מחברים שכבר ביצעו את המלצותיהם. ( ניתן לקבל אצלנו המלצות) .
שימו לב ובידקו באילו חומרים מתכוון המדביר שלכם להשתמש, ורישמו לפניכם. שימרו את פרטי המדביר והחברה למקרה הצורך לשימוש במקרה חרום.
אגב - שמות של זרחנים אורגניים מסתיימים בד"כ ב"phos " ( לדוגמא- "כלורופיריפוס")
הדברה ירוקה?? אין באמת דבר כזה.. בידקו היטב עם המדביר המספר לכם על חומרים ירוקים באילו חומרים הוא מתכוון להשתמש!
כמה זמן להרחיק את חיות המחמד מהבית? תקבלו תשובות שונות ממדבירים שונים.
המלצתינו – כמה שיותר - יותר בטוח, פירמתרינים/פירתרואידים – לפחות 12 שעות, זרחנים אורגניים – לפחות 24 שעות. לאחר ההדברה לשטוף היטב את הבית עם דגש על מקום ההדברה.
לשאלות ומידע נוסף :
בי"ח לחיות נווה צדק, יצחק אלחנן 22 תל אביב 03-5160257
www.vet4u.net
| |
עם הייחום הראשון ניתן לומר שכלבתכם הגיעה לפרקה. זוהי תקופת הבגרות המינית וכעת מסוגלת הכלבה לרבייה. הייחום תלוי בגזע, משקל, תנאי הגידול והמצב הבריאותי הכללי והוא מופיע לראשונה בדרך כלל בגיל 6 - 8 חודשים בגזעים קטנים, ובגיל מבוגר יותר - אפילו למעלה משנה - בגזעים הגדולים.
אורך מחזור הייחום כולו נע סביב כ-3 שבועות ובהם ניתן לראות הפרשה דמית מהנרתיק במשך כ-10 ימים. במשך ימים אלו מושכת הכלבה את הזכרים בסביבה אפילו ממרחק של כמה קילומטרים.
כלבה יכולה להיכנס להריון רק כשהיא מיוחמת. הייחומים בכלבות לא קשורים לעונות השנה וההפרש בין ייחום לייחום הוא בין חצי שנה לשנה.
מחזור הייחום
השלב הראשון במחזור קרוי "פרואסטרוס"- הורמון האסטרוגן עולה בדם הכלבה, מופיעה נפיחות באזור הבושת והפרשות דמיות. בנוסף, הכלבה תרצה להשתין בתכיפות גבוהה מהרגיל. בשלב זה הכלבה מתחילה למשוך זכרים אך עדיין לא מבייצת ולא תהיה מוכנה לקבל את הזכר ("לא נותנת"). לרוב שלב זה לוקח בין 7-10 ימים.
השלב הבא במחזור קרוי "אסטרוס". בשלב זה האסטרוגן גבוה, הורמון הפרוגסטרון מתחיל לעלות ומתרחש ביוץ. ההפרשות הדמיות מתחלפות להפרשות שקופות צהבהבות והנפיחות בבושת מעט יורדת. בשלב זה הכלבה תהיה מוכנה לקבל זכרים ואולי אף תנסה לעלות על כלבים אחרים בעצמה ("נותנת"). אורך שלב זה משתנה מאד בין כלבה לכלבה, ונמשך בין ימים ספורים ל-3 שבועות. זה השלב המתאים לזווגה עם זכר במידה ומעוניינים להרביעה.
הבעלים יכולים לוודא מוכנות של הכלבה להזדווגות על ידי גירוי החלק האחורי של הכלבה (ליד הזנב), בד"כ הכלבה תסיט את זנבה הצידה ותסמן מוכנות להזדווגות.
במידה והכלבה לא התעברה, השלב הבא הוא שלב ה"דיאסטרוס". שלב זה מאופיין ברמות גבוהות של פרוגסטרון. הכלבה מפסיקה למשוך זכרים ולא מוכנה להזדווגות. שלב זה נמשך 60-90 ימים.
השלב שבין מחזורי הייחום נקרא "אנאסטרוס", שלב ללא פעילות הורמונלית. הוא נמשך בין 4-5 חודשים.
יש כלבות שבהן לא נראה הפרשות כלל. בכלבות אלו ניתן לזהות את הייחום לפי שאר הסימנים- נפיחות בושת, משיכת זכרים, מוכנות להזדווג. במידה ויש קושי בזיהוי שלבי המחזור ניתן להיעזר בוטרינר שיכול לזהות את השלב במחזור ע"י עשיית משטח וגינלי או בדיקת דם.
|
|
|
| |
לכלבות שאינן גזעיות או שאינן מיועדות לרבייה מומלץ למנוע את הייחום כדי למנוע היריון שאינו רצוי. דרך אגב, גם מבחינת נוחות הגידול בבית מומלץ למנוע את הייחום עצמו עקב ההפרשה הנלווית אליו והטרדה הרבה הכרוכה במשיכת הזכרים שבסביבה.
כיצד למנוע ייחום?
- ניתוח עיקור - זוהי האפשרות המומלצת ביותר. מדובר בניתוח סטנדרטי ופשוט עם סיבוכים מינימליים. בניתוח זה מוצאות השחלות וכן הרחם וכך למעשה פותרים לתמיד את אפשרות הייחום וההיריון. ההחלמה מהירה והחזרה לתפקוד נורמלי היא תוך כ-24 שעות.
- טיפול תרופתי - ניתן למנוע היריון ו/או ייחום על ידי שימוש בתרופות הורמונליות, הניתנות בזריקה או בכדורים. אפשרויות אלו אינן מומלצות כיום ברפואה הווטרינרית המודרנית משום שנמצא קשר ישיר ביניהן לבין מחלת הסרטן: סרטן בצוואר הרחם, סרטן בבלוטות העטין (מקביל לסרטן השד אצל נשים) ודלקת רחם (בכלבה זוהי מחלה קשה העלולה להסתיים במוות). למעשה, בחלק ניכר של ארצות המערב טיפולים אלו הוצאו מחוץ לחוק!
- החלק המנטלי - לא קיים חלק מנטלי הקשור בהתנהגות המינית, בזיווג, בהיריון ובהורות. לכן, אין מקום להשוואה בין רגשותינו כבני אדם לגבי הנושא, לבין הרגשתן של הכלבות. כלומר, לכלבה לא יהיה כל שינוי מנטלי לרעה בעקבות ניתוח עיקור. יתרה מכך - מומלץ לבצע את הניתוח מוקדם ככל האפשר ועוד לפני הייחום הראשון, וזה מוריד באחוזים פנטסטיים את הסיכונים לחלות במחלות הנ"ל. לכן כאמור - מומלץ לבצע ניתוח עיקור כבר בגיל צעיר.
|
| |
 |
הריון והמלטה בכלבות
ההיריון
אורך ההיריון בכלבה משתנה בין 56 ל-70 ימים, כאשר הממוצע הוא 63 יום.
מספר הגורים קטן יותר בגזעים קטנים (בד"כ בין אחד לארבעה גורים), בעוד בכלבות גדולות מספר הגורים יכול להיות יותר מעשרה!
אבחון ההיריון: הדרך הטובה ביותר לאבחן הריון היא בעזרת אולטרה-סאונד, החל מהיום ה-25 לאחר הזיווג. בשיטה זו ניתן גם להבחין אם העוברים חיים או מתים. חסרון השיטה הוא חוסר יכולת לדעת את מספר הגורים המדוייק. שיטה אחרת היא בעזרת צילומי רנטגן. היתרון העיקרי של שיטה זו הוא שניתן לדעת במדוייק כמה גורים יש ולראות עיוותי שלד, אך החיסרון הוא שניתן להשתמש בדרך אבחון זו רק בשליש האחרון של ההיריון, אז עצמות הגורים מספיק בולטות.
הכנת הכלבה להריון ובמהלכו
יש לטפל בכל הבעיות הרפואיות של הכלבה לפני הכניסה להריון. יש לוודא שלכלבה אין בעיות גנטיות האופייניות לגזע, לתלע ולחסן את הכלבה. כמובן שמומלץ גם לבדוק אותה אצל הווטרינר, כולל בדיקת דם ושתן. יש להשגיח שהכלבה תגיע למשקל אופטימאלי לפני ההיריון – לתת מזון עשיר יותר לכלבה רזה, או לעשות דיאטה לכלבה שמנה. לכלבה הסובלת מעודף משקל יהיה קשה יותר להתעבר, ובנוסף היא צפויה לפתח יותר סיבוכים בזמן ההמלטה. בכל מקרה, אין לעשות דיאטת הרזיה לכלבה שמנה במהלך ההיריון.
בשליש האחרון של ההיריון (שלושת השבועות האחרונים) מתרחשת מרבית גדילת העוברים, והדרישות התזונתיות של האם עולות – לכן יש לספק לה מזון רב יותר. ניתן להגדיל את כמות המזון היומית ב-10-15%, או להחליף בהדרגה את המזון הרגיל למזון עשיר יותר (מזון גורים או מזון המיועד לגדילה). יש להאכיל מנות קטנות במשך היום, מאחר ונפח הקיבה קטן עם התרחבות הרחם, וארוחה גדולה מדי תגרום לאי נוחות לכלבה. יש להימנע מתוספות ויטמינים ומינרלים, מאחר והם יכולים להזיק יותר מאשר להועיל.
יש להקפיד על פעילות גופנית מתונה במהלך ההיריון, כמו הליכות. אין להתיש את הכלבה בפעילות גופנית מאומצת מדי, אך גם לא להביאה למצב של מנוחה מוחלטת, מה שיכול לגרום להשמנה ולקשיים בהמלטה.
בנוסף, יש להימנע ממתן תרופות במהלך ההיריון, ולהיוועץ עם וטרינר בכל מקרה של בעיה רפואית.
הכנה להמלטה
כשבוע לפני תאריך ההמלטה הצפוי יש להכין לכלבה קופסא או ארגז מרופד בבדים או בעיתונים ישנים.
יש לשיםאת הקופסא במקום שקט ומבודד. אפשר לשים את המזון והמיםשל הכלבה קרוב לקופסא.
בהתקרב תאריך ההמלטה המיועד ניתן לחזות את יום ההמלטה ע"י מדידת חום הגוף של הכלבה. עושים זאת ע"י מדידה בפי הטבעת של הכלבה פעמיים ביום, בוקר וערב, החל מימים ספורים לפני תאריך היעד. בד"כ הטמפ' תהיה 38-39°C. 24 שעות לפני תחילת ההמלטה, תהיה ירידה של מעלה אחת מהממוצע היומי שנמדד עד כה.
כדאי מאד לדעת את מספר הגורים לפני ההמלטה. ניתן לעשות זאת ע"י צילום רנטגן של הכלבה. כך ניתן יהיה לדעת שאכן כל הגורים יצאו, ושחלילה אחד מהם לא נתקע, ובעת הצורך להחיש את הכלבה לקבלת טיפול ללא איבוד זמן מיותר.
ההמלטה
ההמלטה מחולקת לשלושה שלבים:
שלב ראשון: כ-24 שעות לפני תחילת הלידה (עם צניחת טמפ' הגוף) רמות הפרוגסטרון יורדות ורמות ההורמון פרולקטין עולות. הכלבה תיעשה חסרת מנוחה – סביר להניח שהיא תלחית הרבה, תראה התנהגות "קינון" מוגברת (תיכנס למקום חשוך וסגור, תחפור, תשרוט ותקרע בדים – הכל בכדי להכין לה ולגוריה מקום נוח ובטוח), ייתכן שהיא גם תקיא או תסרב לאכול.
שלב שני: צוואר הרחם מתרחב והרחם מתחיל להתכווץ. אפשר להבחין בהתכווצויות של הבטן. בשלב זה תתרחש ההמלטה. הגורים ייצאו כשהם עטופים בשק ירקרק המכיל נוזל. לאחר המלטה של כל גור, תצא השליה שלו. רוב הגורים יוצאים קודם עם הראש, אך יכולה להיות גם "לידת עכוז", כשחלקם האחורי יוצא קודם. מצב זה נורמלי בכלבים.
לאחר יציאת הגור, הכלבה פותחת אתהשק בשיניה, מנקה את הגור ומנתקת את חבל הטבור.
מרווח הזמן בין גור לגור יכול לנוע מדקות ספורות עד שעה.
שלב שלישי: זהו שלבהמנוחה בין המלטת גור לגור. בשלב זה מתרחשות התכווצויות קטנות של הרחם ויציאתשיירי השלייה מן הרחם. שלב זה נמשך בדרך כלל 10-30 דקות.
אם ההמלטה מאד מתארכת (הרבה גורים או מרווחים ארוכים בין גור לגור), אפשר לקחת את הכלבה לטיול קצר בחוץ לשם עשיית צרכים. ניתן גם לתת לה כמויות קטנות של מים ומזון.
עזרהבהמלטה
לאחר המלטת כל גור, אם האם לא עושה זאת לבד (ולרוב היא כן), ישלהרחיק את כל הקרומים המכסים אותו ולנקות את הפנים מהריר המכסה אותם, ובפרט את האףוהפה. יש לנגב את הגור עם מגבת נקייה כדי לייבש אותו וכדי להמריץ את הנשימה ואתמחזור הדם.
לאחר מספר דקות של ניגוב, הגור אמור להתחיל לזוז ולבכות בקול. לרוב הכלבה נושכת את חבל הטבור אך כשלא עושה זאת יש לקשור את חבל הטבור במרחק של 5 ס"מ בערך מגוףהגור בעזרת חוט דק, ולאחר מכן יש לחתוך אותו בצד של הקשר הרחוק מהגור. יש לטפטףטיפת יוד על החבל לאחר החיתוך.
סיבוכים בהמלטה
ברוב הכלבות ההמלטה עוברתבשלום וללא בעיות, אולם יש גזעים מסוימים כגון גזעים פחוסי אף, כלבות לאחר תאונותדרכים עם פגיעה באגן, או כלבות עם גור אחד גדול. במקרים אלו כדאי להתייעץ עם וטרינרלפני ההמלטה ולהיות ערניים להופעת אחד הסמנים הללו:
התכווצויות חזקות ורציפות מעל 30 דקות ללא יציאת גור
הפרש של יותר משעתיים בין יציאת גור אחד לשני
סימני כאב חזקים והתעסקות מרובה באיבר המין
הריון מעל 65 ימים ללא סימנים של התחלת המלטה
הפרשות שחורות או ירוקות סמיכות ללא יציאת גורים לאחריהן
דימום כבד מאיבר המין
גור תקוע בנרתיק שאינו מצליח לצאת
רעידות שרירים או עוויתות
הפסקת הצירים למשך יותר משעה כאשר ידוע שיש עוד גור שטרם יצא
** במקרים כאלו פנו אלינו מיידית –זהו מצב חרום **
אחרי ההמלטה
אחרי ההמלטה יש לשמור את הכלבה והגורים באזור מתוחם, כדי שהגורים לא יוכלו לטייל ברחבי הבית ויהיו צמודים לאמם. אפשר להשתמש בארגז גדול או לגדר פינה בחדר. יש לרפד אזור זה, רצוי בעיתונים שקל להחליפם אחרי שמתלכלכים.
יש לשמור על חום גופם של הגורים – הדרך הטובה ביותר היא שיהיו צמודים לאמא. אפשר להוסיף מנורת חימום או בקבוקים חמים, וכמובן להיזהר שלא לחמם יתר על המידה, פן נגרום לכוויה.
יש לשים לב שכל הגורים מתחילים לינוק בסמוך ללידה, ואם מבחינים בגור לא עושה כך, יש לקרבו לפטמה ולהכניסה לפיו.
כדאי לבדוק מדי יום שאכן יוצא חלב מהעטינים, ע"י לחיצה עדינה עליהם.
יש לזכור שגורים שרק נולדו הם מאד עדינים ופגיעים, ולכן יש להשגיח עליהם בשבע עיניים! גילוי מוקדם של בעיה יכול להיות ההבדל בין חיים ומוות של הגור.
סימני אזהרה שהגור חולה:
לא מצליח לינוק או לא מנסה אפילו
חלש, אפאתי, פחות חיוני משאר הגורים
בוכה ללא הפסק
אינו עולה במשקל
חום גוף נמוך
שלשולים ו/או הקאות
מבודד משאר הגורים ומהאם
יש לקחת את הגור החולה אלינו מיד !!
גם האם יכולה לפתח סיבוכים אחרי ההמלטה.
יש לבדוק שהיא אוכלת היטב, נותנת צרכים כרגיל, שאין דימומים או הפרשות בעלות ריח רע מאיבר המין.
אם הכלבה חלשה, חסרת תיאבון, מופיעות רעידות שרירים או קשיי נשימה, לא מסוגלת לעמוד – יש לקחתה דחוף לווטרינר.
יש להשגיח שהעטינים אינם מתנפחים בצורה חריגה, שאינם מתקשים, שצבעם לא הופך לאדום כהה, והמגע בהם אינו גורם לכאב עז – הסימנים הללו יכולים להעיד על דלקת עטין.
לסיכום – טיפול מסור והשגחה צמודה לפני, תוך כדי, ואחרי ההמלטה יקלו על הכלבה שלכם ועל גוריה, ויכולים למנוע בעיות רפואיות רציניות.
| |
כל כלב צריך להיות מוגן מפני הסכנות השכיחות של מחלות כלבים, במיוחד בהיותו גור. כדי להביא את הגור לרמת חיסון נאותה נגד מחלות מסוכנות וקטלניות יש צורך בזריקות חיסון, ובתכיפות עליה ממליץ הרופא.
הכלב צריך להיות בריא לחלוטין כשמביאים אותו לקבלת חיסון. לפיכך מבצע הרופא בדיקה כללית מלאה ומקיפה לפני כל חיסון, ולמעשה זוהי הזדמנות טובה עבור הבעלים לקבל מידע מלא על מצבו הכללי ולהתוודע לבעיות כלשהן שעלולות להימצא ללא ידיעתם.
תוכנית החיסונים המלאה לגור מתחילה אם כן כבר בגיל צעיר של 6 שבועות, נמשכת מספר שבועות, ומטרתה להביא את הכלב/ה לרמת חיסון גבוהה ונאותה מהר ככל האפשר, כדי שתוכלו להפיק ממנו/ה הנאה מלאה.
החיסונים מקנים 80 - 100 אחוז הגנה וחשוב מאוד להקפיד ולבצעם בזמן.
תוכנית החיסונים הכללית לגור:
גיל 6 שבועות - חיסון כנגד מחלות גורים וירליות - "פרוו" ו "כלבלבת".
גיל 9 שבועות - חיסון משושה (כנגד 6 מחלות) וחיסון שעלת.
גיל 12 שבועות - חיסון משושה נוסף (מכונה "דחף").
גיל 13שבועות - חיסון כלבת ואיתו הסדר הרישום העירוני,ושבב אלקטרוני
גיל 13 שבועות- טיפול מונע נגד "תולעת הפארק".
כל 3 חודשים - טיפול מונע נגד "תולעת הפארק".
|
|
 |
| |
לאחר סיום סדרת החיסונים הראשונית, והחל מהשנה השנייה לחייו של הגור ניתן להסתפק בחיסון יחיד לשנה מכל סוג, ובטיפול מונע ל"תולעת הפארק" בתדירות קבועה.
** לתשומת לבכם: לפני תום תוכנית החיסונים עדיין נחשב הגור כפגיע - ועדיין עלול להידבק במחלות גורים! לפיכך מומלץ למנוע ממנו ככל האפשר מגע עם כלבים זרים, כלבים שאינם מחוסנים, ומגע עם הפרשותיהם.
* חיסונים במועדם מונעים מחלות *
|
| |
|
| |
1. החיסונים - חשוב להקפיד על מועד החיסונים כדי שמערכת החיסון של הגור תתפתח כראוי. כמו כן חשוב לזכור כי החיסונים אינם מקנים הגנה מלאה מיידית, ולכן מומלץ למנוע מהגור מגע עם כלבים זרים והפרשותיהם.
2. תזונה - חובה לבסס את תזונתו של הגור על מזון מסחרי מוכר המיועד לגורים. מזון זה מכיל בצורה מאוזנת את כל מרכיבי המזון להם זקוק הגור. לפיכך אין צורך בתוספי מזון דוגמת "קלציום", אלא בהוראת הרופא. מומלץ לחלק את מנת המזון היומית ל- 3 ארוחות ולהגיש המנה לחצי שעה ואחר כך לאסוף את הנותר כדי להקנות הרגלי אכילה נכונים. החל מגיל חצי שנה ניתן בתיאום הרופא לעבור ל- 2 ארוחות ביום. שתייה - מים בלבד, חופשי ללא הגבלה. |
|
 |
| |
3. תוספות ביתיות - לא מומלץ, אך כידוע בכל בית ישראלי קצת קשה להימנע מהן. לכן, אם כבר נותנים כדאי לתת תוספות נכונות: ירקות טריים / מבושלים, ביצה טרייה אחת למספר ימים, אורז מאודה, בשר/עוף ללא שומן, עור ועצמות, שמן צמחי אחת למספר ימים. מומלץ ככלל להימנע ממתן מאפים, בצקים, מזון מטוגן, מזון מתובל או מזון שמן.
4. טיפול בצרכים של הגור - חיות אוהבות לשמור על הניקיון ולכן הגור יבחר בדרך כלל באזורים מסוימים בבית בלבד לעשיית צרכיו. כדי לשכנע אותו לעשות במקום הדרוש יש להביאו למקום זה מספר פעמים רב (תמיד אחרי הארוחה), ולשבח וללטף אותו כאשר אכן עושה צרכיו במקום הנכון. אם הגור "מפשל" ועושה צרכיו במקום אסור, אין צורך להכותו. מספיק לגעור בו בתקיפות ולהדריכו מיד למקום שם מותר לו. חשוב לבצע גם חיטוי יסודי של מקום צרכיו. חשוב לדעת - גורים לומדים מהר מאוד. בתחילה הם פשוט חסרי ביטחון בחוץ ולכן מעדיפים לעשות בבית, וכן - בגיל כה צעיר פשוט עדיין קשה להם להתאפק (ראו מאמר נוסף בנושא אילוף גורים).
5. פרעושים, קרציות, טפילים - פרטים נוספים ניתן לקבל אצלנו. ככלל, כדאי להתרגל מוקדם ככל האפשר לטפל נגדם כבר בגיל צעיר ובאופן קבוע (ראו מאמרים בנושא).
6. חפיפה ורחיצה - מותר לרחוץ גורים! חשוב לבחור שמפו מתאים המיועד לעור הגור, ולרחוץ בתדירות שאינה עולה על אחת ל- 3-4 שבועות לכל היותר. חשוב מכול - לייבש היטב ולבחור יום
חמים ככל האפשר לביצוע הרחיצה.
*** והכי חשוב - יש לכם חבר חדש במשפחה - מזל טוב ובהצלחה *** |
| |
|
| |
משחק
המשחק הוא חלק חשוב בהתפתחות החברתית של הגור. בטבע כשהיה הכלב עוד זאב המשחק שימש להתפתחות מיומנות הציד ולבניית מעמד חברתי. גור שהצליח לנשוך ולנצח את חבריו נחשב לבעל מעמד גבוה יותר בחברת הכלבים. כיום כשהכלב הוא חלק מהמשפחה עלול המשחק להיות מטריד: נשיכת בני הבית ובמיוחד ילדים - זכרו שאלו נועדו לקביעת מעמדו החברתי של הגור ולכן מתוך משחק אם הצליח לנשוך הוא עלול להבין שאתם במעמד נמוך משלו, וזה אינו רצוי!
ניתן למנוע נשיכות אלו על ידי מספר פעולות פשוטות:
- משחק ללא נשיכה ישירה של בני הבית – תנו לו לנשוך מגבת, חבל או דבר דומה וברגע שינשוך אתכם – הפסיקו את המשחק.
- כאשר הכלב נוהם או מגרגר עליכם – אחזו בצווארו וטלטלו אותו קלות. ניתן אף לנהום עליו בחזרה – כך עושה אימו של הגור כאשר הוא מרגיז אותה.
כיצד מונעים מהגור להרוס את הבית?
למנוע ממנו גישה לחפצים אותם הוא עלול להרוס. כאשר אינכם בבית הגבילו אותו לפינה קטנה בה לא יזיק לחפצים. כאשר אתם חוזרים הביתה שחררו מיד את הגור, הוציאוהו לעשיית צרכים ובלו עמו. |
|
 |
 |
| |
עשיית צרכים בבית – מה לעשות?
הצלחת החינוך תלויה בעיקר בבעלים ולא בגור. אין קשר בין מין וגזע הגור להצלחה. גור הוא כמו תינוק – קשה ללמד גור מתחת לגיל 3 חודשים – הוא יכול ללמוד מגיל מסוים, ולפני כן זה יגרום סבל לכם ולו.
עובדות חשובות: לגור קשה להתאפק. הוא אינו אוהב ללכלך את אזור השינה והמרבץ שלו ומעדיף להשתין על מצע סופג במיוחד אם מריח שם שתן שלו או של כלבים אחרים. גור יעשה צרכיו סמוך לאחר הארוחה, לאחר משחק ולפני שינה. פחד יגרום לגור להשתין כסימן לכניעה.
השימוש בעובדות אלו מקל על החינוך:
נסו להגביל את הגור לאזור שינה קטן יחסית ולא לאפשר לו להסתובב בבית. כך הוא ילמד להתאפק ולא יעשה צרכיו לעיתים קרובות.
נסו לצפות את זמני ההתרוקנות של הגור לפי העדפותיו והתנהגותו – הסתובבות במקום או הרחה של הארץ – ואז אפשרו לו לצאת למקום המתאים (לאחר אוכל, משחק, לפני שינה).
השתדלו להוציא אותו מספר פעמים רב ביום, ולמקום קבוע.
כדאי להוציא אותו על הידיים – הנחתו על הארץ תגרום לעשיית צרכיו במקום.
כשעשה את צרכיו עודדו אותו בליטוף וטון דבור חם.
סבלנות – אצל הכלב עשיית צרכים היא טקס חשוב. תנו לו את הזמן הדרוש. לעולם אל תכו את הכלב בתגובה לעשיית צרכיו במקום לא נכון. הוא עלול ללמוד מכך לעשות אותם כשאינכם בסביבה. אם ראיתם את הגור עושה בבית ורק אם זה בשעת המעשה מותר לומר לו "לא" בקול תקיף, לשאת אותו החוצה, להניחו על הארץ וללטף אותו.
אם אינכם נמצאים בבית שעות ארוכות נסו להגבילו למקום קטן מרופד בעיתונים, כדי שיקל עליכם לזהות ולנקות את הצרכים. עם התקדמות האילוף נסו לצמצם את המקום עד לעיתון קטן (צורת אילוף זו דורשת זמן רב יותר).
לסיכום – זהו פרק זמן הדורש הרבה סבלנות והוא בטוח מסתיים בהצלחה.
*** לכל מידע – פנו אלינו לצוות בי"ח לחיות נווה צדק *** |
| |
|
| |
1. רוב חיות המחמד עוברות את הניתוח בגיל צעיר וגיל זה אכן מתאפיין בהרבה שובבות, חדוות חיים ומשחק ופעילות גבוהה. כדאי לזכור שגם ללא ניתוח התנהגות זו תלך ותשתנה, תלך ותפחת עם השנים וההתבגרות.
2. חיות מחמד לאחר הניתוח מפתחות נטייה להשמנה. מדוע? כיוון שבניתוח כזה מתבצע שינוי הורמונלי בגופן. הוצאת המקור להורמוני המין הנקביים (עיקור) או הזכריים (סירוס) גורמת לשינוי המאזן ההורמונלי, וכתוצאה מכך לשינוי בדרישות המטבוליות והתזונתיות של חיית המחמד. הדרישות התזונתיות לאחר הניתוח יורדות ולכן יש סכנה להשמנה אם ממשיכים להאכיל באותה כמות מזון ובאותו סוג מזון. השמנה בהחלט עלולה להוריד את רמת הפעילות של חיית המחמד אתה תפחת חדוות המשחק. |
|
 |
| |
3. ניתן למנוע את ההשמנה ממנה מסתייגים המתנגדים לניתוח, על ידי התאמת התזונה לדרישות המטבוליות החדשות. אנו ממליצים ללקוחותינו להוריד את כמות המזון ב- 15 % תוך חודשיים מזמן הניתוח (בהדרגה, כדי לאפשר לחיית המחמד להתרגל בקלות לשינוי). בהחלט מומלץ לעתים לשנות גם את סוג המזון, ועל כך יש להתייעץ אתנו באופן אישי לגבי כל חיית מחמד. |
| |
|
| |
החל מתום שנתו הראשונה לחיים והלאה נחשב הכלב כמתבגר. החל משנתו ה-6 והלאה נחשב הכלב כבוגר. החל משנתו העשירית – מזדקן. כמובן שבכל אחד משלבי החיים האלו ישנם סיכונים ומחלות העלולות לפגוע במצב בריאותו, ולכן חשוב להשתדל ולמנוע אותם ומצד שני לגלות אותם בזמן.
1. חיסונים - גם לאחר שסיים את תוכנית החיסונים הרחבה בשנתו הראשונה עדיין זקוק הכלב לרמת
חיסון נאותה כנגד נגיפים וחיידקים העלולים לפגוע בו. לכן, יש לבצע מדי שנה חיסונים נגד: |
|
 |
| |
- כלבת - במחלה זו דובר כה רבות והיות ועלולה לפגוע באדם הרי שחובת החיסון השנתי מעוגנת בחוק, ויחד איתה מוסדר הרישום העירוני.
- משושה - כנגד 6 מחלות קשות וקטלניות העלולות לפגוע בכלב בכל שלב מחייו, וביניהן גם כנגד חיידק ה"לפטוספירוזיס" המסוכנים לאדם. חיסון זה חשוב ביותר לבריאותו של הכלב.
- שעלת – כנגד התפתחות של מחלת נשימה ומומלץ באופן קבוע לכל כלב העומד להתאכסן בפנסיון או מכלאה וכן בכלבים רגישים, ובמיוחד לקראת החורף.
- "תולעת הפארק" ו/או חיפושית הזבל - בעיה כלל ארצית וגם באזורנו. אנו ממליצים לבצע לפחות טיפול כל 3 חודשים שהוא הפתרון היחיד לבעיה - מניעה!
2. תילוע - טיפול סטנדרטי ומומלץ כנגד תולעי מעיים. הטיפול ניתן בכדורים לפי משקל גוף, ויש לחזור עליו מדי חצי שנה לפחות.
3. סימני מחלה - לתשומת לבכם:
- דימום - בצואה, בשתן, או מפתח גוף אחר.
- חולשה, רפיון איברים
- תיאבון - שינויים בהרגלי אכילה - יותר או פחות.
- ירידה במשקל.
- שינוי בכמות ותדירות השתייה ומתן שתן - עלייה או ירידה, מאמץ במתן שתן, מתן שתן בבית.
- שיעול.
- גושים או בליטות.
- גירוד, התקרחויות, נשירת פרווה מוגזמת.
- כדאי לשים לב לסימנים הנ"ל ולהחיש את הפנייה לווטרינר אם הם מופיעים, היות שגילוי וטיפול מוקדמים מפחיתים כמעט תמיד את חומרת המחלה ומחישים את ההחלמה.
4. בדיקות דם תקופתיות - החל מגיל 6 שנים והלאה כאשר הכלב כבר בוגר כדאי להיוועץ עם הווטרינר לגבי הצורך בבדיקת דם מקיפה. בדיקות כאלו יכולות לגלות סימנים מוקדמים של מחלות ולאפשר טיפול מוקדם לפני החמרתם.
5. חשיבות הבדיקה הכללית - לסיכום: כדאי להקפיד על בדיקה כללית על ידי הווטרינר. מועד החיסון הוא הזדמנות מצוינת לביצוע בדיקה כללית תקופתית וכדאי להקפיד עליו.
6. תזונה - ישנה חשיבות רבה לתזונה גם בגילאים האלו. כמובן שכלב מתבגר או בוגר שסיים למעשה את תקופת הגדילה המואצת בחייו אינו זקוק למזון כמו גור. ישנה חשיבות גם לאורך החיים של הכלב – האם זהו כלב "עבודה" או "שמירה" המתרוצץ הרבה במהלך היום, או שזהו כלב ביתי הנוהג לכל היותר לצאת 3 פעמים ביום לטיול קצר. רוב המזונות הקיימים היום בשוק מותאמים לצרכים הספציפיים של הכלב שלכם. כדאי להתייעץ עם הווטרינר לגבי המזון המתאים לכלבכם בתקופה זו של חייו. |
| |
|
| |
עם הזדקנותו של כלבכם ילכו ויופיעו תהליכים שונים בגופו. רובם בדרך כלל תהליכים כרוניים שילכו ויופיעו בהדרגה ובאיטיות. יחד עם זאת, אם נגלה תהליכים אלו בזמן, נוכל להקדים תרופה למכה, לעקוב, להשגיח ולוודא שאנו מעניקים לחיית המחמד האהובה עלינו את איכות החיים הטובה ביותר ואריכות ימים ככל האפשר.
** למעשה, הרפואה המודרנית כיום הולכת ומתמקדת ברפואה מונעת ** |
|
 |
| |
- חיסונים - באופן כללי מערכת החיסון הטבעית הולכת ונחלשת. לפיכך יש לצפות להדבקה בווירוסים, חיידקים ופתוגנים אחרים שבגיל אחר מושמדים על ידי מערכת החיסון הטבעית. מה ניתן לעשות? לחזק את מערכת החיסון, או במילים אחרות - דווקא בגיל כזה להקפיד על מתן החיסונים כולם, במועד (גם הקשישים בינינו מקפידים על קבלת חיסונים שבעבר לא נהגו לקבל).
- תזונה נכונה - הדרישות המטבוליות בגיל קשיש משתנות. אין צורך באותה תכולת אנרגיה כבעבר, ומאידך - כדאי להקפיד על מקור חלבונים באיכות גבוהה. כדאי אם כן להעביר את כלבכם למזון המתאים לגילו. הרופא ימליץ לכם על המזון המתאים אותו ניתן כיום להשיג בכל חנות לחיות מחמד.
- בדיקות תקופתיות - כדאי להקפיד ולבוא לרופא עם כל בעיה או תופעה חדשה . מעבר לכך, בהמלצת הרופא ניתן לבצע בדיקות תקופתיות שונות כגון: בדיקות דם כלליות, בדיקות שתן, אף, א.ק.ג., רנטגן ואולטרא סאונד - הכול בהתאם לצורך. ככל שנאסוף יותר ויותר נתונים בזמן "שלום" נוכל להקדים תרופה ואף להתאים טיפול מונע כדי להתמודד טוב יותר עם מצבי "מלחמה", כלומר מחלות.
- כדאי לשים לב לתופעות הבאות: בליטות באזורי גוף שונים, ריח רע מהפה או מאזורים אחרים, שינויים בהרגלי השתייה וההשתנה, שינויים בהרגלי האכילה, עייפות, חוסר פעילות, שיעול, ירידה במשקל, מאמץ במתן שתן, מתן שתן בבית, חוסר רצון בולט ליציאה החוצה.
*** נשמח לעזור בכל מידע נוסף ולהתאים לכלבכם את הטיפול הטוב ביותר ***
|
| |
|
| |
Ctenocephalides felis הוא שמו המסובך והארוך של היצור השחור, הקטן והחמקמק, המצוי על חיות המחמד שלנו. כל חיות המחמד שאנחנו מחזיקים בביתנו חשופות לפרעושים, ובכללם גם אנחנו.
אז מיהו הפרעוש?
זהו טפיל קטן בעל מחזור חיים הכולל שלבי לארוה, גולם ובוגר. רק השלב הבוגר ניזון מארוחות דם. השלבים הצעירים ניזונים מדם מעוכל המופרש ע"י הבוגר, אותם גרגרים שחורים קטנים שאנחנו מוצאים לעיתים על חיות המחמד שלנו. השלב הבוגר חי על המאכסן (חיית המחמד שלנו), ואילו השלבים הצעירים יותר מתחבאים בסביבת הבוגר, בעיקר במקומות חשוכים. |
|
 |
| |
נקבת הפרעוש יכולה להטיל כ-1000 ביצים תוך 30 יום. מן הביצים תבקענה הלארוות שבהמשך תהפכנה לגלמים ומהם יצאו הפרעושים הבוגרים. בתנאים אופטימאליים התהליך הזה לוקח כ-3 שבועות, אולם בתנאי עקה הגולם יכול לשרוד בסביבת בעה"ח מספר חודשים. הגולם יכול לחוש בתנועות בעה"ח, ריחותיו ובחום שלו ולהגיח כבוגר תוך דקות.
מעבר להיותם יצורים מטרידים ועוקצניים לקיום פרעושים על חיות המחמד שלנו מספר השלכות רפואיות חשובות:
- פרעושים הם הגורם הנפוץ ביותר לאלרגיה בכלבים ובחתולים. ברוק הפרעוש מצויים מספר חומרים אלרגניים החודרים לדם המאכסן עם המציצה. ביטוי האלרגיה יכול להיות שולי ולהתבטא כגרוד קל אך גם בדלקות עור כרוניות, מפושטות וכואבות.
- הפרעושים משמשים כמעביר או פונדקאי לגורמי מחלה רבים וביניהם תולעת סרט החיה במעיים ונפוצה מאד בכלב, חיידק הפוגע בתאי הדם האדומים בחתול וחיידק הגורם בבני אדם למחלת שרטת החתול.
- במקרים של נגיעות קשה או בחיה צעירה פרעושים יכולים לגרום לחוסר דם/ אנמיה.
אז איך מטפלים ומונעים את ה"שחורים הקופצניים " האלו :
ראשית – אם יש לך חיית מחמד בבית – חובה לטפל , כל הזמן, כל השנה, ובאופן קבוע ורציף.
שנית – חשוב להבין – יש פרעושים בסביבת חיית המחמד גם אם לא רואים אותם !! הם חיים בעיקר בסביבה ורק בנגיעות גבוהה ומעלה ניתן לראות אותם – כך שיש פרעושים אלא אם הוכח אחרת !!
שלישית - הדברה :קיימים כיום מספר תכשירים שהוכחו כיעילים מאד במניעת פרעושים בכלב ובחתול. למעשה, קיימים בפנינו הכלים למנוע את כל הבעיות שהוזכרו קודם לכן. חשוב לזכור כי מדובר בטיפול תמידי ומתמשך, לאורך כל עונות השנה, שאין להפסיקו, אפילו אם אנחנו לא מוצאים את היצור השחור על חיית המחמד שלנו.
איך לבחור את תכשיר ההדברה המתאים :
פרעושים מפתחים עמידות לחומרי ההדברה שקיימים בשוק ולכן חומרים אלו הופכים לפחות רלוונטיים ופחות יעילים ככל שמצויים יותר זמן בשימוש . זה באמת מזכיר את העמידות שמפתחים חיידקים לאנטיביוטיקה המצויה בשימוש לא נכון או הרבה מדי זמן.
לכן יש צורך בתכשיר המכיל חומר חדש יחסית שטרם פותחה נגדו עמידות. התכשיר צריך להיות נוח וקל להפעלה, בעל פיזור טוב, יעיל לאורך זמן ארוך ככל האפשר, וללא רעילות לבני אדם ולחיות המחמד .
אבקות – פשוט לא ! מיושן, לא יעיל, הפיזור אינו מוצלח, משך זמן הפעילות קצר, יש כבר עמידות גבוהה .
תרסיס – לכלבים אין התנגדות מפורשת לטפול בתרסיס. ככלל, הפיזור סביר, משך זמן הפעילות בינוני, כך שתצטרכו לטפל כל שבועיים בערך. שימו לב –תרסיס המיועד לכלב אינו בהכרח מתאים לחתול ועלול לגרום להרעלות ! שימו לב אם מכיל
זרחנים אורגניים – זה כבר עלול להיות רעיל גם לבני האדם מסביב.
טיפות-אמפולות – תכשירי מזיגה - רוב החומרים המתקדמים ביותר כיום מגיעים בצורה כזו-
מוזגים את הנוזל על מוקד אחד או יותר על עור חיית המחמד – החומר נספג ועובד למשך זמן התלוי בתכשיר. נוח וקל להפעלה, רעילות נמוכה לבני אדם אם בכלל , פיזור מצוין .
חשוב לבחור את החומר החדש ביותר הקיים בשוק-אם תבחרו בחומר מיושן תשלמו מחיר נמוך יותר אך תקבלו יעילות נמוכה עד אפסית כך שלמעשה תשלמו ביוקר ...
הטפול במזיגה סביל ע"י חתולים וכלבים ואינו מפריע לשגרת חייהם הנוחה והנעימה
לסכום הנושא – כדאי מאד לרכוש את החומר אצל הוטרינר המטפל בחיית המחמד שלכם – הוא כבר יידע בדיוק מה מתאים ויעיל .
** חשוב לזכור כי בגלל תופעת העמידות המתפתחת כנגד חומרי ההדברה ייתכן שחומרים שהיו יעילים
לפני שנה אינם יעילים היום. לפיכך אנו מחפשים עבורכם את החומר הנותן את התשובה הטובה ביותר מבחינת יעילות, עמידות, קלות הטיפול והמחיר.
|
| |
|
| |
האם הקרציות על הכלב שלי מסוכנות לי ולמשפחתי?
האם קרציות מעבירות מחלות לאדם ולחיות?
כיצד ניתן למנוע את הבעיה?
קרציות – חיה פחות נפוצה באזורים עירוניים ויותר באזורים כפריים. זהו טפיל הנדבק לחיית המחמד (בעיקר כלבים וכמעט ולא חתולים), מוצץ דם וכך מתרבה. |
|
 |
| |
למעשה, עד כה עיקר הבעיות שנגרמו מקרציות התייחסו דווקא לבריאות חיית המחמד שלך, ולא דווקא לבריאות הציבור. הקרציות מעבירות לחיית המחמד מספר סוגים של חיידק (מכונה "ריקציה") שהבולט בהם הוא הגורם ל"קדחת הקרצית". זוהי מחלה שפוגעת בכלבים ועלולה לגרום למותם.
מתברר שקרציות יכולות להעביר מחלה הפוגעת באדם. זוהי "קדחת הבהרות" או בשמה המלא
"קדחת הכתמים הים-תיכונית", וזו אינה מחלה חדשה כלל וכלל אלא מוכרת גם בישראל זה זמן רב.
המחלה מועברת באמצעות חיידק ("ריקציה") הדוגר בקרצית וזו עלולה להימצא בכל מקום וגם בסוגים רבים של בעלי חיים, כמו מעלי גירה, מכרסמים ואחרים. לא דווקא הכלב או החתול הם האשמים. החיידק מועבר לאדם לאחר עקיצה של קרצית הנגועה בחיידק. למחלה באדם דרגות חומרה שונות ובאמצעות בדיקות מעבדה ניתן לזהותה במהירות ולטפל.
היות שהכלב והחתול מצויים בסביבתו הקרובה של האדם המניעה היעילה ביותר היא הדברת הקרציות:
1. מניעת הנגיעות בקרציות - מומלץ להשתמש בחומרים מתאימים ומוכרים כבעלי יכולת לפעול לפרקי זמן ארוכים - כדי למנוע את הצורך בטיפול בתדירות גבוהה.
2. הדברה סביבתית - כדאי לשמור על סביבה נקייה מקרציות בבית וקרוב אליו. לעתים לא ניתן להסתפק בהדברת הקרציות על בעל החיים בלבד ויש צורך בטיפול בבית ובסביבתו הקרובה.
3. פתרון מיידי לנגיעות קרציות גבוהה - להשמדה מיידית של קרציות בנגיעות גבוהה ניתן להשתמש בחומר חזק המיועד להטבלת חיית המחמד והוא פותר מיידית את הבעיה.
** ניתן לקבל במרפאה הכוונה מלאה לטיפול בבעיה ** |
| |
|
| |
זהירות - "תולעת הפארק" / "חיפושית הזבל" - קטלנית לכלבים!
תל אביב - אזור נגוע !
"תולעת הפארק", "חיפושית הזבל" או בשמה המלא "ספירוצרקה לופי" אובחנה בישראל לראשונה בשנת 1980. השם התמים מקורו בפארק הלאומי ברמת גן, שם אובחנה המחלה לראשונה ומשם התפשטה לכל חלקי הארץ. מאז ועד היום הלכו והתרבו מקרי ההדבקה של כלבים ולאחרונה באופן משמעותי בכל אזור המרכז.
התולעת מתפתחת ב"חיפושית הזבל". כלבים המשחקים ואוכלים חיפושיות אלו נדבקים, ואז מתפתחים זחלי התולעת בתוך גופו של הכלב עד לשלב הבוגר. מחזור החיים נמשך בגוף הכלב כ-4 חודשים.
החיפושיות והתולעת עצמה מצויות בעיקר בחורשות, גנים ציבוריים ופארקים, ומכאן שמן.
התולעים נודדות במהלך התפתחותן מהקיבה אל כלי הדם הגדולים ואבי העורקים ולוושט, וגורמות ל:
א. מפרצות (אנוריזמות) - אלו התרחבויות בלתי נורמליות בצורת בלון בדופן כלי הדם, הפוגעות ומחלישות את כלי הדם עד כדי קריעתם.
ב. גרנולומות - מעין שקים דלקתיים בדופן הוושט בהם יושבות התולעים ומטילות ביצים, מהן יתפתחו תולעים חדשות (ושט - צינור המזון).
ג. התקשחויות ופגיעה בגמישות עמוד השדרה.
ד. מהגרנולומות מתפתחים בעתיד גידולים ממאירים. |
|
 |
| |
מחלה מתסכלת
סימני המחלה רבים ומגוונים, החל משלשולים, הקאות, רזון וקשיי בליעה, חום בלתי מוסבר לאורך זמן, ועד מוות פתאומי כתוצאה מקריעת ההתרחבויות בכלי הדם ודימום פנימי. לא ניתן לאבחן את המחלה באמצעים רגילים כמו בדיקת דם ולא בצילום רנטגן או באולטרא סאונד. האפשרות המהימנה היחידה היא באמצעות אנדוסקופיה (מחדירים סיב אופטי אל בית הבליעה ומשם פנימה אל הוושט והקיבה). במילים אחרות – לא כדאי להגיע לזה!
כיצד לטפל? מניעה!
לא ניתן לטפל ולהשמיד את התולעים הבוגרות. האפשרות הקיימת הינה לקטול את הזחלים הצעירים בלבד (רק כך ניתן למנוע מהתולעת הבוגרת והקטלנית להתפתח). לפיכך יש לבצע בתדירות קבועה זריקה פשוטה ולא יקרה כדי להשמיד את הזחלים ולהבטיח שהתולעים הבוגרות הקטלניות לא יתפתחו.
באיזו תדירות?
אנו מתאימים את תדירות הטיפול לאופי החיים של הכלב - התדירות המינימלית היא אחת לחודשיים, ויותר על פי הצורך.
** על ידי שימוש בזמם (מחסום פה) ניתן למנוע את האפשרות של בליעת החיפושית **
|
| |
|
| |
גם לחיית המחמד שלך יש שיניים, ותשומת הלב לכך הולכת וגוברת כיום ברפואה הווטרינרית
המודרנית בכל העולם. מתברר שלבריאות השיניים וחלל הפה ככלל יש חשיבות מכרעת למצב הבריאותי הכללי של חיית המחמד שלך. מחלות השיניים והחניכיים יכולות להופיע בכל מין וגיל. אנו מזהים תחילה אזורים אדמומיים בחך, ובהמשך מבצבצים קטעי אבן צהבהבים על השיניים, ההופכים בשלב מתקדם לחומים ועליהן מושבות חיידקים. הבעיה המקומית היא אם כן דלקת חניכיים ואבנית המתפתחת בהמשך לדלקת קשה, ונודדת לשורש השן, משם התיישבות בעצם הלסת ואף נשירת שיניים, וכמובן - קשיים באכילה.
יחד עם זאת, הבעיה האמיתית היא כללית: עם התפתחות המחלה מתפזרים חיידקים מהמוקד
בחלל הפה פנימה אל תוך הגוף (עם כל נשימה הם נשאפים פנימה דרך הריאות ועוברים למחזור הדם, ואיתו לכל איברי הגוף!). עובדה זו היא בעלת חשיבות במיוחד לבריאות הכליות ולבריאות
הלב - שם במיוחד אוהבים החיידקים מחלל הפה להתיישב.
אם כן, מחלת השיניים היא בעלת אופי שקט אך פרוגרסיבי, ולפיכך בכל בדיקה כללית בודק הרופא את מצב השיניים והחניכיים של חיית המחמד שלך.
כיצד מטפלים?
כאשר הדלקת במצב התחלתי ניתן להסתפק בטיפול מונע בהדרכת צוות המרפאה. במצב מתקדם יש צורך בטיפול שיניים מקיף. טיפול זה מתבצע במרפאה בהרדמה כללית ובעזרת מכשור הדומה לזה של רופא שיניים רגיל. לאחר הטיפול ניתן להתחיל בטיפול מונע כדי לצמצם, לעכב ואף לפתור את הבעיה להבא. |
|
 |
 |
| |
כיצד מבצעים טיפול מונע?
משתמשים במשחת שיניים מיוחדת לחיות. היא מתאימה בטעמה (טעם בקר/עוף),אינה מחייבת
לשטוף את הפה, ומכילה מרכיבים מתאימים לבריאות הפה של חיות מחמד.
** עלינו להרגיל את חיית המחמד באטיות לטיפול כזה. תחילה לטעם המשחה - פשוט לתת לטעום אחת ליום במשך שבוע לפחות. לאחר מכן יש להרגילה למריחת המשחה בתוך הפה - למרוח את משחת השיניים תחילה על שן אחת ולאחר מכן לפי שיתוף הפעולה על יותר ויותר שיניים.
** לאחר שהצלחתם להרגיל את חיית המחמד לטעם המשחה ולמריחתה בתוך הפה אפשר ממש להתחיל ולצחצח.
מומלץ לבצע הטיפול מדי יום, בסוף היום, כשכל בני הבית רגועים ושבעים - כולל חיית המחמד שלנו. למעשה, עבורה זהו עוד משחק, ואפילו משחק טעים.
** לחיות מחמד שאינן משתפות פעולה עם צחצוח שיניים ניתן לנסות מזון מיוחד המותאם לטיפול במחלות השיניים. |
| |
|
| |
מחלות אוזניים הן בעיה נפוצה, מוכרת, אך רצינית בכלבים!
מדוע?
ראשית, משום שהאנטומיה של אוזני הכלב שונה מאשר באדם:
אצל האדם – תעלות האוזן דמויות לצינור ארוך היוצא מהראש ב-2 הצדדים. האוורור בתוכן טוב, ואכן - מחלות אוזניים באדם אינן נפוצות (מקסימום פעם או פעמיים בחיים).
אצל הכלב - תעלות האוזן בנויות מחלק אופקי וחלק אנכי, דבר הגורם לאוורור לקוי וללחות גבוהה ולכן קרקע מצוינת לגידול של מזיקים שונים, כגון טפילים, פטריות, חיידקים וכו'.
|
| |
|
|
| |
שנית, כאשר הדלקת מופיעה בפעם הראשונה הרקמה העדינה המצפה את תעלות האוזן מגיבה. היא מתחילה לשגשג... ולגדול לתוך חלל האוזן. שגשוג זה גורם לקוטר תעלות האוזן להצטמצם, ולפיכך להפריע עוד יותר לאוורור. הלחות עולה עוד יותר ולכן הסיכוי לדלקת נוספת אפילו עולה! ייתכנו מצבים בהם הדלקות הן כה רציניות וחוזרות ונשנות, עד כדי כך שתעלות האוזן הולכות ומאבדות את החלל שבתוכן וכתוצאה מכך תפקודן הולך ויורד עד שנאלצים להגיע לפעולות כירורגיות כדי להציל את האוזן |
| |
אם כן, כיצד מטפלים?
ראשית, מנסים להתגבר על גורם הדלקת באמצעי טיפול מקומיים (טיפות, משחות) ו/או בתרופות דרך הפה. לעתים יש צורך בבדיקות מתקדמות יותר כדי לקבוע את גורם המחלה הראשוני, ולעתים יש צורך אף בניקוי אוזניים מלא תחת הרדמה כללית.
מניעה
ניתן לנסות ולמנוע בעיות אוזניים בכלבים על ידי ניקוי תמידי באמצעים מתאימים. אפשר לשמור על המצב הכללי של אוזני הכלב ולמנוע או לעכב את הדלקת הבאה.
אם כלבכם או כלבתכם אובחנו כסובלים מדלקת אוזניים, תקבלו הנחיות מפורטות כיצד לבצע את הטיפולים. החשיבות בביקורות חוזרות כדי לבדוק את מצב האוזניים היא גבוהה!
|
| |
|
| |
מהי אלרגיה?
אלרגיה מוגדרת כתגובה מוגזמת של מערכת החיסון לאחר חשיפה לאלרגן סביבתי, רכיב מזון, חרק או תרופה מסוימת .
שלושת סוגי האלרגיה הנפוצים ביותר אצל כלבים וחתולים הם:
אלרגיה לפרעושים, אלרגיה לגורמי סביבה נשאפים ואלרגיה למזון.
איך אדע לזהות שחיית המחמד שלי סובלת מאלרגיה? |
 |
| |
אלרגיה בכלבים וחתולים תתבטא בעיקר בעור וזאת מכיוון שריכוז התאים האחראיים על הפרשת נוגדי דלקת בעור היא גבוהה מאוד ביחס לבני אדם למשל.
הביטוי העורי מגוון ויכול להשתנות לפי סוגי האלרגיה השונים ובין בעל חיים אחד לשני עם אותו רקע.
למרות זאת, ישנו מופע המאפיין בכלליות את חלק מסוגי האלרגיה.
אלרגיה לפרעושים, האלרגיה הנפוצה ביותר אצל כלבים וחתולים, תתבטא בגירוד באזור הגב האחורי וסביב בסיס הזנב.
באזור זה תיראה לרוב אדמומיות, גבשושיות עוריות, גלדים והעור ידיף ריח רע. כמו כן סביר כי כלבכם ילקק ויגרד אזור זה ללא הרף.
אלרגיה למזון יכולה להתבטא בגרד כללי, ליקוק כפות רגליים עד פציעה ואובדן שיער, לעתים סימטרי באזור הבטן התחתונה.
אם הבעיה נמשכת זמן רב ללא טיפול, תיתכן השחרה של העור באזור זה עם דלקות משניות של חיידקים ושמרים.
אלרגיה לגורמי סביבה נשאפים ( נקראת אטופי) יכולה לבוא לידי ביטוי במגוון של מופעים, ממופע קל של דלקת אזניים בלבד,
דרך גירוד אינטנסיבי ועד ביטוי עורי חריף הדומה לזה שתואר לאלרגיה למזון.
בחתולים לרב, עיקר הגרד ולקויות העור, יתבטאו באזור הצוואר
כיצד מאבחנים?
אלרגיה לפרעושים קלה מאוד לאיבחון והיא מתבססת על סימנים קליניים אופיניים,עם החרפה לקראת העונה החמה ונוכחות פרעושים או צואת פרעושים לרב.
אלרגיה למזון מעט יותר קשה לאיבחון והיא דורשת סבלנות והתמדה מהבעלים.
האיבחון דורש מעבר למזון היפואלרגני רפואי למשך 6-8 שבועות ללא שום תוספות מזון או צ'ופרים.
בתום תקופה זו, מתבצעת חזרה מיידית למזון הרגיל ואם חלה החרפה משמעותית במצבו של המטופל, זו אבחנה מיידית.
אלרגיה לגורמי סביבה נשאפים מאובחנת על ידי בדיקת דם שנשלחת לאנליזה בארה"ב או על ידי הזרקה עורית של אלרגנים שכיחים ובדיקת התגובה.
אפשר לטפל באלרגיה?
התשובה היא כן אך עם אבל...
בניגוד לבעיות רפואיות רבות, הטיפול באלרגיות דורש סבלנות.
מדובר במחלה שהגוף נושא למשך כל החיים ולכן אפילו כשנדמה שהכלב מרגיש מצויין והפרווה שלו כבר נראית נורמלית, תיתכן חזרתיות אם לא נקפיד ונתמיד בטיפול.
אלרגיה לפרעושים מטופלת על ידי טיפול נגד פרעושים לכלב ולא פחות חשוב לסביבתו. פרעושה בוגרת הניזונה ממנת דם אחת מסוגלת לייצר מאות ביצים תוך פרק זמן של 48 שעות, אשר מתפזרות ברחבי הבית, עם דגש על נקודות המרבץ השונות של הכלב. תלונה נפוצה הנשמעת היא "דוקטור, איך יכול להיות שנתתי לכלב אמפולה לפני 10 ימים והוא מלא בפרעושים?" התשובה כאמור טמונה בחוסר טיפול בסביבה שלעתים לא מקבל מספיק דגש. הטיפול לכלב במצבים חריפים יכלול חפיפות תכופות, אמפולה עם חומר נגד פרעושים בתדירות גבוהה וטיפול אנטיביוטי במקרים של זיהום עורי.
אלרגיה למזון מטופלת על ידי מעבר למזון היפואלרגני לכל החיים וללא שום תוספי מזון אחרים.
אלרגיה לגורמי סביבה נשאפים מטופלת על ידי חשיפה הדרגתית במינונים נמוכים לגורמים שנמצאו מעוררי תגובה אלרגית
בתהליך שנקרא היפוסנסיטיזציה.
תודה דוקטור, "שמשון מרגיש הרבה יותר טוב עכשיו. רק עוד שאלה אחת... יכול להיות שיש לו יותר מסוג אחד של אלרגיה" ?
שאלה מצוינת. ישנה אפשרות לאפקט מצטבר. הכוונה היא לקיום של מספר סוגי אלרגיה במקביל אך ללא ביטוי קליני.
ברגע שקיים גירוי לאחד מהאלרגיות, האלרגיה מתבטאת והטיפול במקרה זה לאחר איבחון,
יכול לכלול שילוב בין הטיפולים שהוצעו לעיל, למשל טיפול נגד פרעושים בנוסף למזון היפואלרגני.
צוות בית החולים נווה צדק ישמח לעמוד לרשותכם אם יעלו שאלות מקצועיות נוספות בנושא. |
| |
|
| |
Hip Dysplasia בעיה מולדת התפתחותית אשר יכולה להופיע בטווח רחב של גילאים, כבר משלבי הגורות ועד לגיל מבוגר, לרוב בגזעי כלבים גדולים (רועה גרמני, גולדנים, דני ענק, ניופאונדלנד וכו'). עם זאת, יש מס' גזעים גדולים אשר לא זו בלבד שאינם נוטים לסבול מבעיה אלא אפילו נחשבים כמוגנים מפני התפתחותה, כגון כלבי הרוח למינהם. מדובר בהתפתחות אבנורמלית של מיפרק הירך (בד"כ דו צדדית) המאופיינת בחוסר יציבות של המיפרק.
יש דרגות שונות של חוסר יציבות (החל מפריקה חלקית ועד לפריקת ירך מלאה).
מיפרק הירך הוא מיפרק הבנוי כמכתש ועלי, ובכלבים הסובלים מהבעיה, מיפרק האגן לא נוצר באופן עמוק מספיק, כך שלעצם הירך אין "מספיק מקום" במיפרק והיא אינה מעוגנת בו ביציבות.
משערים כי הבעיה מתפתחת על רקע של חוסר תיאום בין קצב התפתחות השלד (עצמות) והשרירים. כתוצאה מהמבנה הלא נורמלי מתפתח תהליך דלקתי במיפרק, ופגיעה בסחוס המיפרקי ובמבנה העצמות.
לרוב יש אלמנטים תורשתיים המעורבים בתהליך ולכן מומלץ שלא להרבות כלבים אשר סובלים מהבעיה.
|
|
 |
| |
עם זאת, לסביבה (הכוללת פעילות גופנית והזנה מתאימה) שאנו מעניקים לכלב- יש השפעה על מידת הביטוי והחומרה.
מדובר בתהליך פרוגרסיבי בו מצב המיפרק הולך ומידרדר ואינו ניתן למניעה אך ניתן בהחלט לעכב את התפתחותו ולהקל ולשפר את איכות החיים של הכלב.
המחלה בגורים :
בראש וראשונה, הזנת הגור הצעיר היא בעלת חשיבות מכרעת על תהליך התפתחות השלד.
בניגוד לנטייה הטבעית שלנו, השאיפה בגורי כלבים מגזע גדול היא להאט את קצב גדילת השלד כך שלא יווצר מצב בו השלד גדל מהר יותר יחסית לשרירים .
לכן, בניגוד למה שמקובל לחשוב, לא מומלץ לתת תוספי מזון עשירים בסידן מכיוון שהם מאיצים את גדילת השלד ועשוים לגרום למחלת שלד כגון זו
המחלה בבוגרים:
בכלבים בוגרים ומבוגרים מופיעה המחלה בדרך כלל כתהליך כרוני , שבו קיימת דלקת פרקים ( על רגע ניווני) במיפרק.
כאמור הדלקת הינה כרונית , ומתאפיינת בנוכחותם של תאי דלקת, תאים הורסי עצם, ותאים בוני עצם בתוך המיפרק- עובדה המביאה למאפייני דלקת כמו חיכוך גבוה של עצמות המיפרק,חום מקומי,שינוי בחדירות כלי הדם, בצקת מקומית, ופגיעה ברקמות הרכות המקיפות את המיפרק.
כיצד נאבחן?
הסימן הראשון שבעל הכלב יכול להבחין בו יהיה צליעה כלשהי ברגליים האחוריות, לעיתים קושי בקימה לאחר רביצה, כאבים בזמן הליכה אשר הולכים ופוחתים תוך כדי הפעילות הגופנית. הכאב ממנו סובל בעל החיים נובע מהנזק לסחוס המיפרקי בעיקר.
כאשר תגיעו עם כלבכם למרפאה, מלבד בדיקה פיזיקאלית כללית מלאה, הוטרינר יבצע מס' בדיקות אורטופדיות שמטרתן לקבוע עד כמה "חופשי" מפרק הירך ועד כמה (באופן תאורטי) קל לפרוק אותו. אלו הם מדדים אשר יחשידו כי בעל החיים סובל מהבעיה.על מנת לאבחן באופן מוחלט, יש לבצע צילומי רנטגן של מיפרק האגן. בצילום ניתן לראות שינויים ניווניים במיפרק וחוסר התאמה בין ראש הירך לאגן. חשוב לציין כי לעיתים הכלב יכול לסבול מ-hip dysplasia אך להציג צליעה בגלל בעיה אחרת לחלוטין. לא כל שינוי שנראה בצילום רנטגן יהיה בהכרח קשור לצליעה ספציפית זו או אחרת.
כיצד נטפל?
טפול תרופתי: תרופות אנטי-דלקתיות, הורדת משקל, מגיני סחוסים, פעילות מבוקרת ומתאימה :
המטרה הראשונית והמרכזית והיא לשפר את איכות חייו של הכלב ולהפחית עד כמה שניתן את הכאב, ולמנוע הדרדרות נוספת.
לכן כמובן בראש וראשונה נעזר במשכחי כאבים ובמגיני סחוסים. בנוסף, במידה ומדובר בכלב שמנמן, דיאטה מתאימה המכוונת להורדת משקל בשילוב עם פעילות גופנית מתונה ופיזיוטרפיה יכולים להקל מאוד על מצב הכלב.
טפול כירורגי : מגוון של אופציות כירורגיות ( ניתוחים) -בהתאם לשלב המחלה ולגיל וגודל בעל החיים ניתן להמליץ על אחת ממגוון שיטות טיפול כירורגיות:
* ניתן לבצע ניתוח אשר מטרתו לשנות את כיוון המיפרק כך שמבנה המכתש והעלי ישובו להיות מתאימים, שיטה זו מומלצת בעיקר בחיות יחסית צעירות וללא שינויים ניווניים חמורים במיפרק.
* שיטה נוספת, המתאימה בחיות מבוגרות יותר עם שינויים ניווניים היא החלפת מיפרק ירך מלאה.
בניתוח מורכב מסוג זה, מסירים את כל המיפרק ובמקומו מניחים שתל (מטיטניום) אשר מחליף את המיפרק.
בניתוח יוצרים מיפרק חדש, תקין ויעיל. ההחלמה מניתוח זה אורכת מס' שבועות בהן הכלב ימצא במנוחה מוחלטת ולאחר מכן ישוב בהדרגה לפעילות.
טיפול מסוג זה מתאים לכלבים אשר מצד אחד מיפרק הירך שלהם פגוע במידה רבה המצדיקה התערבות שכזו אך מצד שני אין נזק חמור מידי לעצמות האגן שכן יש צורך במידה מינימלית של עצם תקינה על מנת שהמישתל יוכל "להתפס" על גבי העצם.
* שיטה נוספת לתיקון, אשר נחשבת ל-“אופציה אחרונה” היא הסרת ראש וצוואר עצם הירך. בשיטה זו מסירים את ראש הירך, היוצר את המיפרק ומבטלים את המיפרק כליל.
בשיטה זו לא ניתן לבצע התערבות כירורגית מסוג אחר (כמו החלפת מיפרק),. בנוסף, מאחר ומדובר על ביטול המיפרק לחלוטין השיטה לא מתאימה לכל כלב.
היא מתאימה בעיקר לכלבים בגודל בינוני, ובמצב שרירי טוב מאחר והשרירים הם אלו אשר יתמכו במישקל הכלב ויקחו על עצמם את תפקיד המיפרק החסר.
לכן השיטה מתאימה לכלבים בוגרים, עם מסת שרירים שאינה מדולדלת, לא שמנים מידי ושאינם גדולים מידי (עד 25 ק"ג בערך). השיטה עובדת מצוין בכלבים קטנים ובחתולים . |
| |
|
| |
מחלות כליה ככלל, וכשל כליה כרוני בפרט, נפוצות מאד בחיות מחמד.
הכליה היא בין האיברים החשובים, אך גם הרגישים ביותר בגוף. הכליה אחראית על מאזן נוזלים ומלחים בגוף, סילוק רעלנים וחומרי פסולת, עידוד יצירת תאי דם אדומים, בקרת לחץ דם, שפעול ויטמין D והשפעות הורמונליות נוספות.
לפגיעה בפעילות הכליה השפעה רבה באספקטים שונים של הפעילות הנורמלית של הגוף.היחידה המבנית והתפקודית של הכליה נקראת נפרון.
פעילות תקינה של הכליה תלויה בפעילות ובכמות הנפרונים.
למזלנו, כולנו נוצרנו עם עודף נפרונים, המאפשר תפקוד תקין עם רק 25% מהנפרונים.
הכליות, כמו שאר האיברים בגוף, חשופות למגוון רחב של פגיעות ומחלות כמו דלקות, גידולים,שקיעת משקעים ועוד. חשוב להבין את ההבדל שבין מחלה כליתית לכשל כלייתי. לא כל מחלה, המערבת את הכליה, תוביל לכשל כליתי. רק במצבים בהם נגרם נזק ל-75% מהנפרונים ב-2 הכליות, אנחנו מדברים על כשל תפקודי, כלומר אי יכולת של הכליות לבצע את תפקידיהן השונים.
נהוג לסווג כשל כלייתי לאקוטי (חד וחמור) או כרוני (איטי ומתמשך). |
|
 |
 |
| |
כשל אקוטי יכול להגרם בעקבות חשיפה לגורמים מדבקים, רעלנים או ירידה בלחץ הדם המגיע אל הכליה.
פגיעה כזו תגרום למחלה מיידית קשה. בעזרת טיפול אינטנסיבי נכון ניתן, בחלק מהמקרים, לעזור לרקמת הכליה להשתקם.
כשל כליתי כרוני, הוא תוצאה של פגיעה מתמשכת ולא הפיכה בנפרונים.
בדרך כלל בשלב בו נאבחן כשל כרוני, כבר לא ניתן לדעת מהו הגורם או המחלה הראשוניים שגרמו לפגיעה בכליה.
כשל כליות כרוני, כאמור, היא מחלה נפוצה מאד בחיות מחמד. חשוב לדעת, כי למרות שמדובר במחלה שאינה ניתנת לריפוי, חיות אלו יכולות לשרוד חודשים ואף שנים באיכות חיים טובה.
כשל כליות נפוץ בעיקר בחיות מבוגרות, מעל מ-10 שנים, אך יכול להופיע גם בחיות צעירות יותר.
סימני המחלה יופיעו בהדרגה ורק בשלב בו המנגנונים השונים בגוף אינם יכולים עוד לפצות על החוסר בפעילות הכליה.
אורמיה היא סינדרום רב מערכתי הנגרם בעקבות חוסר התפקוד הכליתי: הצטברות רעלנים ופגיעות מטבוליות והורמונליות.
סימני מחלה נפוצים הם חולשה, חוסר תאבון, ירידה במשקל, שתייה מרובה והשתנה מרובה.
כמו כן יתכנו בחילה והקאות, דלקות ופצעים בחלל הפה, ריח רע מהפה, קשיים בהליכה, רעידות ועד עוויתות.
יתכנו שינויים בקצב ובמקצב הלב ועליית לחץ דם.
המחלה מאופיינית באנמיה, פגיעה בתפקוד טסיות ודימומים.
ריכוזי זרחן וחומצה בדם עולים, ובעקבות שינויים אלו יהיו שינויים במלחים נוספים.
נמצא עלייה בריכוזי אוריאה וקריאטינין בדם. אוריאה היא תוצר פירוק של חלבונים (החלק החנקני)
וקריאטינין הוא תוצר פירוק שריר. באופן נורמלי מסולקים חומרי פסולת אלו ע"י הכליה.
יש חוסר יכולת לרכז את השתן ובמקרים רבים דלקות בדרכי השתן.
חוסר יכולת לרכז את השתן משמעותו איבוד נוזלים מהגוף. החיה מנסה לפצות על אובדן זה
באמצעות הגברת השתייה. במקרים רבים זה אינו מספיק והחיה תתייבש.
אבחון המחלה נעשה ע"י בדיקה כללית, בדיקות דם ושתן. לעיתים יש צורך בבדיקות נוספות
כמו תרבית ורגישות של השתן , אולטראסאונד, ביופסיה של הכליות ,ועוד.
ניתן לטפל בחיות עם כשל כליות כרוני. מטרות הטיפול הוא לסייע לכליה בעבודתה
ולצמצם את הנזקים הנגרמים בעקבות חוסר תפקודה. כאמור, לא ניתן לשקם את הנפרונים שכבר
ספגו פגיעה קשה, אך כן לעזור לנפרונים המתפקדים לעבוד טוב יותר.
תזונה נכונה היא בעלת חשיבות מרכזית בטיפול בכשל כליות. קיימים בשוק מספר סוגים
של מזונות תומכי כליה. מטרותיהם ועקרונותיהם דומים:
- שמירה על מאזן מלחים נכון ע"י הגבלת כמות הזרחן ושמירה על מאזן חומצה - בסיס
- הורדת לחץ הדם ע"י הגבלת מלח (נתרן)
- הקטנת הפסולת החנקנית והעומס על הכליה ע"י שימוש בחלבון בעל נעכלות גבוהה ובכמות מוגבלת בחלק מהמקרים שיפור פעילות הכליה ע"י הוספת אומגה 3
- הוספת ויטמינים ממשפחת B. תתכן פגיעה בספיגת הויטמינים עקב הירידה באכילה.
בחלק מהמקרים הורדת כמות הזרחן במזון אינה מספיקה ואז אנחנו צריכים להוסיף תרופות שמטרתן לקשור זרחן במערכת העיכול ולמנע את ספיגתו לגוף. תרופות אלו תינתנה יחד עם האוכל.
מרכיב חשוב נוסף בטיפול השוטף הוא שמירה על מאזן נוזלים תקין ומניעת התייבשות.
חשוב לשמור על גישה חופשית למים ושמירה על מים נקיים וטריים (בעיקר בחתולים).
בחלק מהמקרים, יש צורך בעירויים קבועים, לרב בתת עור ולעיתים ישירות לוריד.
עירוי תת עורי משמעותו יצירת מאגר/ בריכת נוזלים ברקמת התת עור, ממנה יספגו הנוזלים בהדרגה לתוך כלי הדם.
בהרבה מחולי הכליה הכרוניים נמצא אנמיה, כלומר כמות קטנה מהנורמלי של תאים אדומים בדם (האחראים על אספקת החמצן לרקמות). קיימות מספר סיבות להתפתחות אנמיה והעיקרית היא
הירידה בייצור ההורמון אריתרופואטין, האחראי על יצירת והבשלת התאים האדומים.
הירידה בתאי הדם האדומים היא הדרגתית והגוף לומד להסתגל למצב החדש. עם זאת, קיים שלב בו המצב הופך למסכן חיים ועלינו לתמוך ולייצב את החיה. בחלק מהמקרים עלינו לספק מנת דם מיידית לחיה.
במקרים אחרים ניתן לתת זריקות של אריתרופואטין. אנחנו משתמשים כיום באריתרופואטין של אנשים ולא של כלבים או חתולים. תופעת הלואי העיקרית של שימוש בהורמון היא התפתחות נוגדנים, שיגרמו להרס של תאים אדומים. שיפור בחומרת האנמיה יתבטא בערנות, תאבון ועלייה במשקל.
כשל כליות הוא גורם מרכזי לעלייה בלחץ דם בכלבים ובחתולים. אבחון לחץ דם גבוה בחיות מחמד, ובמיוחד בחתולים יכול להיות בעייתי, עקב קשיים טכניים והלחץ הרב בו החיה נמצאת במרפאה. אולם בחלק מהמקרים יש צורך במתן תרופות להורדת הלחץ דם.
לכליה תפקיד מרכזי בשמירה על מאזן המלחים סידן וזרחן בדם והיא אחראית לשפעול ויטמין D. בפגיעה כליתית יופרע האיזון והמצב מוביל לשורת בעיות נוספת. טיפול בויטמין D ע"י מתן בזריקה, עוזר באיזון המלחים ומניעת הנזקים המשניים.
טיפול בכל אחד מהאמצעים שהוזכרו וכן שילוב מספר סוגי טיפול
יוביל לשיפור איכות החיים ומשך החיים של החולים בכשל כליות כרוני.
חשוב להקפיד על ניטור ומעקב קבועים באמצעות בדיקות חוזרות, שיסיע להצלחת הטיפול |
| |
|
| |
IBD הוא " inflammatory bowel disease " – זוהי מחלה המכונה בעברית "תסמונת המעי הרגיז" וקיימת גם באדם.
במחלה זו נשתלים תאי דלקת מגוונים בדופן המעי במקום תאי המעי הרגילים.
בהתאם לסוג התאים ולכמותם מקבלים דרגות חומרה שונות של המחלה כאשר הסימנים הקליניים המובילים הינם שלשולים הקאות והפרעות אכילה ותאבון. לעיתים קרובות יופיעו סימני דימום בהפרשות אלו.
זוהי מחלה כרונית הווה אומר שאינה ניתנת לריפוי מוחלט !!
אולם – היא ניתנת לשליטה כלומר ניתן לנהל אותה היטב כך שלא יופיעו סימנים קליניים. |
|
 |
| |
ניתן להוסיף ולומר שתאי הדלקת האלו מגיבים במיוחד לגירויים שונים, חלקם לפחות קשורים בסוג החלבון והפחמימות
שהכלב או החתול מקבלים במנת המזון שלהם.
לפיכך – הטפול הראשוני במחלה מתחיל בשינוי התזונה לתזונה שגורמת לפחות גירויים – ולכן משתמשים במזון המכונה "היפו אלרגי " ומתאים למחלה הזו. זהו מזון רפואי מיוחד שעוצב במיוחד לטפול במחלה.
הטפולים הנוספים הינם תרופות שונות שמטרתן להוריד את הגירויים, ובנוסף לשמש כנוגדי דלקת. בהתאם לאופי הסימנים הקליניים מחליטים באילו תרופות יש להשתמש.
חשוב לקחת בחשבון שהתקפי מחלה יכולים להגיע בכל שלב בחיי הכלב, להפוך לחמורים יותר או פחות, ולכן חשוב להקדיש תשומת לב להרגלי האכילה, למתן הצרכים,להקאות ולכל סימן של שינוי באורח החיים של הכלבים או החתולים החולים בה.
כמובן שאסור להחליף את התזונה אלא לפי הוראות הרופאים בביה"ח נווה צדק.
לכן – אנא פנה/י אלינו לחידוש הזמנת מזון מספר ימים לפני שהוא נגמר. |
| |
|
| |
|
| |
"קדחת קרצית" או שמה המקצועי "ארליכייה" ( ehrlichiosis ) היא המחלה של הקיץ !
חשוב לנו שתכירו את המחלה בגלל שסימניה מגוונים וכלליים, ניתן לזהות אותה רק בבדיקות דם, והיא יכולה להיות מסוכנת מאד אם אינה מזוהה בזמן.
המחלה מועברת לכלבים ע"י הקרציות הנפוצות בתקופה זו של השנה .
החיידק – ארליכייה – פוגע בתאי הדם הלבנים של הכלב, ופשוט מתיישב בתוכם – מה שהופך את סילוקו מהם מסובך יותר ,יחסית לחיידקים אחרים .
סוגים שונים של חיידק ה"ארליכייה" מועברים ע"י סוגים שונים של קרציות, ופוגעים בסוגים שונים של תאי דם לבנים .
המחלה עצמה היא מחלה כללית (סיסטמית) ויכולה לגרום לסימנים שונים החל מחום וחולשה בלתי מוסברים, דרך שלשולים והקאות, ועד כדי מחלה אוטו-אימונית (מערכת החיסון של הגוף פוגעת בגוף עצמו) המלווה בדימומים קשים ומביאה למוות.
למחלה 3 שלבים :
השלב החריף : מתחיל כ 1-3 שבועות לאחר ההדבקה מהקרצית, ויכול להופיע כחום,חולשה,בלוטות לימפה מוגדלות, וסימנים כלליים נוספים. בבדיקות דם אנו מזהים מספר נמוך של טסיות דם (אלו הם התאים האחראים למערכת הקרישה של הדם ) ובהיעדרם עולה הנטייה לדימומים. זהו הזמן הטוב ביותר לאבחן את המחלה, לטפל בה, ולרפא אותה לחלוטין. טפול באנטיביוטיקה + תרופות תומכות נוספות יכול בשלב זה להביא להחלמה מלאה !!
כלבים שאינם מקבלים אבחון וטפול בשלב זה יכולים להחלים בעצמם ולעבורלשלב המחלה הבא . |
|
|
| |
השלב הסמוי : יכול להימשך חודשים עד שנים, ובו הכלב יכול להיראות נורמלי לחלוטין . לעיתים רואים חולשה בלתי מוסברת, ובבדיקת דם ניראה ירידה קלה בלבד של טסיות הדם . בשלב הזה החיידק מתחבא לו איפשהוא בגוף, אך גורם לגירוי תמידי של מערכת החיסון , עד להופעת השלב הבא.
השלב הכרוני : הכלב חוזר להיות חולה, ולמעלה מ- 60% מהחולים מפתחים דימומים במערכות שונות בגוף, ואיברים שונים נפגעים – מערכת השתן, העיכול, בית חזה, מח, מסילות עיצביות בעמוד השדרה , ועוד. החיידק כעת יכול להתיישב במח העצם ולמעשה להפריע לייצור תקין של תאי הדם הצעירים, כך שכל מערכת החיסון נפגעת, על כל תאיה השונים. זהו למעשה שלב טרמינלי והסיכוי להחלים ממנו הוא נמוך מאד, למרות מיגוון טיפולים שקיימים.
מניעה : הדרך הטובה ביותר למניעת המחלה היא ע"י הדברת קרציות גם על גבי הכלב וגם בסביבת מגוריו.
האם זה פוגע בבני אדם : חיידק הארליכייה המועבר לכלבים אינו פוגע באדם אולם : א. קרציות מסוגלות להעביר גם חיידקים אחרים שכן פוגעים באדם ולכן חשוב להדביר אותן. ב. במהלך השנים האחרונות כן נמצאו מקרים של הדבקות בודדות של ארליכייה באדם – מדובר באנשים בעלי מחלות קשות ,המקבלים תרופות שמחלישות בצורה משמעותית את מערכת החיסון שלהם.
לסיכום כאשר כלבכם מראה סימני חולשה, חום, בלוטות לימפה נפוחות, או סימנים כלליים אחרים, צרו עימנו קשר. אנחנו כבר נדע מה לעשות . |
| |
|
| |
משקל עודף היא המחלה התזונתית הנפוצה ביותר בכלבים ובחתולים בעולם המערבי.
מהם הסיכונים של משקל עודף?
משקל עודף נמצא כגורם סיכון בהתפתחות מספר רב של מחלות- מחלות פרקים וצליעה, פגיעה בסיבולת גופנית, פגיעה במערכת החיסונית, סיבוכי הרדמה, קשיי נשימה, הכבדה על פעילות הלב ועמידות לאינסולין הגורמת למחלת הסכרת. בנוסף, מחקרים הראו כי לכלבים שמנים תוחלת חיים קצרה יותר יחסית לכלבים במשקל תקין. |
|
 |
| |
למה זה קורה?
עלייה במשקל היא תוצאה של חוסר איזון בין כמות האנרגיה שהכלב מקבל לעומת זאת שהוא "שורף".
במקרים רבים אנחנו נותנים כמות מזון גדולה מזו שהכלב צריך. המזונות המסחריים ו/או ה"צ'ופרים" שאנחנו מוסיפים, טעימים לכלב והוא ממשיך לאכול עוד ועוד. במקביל, רוב הכלבים העירוניים, נמצאים בבית רב שעות היום, ופעילותם הגופנית מוגבלת.
כל הכלבים חשופים להשמנה ובחלק מהכלבים הגזעיים כמו לברדור, גולדן רטריבר, קוקר ספנייל, דאקל, שנאוצר מיניאטורי וציוואווה, נמצאה רגישות גבוהה יותר.
סירוס או עיקור מורידים את הדרישה האנרגטית של הכלב. אי הפחתת כמות המזון לאחר הסירוס/ עיקור תתבטא בעלייה במשקל.
סיבה נוספת היא הפחתת הפעילות עם הגיל, אשר צריכה להיות מלווה בהפחתה של כמות המזון. כאשר אנחנו ממשיכים להאכיל את הכלב באותן כמויות כפי שצרך בעבר, אנחנו תורמים לעלייה במשקל.
אז מה לעשות?
תוכנית להפחתת משקל הכלב:
1. האכלה במזון דיאטטי – יש להתאים לכלב מזון דיאטטי, שפותח ויוצר במיוחד לשם מטרה זו. אין להסתפק בהפחתת כמות המזון שהכלב מקבל עד כה! הכלב יקבל כמות פחותה מהרצוי של המרכיבים החיוניים לו (חלבונים, ויטמינים וכו'), יישאר רעב ועצבני. יש להאכיל את הכלב רק במזון הדיאטטי, בכמות שתקבע ע"י הווטרינר , וללא צ'ופרים.
2. פעילות גופנית – במקביל חשוב להגדיל את מספר הקלוריות שהכלב מוציא - טיולים ארוכים, ריצה בצד אופניים, משחק עם כדור או זריקת עצם והחזרתה ע"י הכלב. חשוב שהעלאת הפעילות הגופנית תהיה הדרגתית ותעשה בשעות היותר קרירות של היום. פעילות גופנית קבועה היא כלי משמעותי בירידה במשקל, ובהמשך שמירה על המשקל.
ולהזכיר לכל מי שעשה או לא דיאטה בעברו....
- הפחתת משקל היא תהליך ארוך ומייגע.
- מטרת התוכנית היא ירידה במשקל מתונה של 1-3% בשבוע.
- הגעה למשקל האידיאלי יכולה לקחת 8-12 חודשים.
|
| |
|
| |
אפילפסיה
מוגדרת כהפרעה חשמלית במוח הקורית עקב פעילות חשמלית מוגברת בקליפת המוח. זו מחלה יחסית נפוצה בחיות מחמד (יותר בכלבים).
סימנים
תוך כדי העווית בעל החיים יכול ליפול חסר הכרה, לבצע תנועות שרירים בלתי רצוניות, לרייר, ולאבד שליטה על הסוגרים. לעיתים תתכן עווית "שקטה" בה חיית המחמד תראה לכם פשוט "בוהה" , "לא מחוברת לכאן ועכשיו", ומצב זה יחלוף גם כן. לאחר העווית בד"כ בעל החיים חוזר לעצמו אם כי ייתכן שבתחילה (בשעות הראשונות) נראה כי הכלב או החתול סובלים מחסרים עיצביים מסויימים, כגון עיוורון זמני, חולשת גפיים, אבדן חלקי של רפלקסים וכו'. אלו הן תופעות זמניות וחולפות.
אפילפסיה נחלקת למס' סוגים בהתאם לגורם:
-אפילפסיה מולדת עם בסיס תורשתי, קיימת בגזעי כלבים מסוימים: ביגל, דקל, רועה גרמני, קיסהאונד וגולדן רטריבר.
-אפילפסיה ממקור לא ידוע: בוקסר, קוקר, קולי, סטר אירי, לברדור,שנאוצר ננסי, פודל.
-אפילפסיה נרכשת- על רקע טראומה (נפילה מגובה רב, תאונת דרכים וכו'
או על רקע מחלה עיצבית קודמת (כלבלבת למשל).
מאחר וישנם גורמים רבים מלבד אפילפסיה היכולים לגרום להופעת עוויתות, חיית מחמד תאובחן כסובלת מאפילפסיה (ותטופל בנוגדי עויתות מתאימים) רק לאחר שנשללו גורמים אחרים לעווית.
בין יתר הגורמים היכולים לגרום לעויתות: הרעלות, זיהומי מוח , מחסור בגלוקוז (ירידת סוכר בדם), מחלות כבד, טראומות וגידולים.
בחתולים , בהשוואה לכלבים, בד"כ יש גורם רקע כלשהו (זיהום במערכת העצבים, גידול וכו') ולכן בהם לעיתים תהליך האבחון ממושך ומורכב יותר.
אבחון
על מנת לאבחן את חיית המחמד כסובלת מאפילפסיה יש לבצע בדיקה פיזיקאלית ונוירולוגית מלאה ולברר את ההיסטוריה המלאה של חיית המחמד (כך למשל גור כלבים מגזע זעיר- למשל פומרני, יכול לסבול מעווית פשוט משום שלא אכל בזמן ורמת הסוכר בדמו צנחה). |
|
 |
 |
| |
בנוסף, יש לבצע בדיקות דם וביוכימיה מלאות על מנת לשלול גורמים אחרים, ולעיתים יש אף צורך בלקיחת דגימה מנוזל עמוד השדרה (בחשד לתהליך זיהומי) או לבצע בדיקת CT/MRI בחשד לגידול.
טיפול
הטיפול הוא בנוגדי עויתות. מדובר בכדורים אשר ניתנים לבעל החיים יום יום. מאחר ומדובר בטיפול שניתן לכל החיים יש לשקול מתי להתחיל לטפל.
מומלץ לטפל בחיות אשר סובלות מהתקפים המופיעים בתדירות הגבוהה מאחת לחודש ואשר אובחנו כסובלות מאפילפסיה (נשלל גורם אחר).
בנוסף, חיות אשר סובלות מהתקפים ממושכים או חיות אשר סובלות ממחלת מוח אחרת (גידול למשל) שבאה לידי ביטוי בהתקפים, גם הן יטופלו בנוגדי עווית.
מטרת הטיפול היא להוריד את התדירות ואת עוצמת ההתקפים אך לא ניתן להפסיקם באופן מוחלט. עד הגעת בעל החיים לאיזון תרופתי ייתכנו התקפים נוספים.
אין להפסיק טיפול בבת-אחת וללא אישור הרופא.
ניתן לשקול ניסיון לגמול מטיפול לאחר חצי שנה ללא התקפים, באופן הדרגתי ובפיקוח הוטרינר.
אפילפסיה הינה הפרעה פרוגרסיבית, משמעות הדבר היא כי ההדרדרות נמשכת, וייתכן שיהיה צורך להגדיל בעתיד את מינון התרופות ולעיתים להוסיף תרופות נוספות או להחליפן בתרופות חדשות יותר. עם זאת, רוב חיות המחמד מגיבות היטב לטיפול התרופתי השגרתי .
מה לעשות במצב בו חיית המחמד מתעוותת?
במידה ומדובר בחיה המאובחנת לאפילפסיה, ומטופלת במרפאתנו, אתם כבעלים תצוידו במזרק ןבן תרופה , שינתן לבעל החיים לתוך פי הטבעת (טוסיק), ללא המחט כמובן, כאשר בעל החיים מתעוות. התגובה הינה בד"כ מיידית וגורמת במהירות לעצירת ההתקף .יש ליצור קשר עם המרפאה ולהגיע בהקדם.
במצב של עווית יש לנסות לרפד את סביבתו של בעל החיים, על מנת שלא יפצע במהלך העווית (תוך נקיטת אמצעי זהירות על מנת שאתם לא תיפגעו).
במידה ומדובר בבעל חיים קטן (גור, גזע קטן) יש לנסות, לא בזמן התקף, לתת תמיסת מי סוכר לשפתיים.
בכל מקרה יש ליצור קשר על המרפאה ולהגיע בהקדם לוטרינר.
למרות הנאמר עד כה, חיות מחמד רבות חיות שנים רבות באושר לאחר שאובחנו כסובלות מאפילפסיה. התרופות הקיימות בשוק, במקביל למעקבים ובדיקות דם שיגרתיות, מצליחות לרוב לשמור על בעל החיים באיזון כך שיהנה מאיכות חיים, עם מיעוט התקפי עווית.
פנו אלינו לפרטים ושאלות נוספות
"מחויבים לבריאות החיות שלכם !! "
בי"ח לחיות נווה צדק |
| |
|
אקמול (פרהצטמול)
אמיטראז
אמפטאמין
חומרי הדברת מכרסמים למיניהם
אספירין
שוקולד
בצל
שום
קוקאין
מריחואנה ונגזרותיה
צמחים מקבוצת השושניים
נחושת
פטריות רעל
זרחנים אורגניים (בחומרי הדברה)
סטרכנין
אבץ
תרופות אנטי דכאוניות
עופרת
מטאלדהיד
ענבים |
|
 |
| |
|
| |
בדומה לבני אדם גם בחיות מחמד ובכלבים יותר מאשר בחתולים ,קיימת מחלת פריצת דיסק.
פריצת דיסק היא כעקרון מחלה נירכשת, בעלת נטייה תורשתית בכלבים גזעיים כמו למשל פקינז, דקסהאונד, ועוד ,אך יכולה להופיע בכל כלב גזעי או מעורב, ואף בחתולים.
כדי להבין מהי פריצת דיסק יש להבין תחילה את המבנה האנטומי של עמוד השדרה:
עמוד השדרה הוא מבנה גרמי ( עשוי מעצם) המורכב מחוליות המחוברות זו לזו. תנועתן של החוליות ביחס אחת לשניה, מאפשרת את הגמישות של עמוד השדרה.
התוכן של כל חוליה הינו חלול ושם עובר חוט השידרה עצמו. חוט השידרה מורכב למעשה ממסילות עצביות רבות השזורות זו ליד זו בדומה לכבל חשמלי שזור. המסילות העצביות עוברות לכל אורכו של חוט השידרה ומעבירות תשדורות עצביות הלוך וחזור לאורך הגוף כולו.
אם כן, עמוד השדרה הוא המבנה הגרמי המעניק תמיכה והגנה למסילות העצביות ( חוט השידרה) הרגישות.
בין חוליה לחוליה מצוי חומר צמיגי המשמש כבולם זעזועים טביע וזהו החומר המכונה "דיסק" . חומר זה גם מקיף למעשה אץ המסילות העצביות. |
|
 |
| |
מה קורה בפריצת דיסק?
כאשר מסיבה כלשהיא ( טראומה, מחלה ניוונית, ועוד) נוצר לחץ עודף על חומר הדיסק הוא עלול לפרוץ אל תוך חוט השידרה הרגיש ( המסילות העצביות) , ואז בתורו לייצר לחץ על מסילות העצבים עצמן. לחץ על מסילות העצבים מביא לנזק עיצבי ולתופעות עיצביות –העצבים השייכים למסילה העיצבית שנפגעה אינם מתפקדים – באופן הפיך עד כדי בלתי הפיך .
ככל שהלחץ גבוה יותר, יותר מסילות נפגעות, והנזק קשה יותר.
מבנה חוט השידרה העיצבי הוא כזה שמסילות עצביות חיוניות יותר מצויות במרכזו, ומסילות חיוניות פחות מצויות בשוליים. כך ניתן להעריך את חומרת הנזק ואילו מסילות עצביות נפגעו, על פי הסימנים העצביים שמציגה חיית המחמד החולה .
מהם סימנים עצביים?
אנו יודעים לבדוק את תקינותה או חוסר כשירותה של מערכת העצבים על פי קשת של רפלקסים ותנועות בלתי רצוניות ו/או רצוניות אחרות.
סימנים עצביים בהקשר כזה של מחלת דיסק יכולים לכלול קשיים בהליכה, כאבים, כשילה בהליכה,חוסר שליטה רצונת על מתן שתן וצואה, ולהגיע עד כדי שיתוק של 2 רגליים או כל 4 הרגליים, בהתאם כאמור למיקום וחומרת הנזק לחוט השידרה.
האם גם מחלות אחרות יכולות לגרום לסימנים דומים?
כן, לעיתים גם גידולים הממוקמים בעמוד השדרה הגרמי יכולים לפרוץ לתוכו ולייצר לחץ על חוט השידרה העיצבי ואז נקבל סימנים דומים.
בנוסף, גם תסחיפים וקרישי דם יכולים להגיע לאזור כזה או אחר של חוט השידרה העיצבי לייצר לחץ ולגרום לסימנים עצביים דומים.
לעיתים רחוקות –גם דלקות קשות של החוליות יכולות להביא לסימנים דומים .
כיצד מאבחנים?
האבחון הראשוני חייב להסתמך בראשונה על בדיקה נוירולוגית ( עיצבית) מקיפה ומלאה
ולאחריו משתמשים בשיטות הדמייה שונות כמו :
רנטגן , CT , רנטגן עם חומר ניגודי ( בשיטה זו מחדירים חומר ניגוד לתוך עמוד השידרה והוא מדגים את חוט השידרה העיצבי לרבות אזורים עליהם מופעל לחץ של דיסק) .
טפול :
הטפול הראשוני בפריצות דיסק, בשעות הראשונות של הנזק, הוא תמיד רפואי – תרופות להורדת הלחץ הבצקת והדלקת המקומיים אולם בחלק גבוה מהמקרים ובהתאם לחומרת הפגיעה יש צורך בטפול כירורגי - ניתוח . בניתוח כזה מבצעים חיתוך של חלק מהחוליות באזור הפגיעה וכך משחררים את הלחץ העודף על חוט השידרה .
ההחלמה מצויינת באחוזים גבוהים, בתנאי שהניתוח בוצע קרוב וסמוך למועד הפגיעה.
|
| |
|
| |
הסינדרום הברכיוצפלי קיים בכל הכלבים (וגם חתולים) מגזעים פחוסי אף כגון בולדוג, בוקסר פקינז,פאג ועוד. לכלבים מגזעים אלה ישנן בעיות אנטומיות בדרכי הנשימה אשר עלולות להתבטא קלינית ולגרום לקשיי נשימה, חרחורים ונחירות, אשר נוטים להחריף בזמן פעילות מאומצת ובמזג אויר חם.
בגלל הבעיה במעבר האוויר, לכלבים אלה יש בעיה באיבוד חום. כתוצאה מכך, כלבים אלה רגישים הרבה יותר למכות חום. בעיות הנשימה של כלבים פחוסי חוטם נוטות להיות פרוגרסיביות, להידרדר עם הגיל ולהגדיל את הסיכון של הכלב ללקות במכות חום וסיבוכים נוספים. ללא טפול ומניעה נכונים בעיות נשימה כאלו עלולות להביא לנזקים קשים ואף מוות . |
|
 |
| |
ישנן מספר בעיות אנטומיות במערכת הנשימה העליונות של כלבים פחוסים:
1) נחיריים מוצרים – מקשה על מעבר אויר תקין אל הריאות .
2) חיך רך מאורך באופן יחסי לאורך החוטם, מה שגורם לצניחתו על גבי סחוסי הלוע וחסימתם באופן חלקי. חסימה זו מקשה עוד יותר על מעבר תקין של אויר אל הריאות .
3) קנה נשימה מוצר – שוב קושי במעבר אויר תקין אל הריאות .
כל אלה גורמים כאמור להתנגדות לזרימת האוויר עד כדי חסימה של דרכי הנשימה העליונות.
המחלה כאמור פרוגרסיבית, כאשר תיקון כירורגי בגילאים צעירים הוא פשוט ויעיל יותר, ואילו כאשר ישנן כבר שינויים משניים במערכת הנשימה, התיקון מסובך יותר ופחות יעיל.
בכלבים צעירים- ניתן לבצע ניתוח של הרחבת נחיריים. זהו ניתוח פשוט וקצר, ובדרך כלל מסייע מאוד לבעל החיים. לעיתים ניתוח של הרחבת נחיריים אינו מספיק, ויש צורך בניתוח נוסף לקיצור החיך הרך. שני הניתוחים הנ"ל הינם פשוטים יחסית ומסייעים מאוד לבעל החיים.
בכלבים מבוגרים יותר בהם לא התבצעו הניתוחים הללו ישנה התנגדות לזרימת האוויר אשר גורמת ליצירת ואקום בדרכי הנשימה העליונות. דבר זה עלול לגרום לשאיבה של שני שקיקי רקמה הנמצאים משני צידי הלוע והיפוכם כך שהם גורמים לחסימה חלקית של הלוע (היפוך שקים לרינגיאליים). במצב כזה, הרחבת נחיריים וקיצור של החיך הרך לא יפתרו את הבעיה. תיקון של מצב זה דורש כריתה של השקים הלרינגיאליים והוא ניתוח מסובך יותר המניב תוצאות פחות טובות בשל העובדה שבשלבים אלה ישנם שינויים משניים בכלב על רקע של היפוקסיה (רמה נמוכה של חמצן) כרונית.
אם תיקון כירורגי אינו מתבצע בשלב בו יש היפוך השקים הלרינגיאליים, אזי המשך לחץ שלילי במערכת הנשימה העליונה עלול לגרום לקריסת סחוסי הלוע ועיוותם. זהו מצב בלתי הפיך הגורם לקוצר נשימה חמור בכלב. הדרך היחידה לטפל במצב זה היא על ידי יצירת פתח קבוע בקנה הנשימה המאפשר לכלב לנשום דרכו.
כללי זהירות בכלבים וחתולים פחוסי חוטם= ברכיוצפליים
מנע מאמץ מיותר, במיוחד בימים חמים . שים לב בעת פעילות אם יש מאמץ נשימתי מוגבר. במקרה כזה עצור את הפעילות מיד .
אל תצא לטיול בשעות החום, בחר שעות טיול קצרות בבוקר מוקדם ולאחר השקיעה.
אל תשאיר את חיית המחמד ברכב לעולם .
בעת נסיעה הפעל מזגן .
השתדל להשתמש במזגן גם בבית .
השתמש בריתמה להולכת חיית המחמד , ולא בקולר צווארי.
בכל מקרה של מאמץ נשימתי , וירידה דרסטית בפעילות פנה אלינו מיד לעזרה רפואית
**אנו מחוייבים לבריאות החיות שלכם **
ד"ר טל צמח
בי"ח חולים לחיות נווה צדק ,יצחק אלחנן 22 תל אביב, 03-5160257 www.vet4u.net |
| |
|
| |
זוהי מחלת עור הנגרמת ע"י אקרית (טפיל עור) הקרויה Demodex canis .
טפיל זה נמצא על גבי העור באופן טבעי ואחוז ניכר מן הכלבים הם נשאים, ללא כל סימני מחלה.
החיות אשר נוטות להיפגע ולסבול ממחלה זו הם בעלי החיים הרגישים יותר מבחינה חיסוניות, כלומר גורים צעירים, כלבים קשישים וחיות המדוכאות חיסונית.
סימנים:
קרחות מפושטות בעיקר בקצוות הגפיים,הפנים (מראה של "משקפיים") מסביב לעיניים, אך הקרחות יכולות להופיע בכל מקום בגוף.
שכיחות:
נוטה להופיע יותר בכלבים גזעיים ובעיקר בשאר-פיי!!
כאשר מופיע בחיות צעירות עד גיל חצי שנה המחלה נוטה לעבור מעצמה ללא צורך בטיפול, אלא אם מדובר בהופעה מפושטת על פני כל הגוף.
המחלה יכולה לעיתים להיות קשה יותר במיקרים הבאים:
מדובר בחיה מדוכאת חיסונית על רקע של מחלה אחרת, או במקרים קשים של מחלת עור מפושטת שהסתבכה לכדי דלקת עור זיהומית מישנית.
במיקרים אלו חשוב לטפל במהירות ובאופן מלא.
אבחון:
ניתן לאבחן מחלה זו על ידי לקיחת מיגרד מהעור ובחינה תחת מיקרוסקופ. |
|
|
| |
טיפול:
במידה ומדובר בלקויות בודדות (עד 3 אזורי קרחת קטנים) בחיה צעירה, ניתן להמתין על מנת לראות האם הבעיה חולפת מעצמה.
בחיות מבוגרות, או בחיה צעירה אך עם בעיה מפושטת מומלץ לטפל.
הטיפול נעשה ע"י זריקות או חפיפות או מתן תרופה בסירופ בהתאם למצב ולשיקול דעתו של הרופא.
המחלה אינה מדבקת בין בעלי חיים ואינה עוברת לבני אדם. |
| |
|
מחלת הכלבת
מאת : ד"ר טל צמח, ד"ר הגר גור , בי"ח לחיות נווה צדק, תל אביב
מחלת הכלבת (באנגלית – rabies, מקור המילה מסנסקריט ומשמעותה היא לגרום לאלימות) נגרמת ע"י ליסה-וירוס (מקור המילה ליסה מיוונית, ומשמעותה שיגעון), וירוס התוקף את מערכת העצבים. מחלת הכלבת יכולה לפגוע בכל בע"ח עם דם חם, אם כי פוגעת בעיקר ביונקים, ובהם גם בני אדם. המחלה מועברת בנשיכה מבע"ח נגוע, דרך הרוק והינה קטלנית! המחלה נפוצה ברחבי העולם, פרט לאיים מסויימים, כמו אוסטרליה, אנגליה, יפן ועוד. ההערכה היא שכ-50,000 בני אדם מתים מדי שנה מהמחלה. באיזורים שונים בעולם בע"ח שונים אחראים להפצת המחלה. בדרום אמריקה המעביר העיקרי הוא עטלף, באירופה השועל, בארה"ב רקון, ובאפריקה ואסיה משפחת הכלביים (כלבים, זאבים, תנים) הם המעבירים העיקריים. בכל מין של בע"ח נפוצה וריאציה מעט שונה של וירוס הכלבת ולכן בד"כ כלב ידביק כלב ועטלף ידביק עטלף, אך מעבר בין מינים שונים אפשרי בהחלט.
הדבקה
ההדבקה היא באמצעות הרוק, כאשר חיה נגועה נושכת חיה אחרת, או כאשר רוק מחיה נגועה בא במגע עם פצע פתוח. ידועים גם מקרים של הדבקה אחרי השתלת איברים מאדם נגוע. הוירוס אינו עובר בדם, שתן או צואה. אחרי ההדבקה הוירוס מתרבה באיזור הנשיכה, לאחר מכן נכנס למערכת העצבים ההיקפית וממנה ממשיך לנדוד לחוט השדרה וממנו למוח. מהמוח הוירוס יורד לבלוטות הרוק, וכך עובר דרך הרוק בנשיכה לבע"ח הננשך. תקופת הדגירה (מההדבקה עד הופעת הסימנים) משתנה בהתאם לכמות הוירוס שעברה ולמיקום הנשיכה בגוף – ככל שהנשיכה קרובה יותר למוח, כך סימני המחלה יתבטאו מהר יותר. בכלבים וחתולים תקופת הדגירה נמשכת בד"כ בין שבועיים ל-3 חודשים. בבני אדם היא משתנה בין ימים ספורים עד מספר שנים.
סימנים קליניים
הסימנים הקליניים של המחלה בבע"ח קשורים לפגיעה במערכת העצבים המרכזית וכוללים שינויי התנהגות ושיתוק שהולך ומחמיר. שינויי ההתנהגות כוללים הפסקת אכילה או תיאבון מוגבר, עצבנות, תגובה מוגזמת לגירויים (כולל עוררות מינית מוגברת בזכרים), תוקפנות בבע"ח ידידותי (גם כלפי עצמים דוממים) או ידידותיות וחוסר פחד מבני אדם בחיית בר. סימנים נוספים הינם הקאה, אישונים מורחבים ושינוי קולי. כשהמחלה מתקדמת, מתחיל שיתוק של שרירי הלעיסה והגרון. כתוצאה מכך, בע"ח לא מסוגל לבלוע ולכן נראה ריור מוגבר. בכלבים פעמים רבות שיתוק שרירי הפנים יגרום ללסת התחתונה להישמט. השיתוק מתפשט במהרה לשאר הגוף, גורם לאינקואורדינציה, רעידות, שיתוק שרירי הנשימה, תרדמת ומוות תוך ימים ספורים.
בבני אדם המחלה תתבטא בבלבול, רגזנות, חוסר שינה, התנהגות לא אופיינית, רגישות מוגברת לאור וקול, הזיות, שיתוק שרירים, עוויתות ומוות.
בעבר מחלת הכלבת נקראה גם הידרופוביה (פחד ממים). הסיבה לכך היא שיתוק שרירי הבליעה הגורם לכאב בניסיון לשתות, ולכן בע"ח או האדם יימנע משתייה ואף יפתח פחד רק מריח של מים או מחשבה עליהם.
אבחון
קשה לאבחן את המחלה, מאחר שמחלות נוספות הפוגעות במערכת העצבים מתבטאות בצורה דומה. בבני אדם מקובלת בדיקה באמצעות ביופסייה עורית, ע"י איתור הוירוס בזקיקי השיער. בבע"ח האבחון נעשה לאחר המוות, באמצעות בדיקת המוח.
טיפול
אי אפשר לטפל במחלה לאחר שהופיעו כבר הסימנים הקלינים! ולכן חשוב להתחיל את הטיפול מיד כשיש חשד להדבקה. ראשית, חשוב לנקות ולחטא היטב את איזור הנשיכה באופן מיידי. לאחר מכן יש להתחיל בסדרת חיסונים וכן במתן נוגדנים נגד הוירוס. ללא טיפול מוקדם, אחוז התמותה הינו 100%. בבע"ח החשודים שנדבקו לא מטפלים, אלא ממיתים אותם.
מניעה
המפתח למניעה טמון בחיסון בע"ח היכולים להדביק. בארץ חובה לחסן כל כלב החל מגיל 3 חודשים, ולחזור על החיסון מדי שנה. כמו כן, על הכלב להיות קשור ברצועה כדי למנוע ממנו לנשוך בני אדם או חיות אחרות. מבחינה חוקית מותר להמית כל כלב המשוטט חופשי ושאינו מחוסן. על כל אדם שננשך לדווח על כך מיד למשרד הבריאות ולהתחיל את הטיפול המניעתי. כל כלב שנשך מוכנס להסגר בן 10 ימים כדי לעקוב שאינו מפתח סימנים קליניים אופייניים. במידה ומתפתחים סימנים, יש להמיתו ולבדוק אם הוא אכן חולה בכלבת. בנוסף, חוקי העברת חיות בין מדינות מטרתם בראש ובראשונה למנוע את התפשטות המחלה – כלבים וחתולים המוטסים לחו"ל צריכים לעבור בדיקות המוודאות שהחיה אינה נשאית של המחלה, ובמדינות החופשיות מהמחלה אסורה העברת חיות לתחומן ללא הסגר של חצי שנה לפני כן. מניעה חשובה נוספת היא ע"י מניעת העברה של המחלה מחיות הבר לחיות הבית או לאדם. זו הסיבה לדילול אוכלוסיות של חיות בר המהוות מאגר למחלה, וכן לפיזור פתיונות המכילים חיסון המיועדים לשועלים ותנים.
כלבת בישראל
ישראל נחשבת מדינה נגועה בכלבת. מרבית המקרים בשנים האחרונות אובחנו בצפון הארץ. בשנת 2010 אובחנו 54 בע"ח נגועים בכלבת, רובם כלבים ותנים, אך גם בקר, צאן וחתולים. יש לזכור שקשה להשתלט על התפשטות המחלה בחיות בר, מאחר ובלתי ניתן לחסן את כולן וכן עקב מעבר חיות נגועות ממדינות שכנות. בשנים 1996-1997 נפטרו 3 אנשים מכלבת, ובשנת 2003 נפטרה אישה נוספת. כל הארבעה לא קיבלו טיפול לאחר שננשכו.
לסיכום, יש לזכור שחיית מחמד שאינה מחוסנת ואשר נשכה או ננשכה, יש להמיתה לפי חוק!
לכן יש להקפיד על ביצוע החיסון השנתי, למען בריאות חיות המחמד שלנו ובראש ובראשונה למען בריאותנו.
| |
מדוע מומלץ לבצע ניתוח סירוס בכלבים זכרים ?
למעשה הסיבה הנפוצה לביצוע הניתוח היא דוקא התנהגותית :
באמצעות הניתוח מבטלים למעשה את ייצור ההורמון הזיכרי -טסטוסטרון - ועל ידי כך מסירים את החלק ההורמונלי מההתנהגות הזיכרית, כך שכלבים זכרים מאיימים, תוקפניים, לא רגועים, ופחות ידידותיים, הופכים כעת לכלבים רגועים יותר, ידידותיים יותר לסביבתם ולבעליהם, ונוחים הרבה יותר להחזקה בבית ובסביבתו, ולסביבת בני אדם וחיות אחרות . |
|
 |
| |
הניתוח מומלץ מאד גם מסיבות רפואיות:
על ידי הסרת ההורמון הזיכרי-טסטוסטרון - יש כעת ירידה בפעילות בלוטת הערמונית (פרוסטטה) וכך ניתן למנוע בהמשך גם הגדלות פתולוגיות של הבלוטה וגם תהליך סרטני בבלוטה. כמו כן - החוסר בהורמון מונע כמעט לחלוטין סרטן מסוג אדנומה באזור המפשעה והעכוז בכלב.
בנוסף - ירידת הפעילות של בלוטת הערמונית ( כאמור פועל יוצא של ניתוח הסירוס) מורידה בצורה משמעותית את הסיכוי לפתח הרניות ( "בקע" ,,קילה" )באזור המיפשעה ובאזור העכוז.
מאפייני הניתוח - רקע כללי
ניתוח הסירוס בכלבים הוא יחסית ניתוח פשוט ובעל סיכונים נמוכים .
מבחינה טכנית מתבצע חתך קטן באזור קרוב לאשכים, ודרכו מסירים את רקמת האשכים ולאחר מכן מבצעים תפרים פנימיים וחיצוניים לסגירת החתך. ההחלמה מהניתוח הינה בדרך כלל מהירה מאד והחזרה לפעילות מלאה צפויה בדרך כלל תוך 24-48 שעות לכל היותר .
כחלק מהטפול הכלב מקבל גם משככי כאבים ,המאפשרים חזרה קלה עוד יותר לשיגרת חייו .
מה צפוי לאחר ניתוח סירוס:
היות ובניתוח מתבצע למעשה שינוי הורמונלי, עם הזמן השינויים ההורמונליים באים לידי ביטוי גם מבחינה התנהגותית וכן מבחינה מטבולית. כתוצאה מהשינוי המטבולי, הדרישות התזונתיות יורדות ולכן יש לבצע התאמה מחדש של תזונת הכלב כדי למנוע השמנה . ללא התאמה תזונתית מחדש יש סיכון גבוה להשמנה ויחד איתה לבעיות רפואיות ולכן חשוב להקפיד על כך .
לסכום - ניתוח הסירוס הינו ניתוח פשוט, יעיל, ומומלץ לכלבים זכרים . |
| |
|
 שעלת המכלאות
מחלה הידועה גם בשם infectious tracheobronchitis, המדבקת מאד לכלבים. מדובר בדלקת של דרכי הנשימה העליונות (קנה הנשימה והברונכי). בד"כ מדובר במחלה לא קשה, אך לעתים יכולה להתפתח לדלקת ריאות בגורים או לברונכיטיס כרוני בכלבים מבוגרים או חולים.
המחלה נקראת כך משום שהיא מאד מדבקת, ולכן עוברת בקלות מכלב לכלב בתנאי צפיפות האופייניים למכלאות.
הגורם העיקרי למחלה הוא חיידק בשם בורדטלה ברונכיספטיקה (Bordetella bronchiseptica). בד"כ מדובר בקומפלקס של הבורדטלה בשילוב עם וירוסים התוקפים את מערכת הנשימה, כמו וירוס הפארא-אינפלואנזה, וירוס האדנו, וירוס הכלבלבת, הרפס ועוד. וירוסים אלו יכולים "לפתוח את השער" לבורדטלה או להצטרף אליו אחרי שהוא גרם לנזק ראשוני ברקמה. וירוסים וחיידקים נוספים יכולים להצטרף לחגיגה ולהחמיר את סימניה. תנאים סביבתיים כמו טמפרטורה ולחות גבוהה, חוסר באיוורור וכמובן צפיפות, יכולים להגביר את הסכנה להידבק וכן את חומרת המחלה.
הדבקה
החידק וכן הוירוסים עוברים באוויר בטיפות הרוק המותזות במהלך השיעול, וכן בהפרשות מהאף ובמגע ישיר בין הכלבים.
סימני המחלה
הסימן האופייני ביותר הינו התקפי שיעול יבש. פעמים רבות לבעלים נדמה כי לכלב נתקע משהו בגרון או כי הוא מנסה להקיא. מישוש באיזור הלוע וקנה הנשימה מעורר את השיעול. פרט לשיעול, הכלב בד"כ מרגיש טוב, אם כי יכולה להיות ירידה קלה בתיאבון. סימנים חריפים יותר, כמו הפרשות מהאף, חום, ירידה משמעותית בתיאבון, מצב רוח ירוד, ושיעול עם פליטת ליחה, מעידים על הסתבכות המחלה לדלקת ריאות. כמובן שאם הכלב נמצא במצוקה כלשהי (גופנית או נפשית), או מקבל תזונה לא מספקת, המחלה עלולה להחמיר ואף לחזור לאחר שנראה שחלפה.
סימני המחלה מתחילים בין 5-10 ימים לאחר החשיפה, ובד"כ שוככים לאחר 10 ימים. לעתים לוקח עד 3 שבועות עד להיעלמות הסימנים.
טיפול
למרות שהמחלה חולפת בד"כ באופן ספונטני, כדאי לטפל כדי למנוע את הסתבכות והחרפת המחלה. הטיפול כולל אנטיביוטיקה ותרופות נגד שיעול. כדי למנוע מהכלב החולה להדביק כלבים אחרים, כדאי למנוע ממנו להיפגש עם כלבים אחרים. כמובן שאם המחלה מסתבכת לדלקת חריפה יותר בדרכי הנשימה, יש לטפל בכלב באופן אגרסיבי יותר. כמו בכל מחלה, כדי לזרז את הריפוי על הכלב לקבל תזונה טובה ולהימנע מגורמי לחץ.
מניעה
מומלץ לתת חיסון שעלת החל מגיל 8 שבועות.
חיסון המשושה אינו מחסן ספציפית נגד שעלת המכלאות אלא נגד חלק מהוירוסים אשר יכולים להשתתף במחלה, אך לא נגד הגורם העיקרי, חיידק הבורדטלה.
להלן אוסף קישורים, שאלות ותשובות, בנושא עיקור וסירוס
בכלבים ובחתולים.
קיראו בעיון, התשובות טמונות בגוף המאמרים!
חרדת נטישה בכלבים
חרדת נטישה בכלבים הינה הפרעה התנהגותית אשר עלולה להתפתח בכלבים מסויימים ומתבטאת בחרדה כאשר הכלב מופרד מבעליו. ההפרעה יכולה להופיע בחומרות שונות, ולהתבטא בתופעות התנהגותיות שונות. ההפרעה יכולה להופיע בכל גזע, מין וגיל, ולא ברור מה הגורמים להתפתחותה. בכלבים אשר חוו טראומות כגון מעבר בתים, הזנחה וכדומה יש עליה בסיכון להתפתחות ההפרעה, אך ישנם גורמים נוספים שעלולים לעודד את התפתחות ההפרעה כגון עזיבת אחד מבני המשפחה, שינוי בשעות העבודה של בני הבית, לידה של תינוק חדש ועוד.
חרדת נטישה מתבטאת במגוון של תופעות התנהגותיות הכוללות נביחות ויללות, ריור, חוסר שקט, עשיית צרכים בבית, וכן בשלל התנהגויות הרסניות כלפי עצמים בבית וכן כלפי גופו של הכלב. הסימנים הללו מופיעים עם "נטישת" בני המשפחה ומתעצמת עם הזמן. כשבני המשפחה חוזרים, הם מתקבלים על ידי הכלב בשמחה והתרגשות יתרה. על מנת לאבחן את הבעיה, מומלץ להביא את הכלב לבדיקה אצל וטרינר על מנת לשלול בעיה רפואית הגורמת לסימנים ההתנהגותיים.
הטיפול בחרדת נטישה הוא טיפול ממושך הדורש הרבה מאוד סבלנות ומחוייבות, מאחר שלעיתים עובר זמן רב עד שרואים תוצאות. הטיפול כולל שילוב של טיפול התנהגותי וטיפול תרופתי. הטיפול ההתנהגותי הוא זה שגורם לשינוי ההתנהגות החרדתית, בעוד שטיפול תרופתי תפקידו להוריד את רמת החרדה הכללית של הכלב. טיפול תרופתי לבדו אינו עוזר לפתרון הבעיה ברוב המקרים.
הטיפול ההתנהגותי מתבסס על הכחדת ההתנהגות החרדתית. זה נעשה על ידי ניסיונות עזיבה קצרים את הבית, וחזרה לפני תחילת ההתנהגות החרדתית (לעיתים שניות בודדות). דבר זה גורם למעשה לחיזוק של התנהגות רגועה של הכלב על פני התנהגות חרדתית. בהדרגה יש להגדיל את משך ההעדרות מהבית.
לעיתים ההתנהגות החרדתית של הכלב נקשרת בחפצים או פעולות מסויימות, כמו למשל לבישת מעיל ולקיחת המפתחות של הבית. מטרת הטיפול היא להכחיד את הקשר השלילי הנוצר בין הפעולות הללו לחרדת הנטישה של הכלב. לפיכך מומלץ לשנות את הקונטקסט של הפעולות הללו, למשל על ידי לבישת המעיל ללא יציאה מן הבית.
בנוסף, חשוב לשנות את ההתנהגות של בני המשפחה סביב עזיבת הכלב. פרידות ארוכות מהכלב אינן מסייעות להורדת חרדת הנטישה ובדרך כלל אפילו משיגות תוצאה הפוכה. לפיכך, כשיוצאים מהבית מומלץ להתעלם מהכלב. חשוב לודא שלכלב יש מקום נוח ומשחקים על מנת להעביר את הזמן. לעיתים השארת אור או רדיו דולק מרגיעים את הכלב. כמו כן מומלץ לצאת לטיול עם הכלב לפני עזיבת הבית, על מנת להתיש אותו, מאחר שכלבים עייפים פחות נוטים לחרדה.
חשובה מאוד היא תגובת בני המשפחה להתנהגויות השונות של הכלב. מומלץ שלא לנזוף בכלב חרדתי, מאחר שדבר זה עלול להעצים את חרדתו. מאידך, מומלץ גם לא להרעיף עליו תשומת לב כאשר הוא מתנהג התנהגות חרדתית, וכן כאשר הוא מתרגש כשבני המשפחה מגיעים הביתה. יש להמתין עד שיירגע, ואז להעניק תשומת לב וחיבה.
כאמור, טיפול בחרדת נטישה הוא תהליך ארוך ולעיתים קרובות אף מתסכל, ומומלץ להצטייד בסבלנות מרובה ואורך רוח! לשאלות נוספות מומלץ לפנות אלינו
|
|
|
|
